מציאות אחרת
או "סיפור לפני השינה לאנשי הפורום" ------------------------------------------- יום העצמאות ה-150 של מדינת ישראל התקרב במהירות. דני הסתכל בשעונו . נותרו עוד שעתיים עד שיצא מהבית לכיוון האולם. מזג האויר היה נפלא כיאה לחודש מאי. השנה כאמור 2098. דני נשען על כסאו ונאנח. הוא ידע שקשה לו ללכת לאולם למרות שהיה אמור להנות מכך. האולם היה אולם האוניברסיטה שנבנה מחדש לאחר רעידת האדמה של שנת 2060 אשר הרסה לחלוטין את האולם המקורי. היה זה בנין שנבנה ברמה ארכיטקטונית גבוהה ביותר במושגים של שנות ה-60 ורחבת הריקודים שבו התאפיינה ברצפה מיוחדת כשמסביב בכל היקף האולם עמדו מסכי ענק שהקרינו את המתחולל ברחבה. דני היה חסיד ריקודי עם וכבר בגיל 10 התחיל לרקוד בעידודו של אביו. האמת שהמושג "לרקוד" קיבל משמעות שונה לחלוטין ממה שהיה בתחילת המאה. האולם היה אחד האולמות הבודדים שבו התרחשה הרקדה במובן הפיסי של המילה. המרקיד היה שרון ליטון. נצר לשושלת ארוכת שנים של מרקידים. ההרקדה הפיסית היתה בהחלט משהו שונה מהדבר הנפוץ בימים אלו מאז הומצאה הקפסולה. האולם הוחכר מהעירייה עוד ע"י סב סבו של המרקיד (שגם היה כוכב ומרקיד דגול) לתקופה של מעל 100 שנים ולכן לא היתה בעיה למרקיד לקיים הרקדה פיסית שכזו. לא כך הצטייר המצב בשאר חלקי הארץ. ברב המקומות העיריות טענו שקיום הרקדות כאלו לאור המצאת הקפסולה לא כלכלי ולכן הן נסגרו במהלך השנים. בארץ נותרו כ-4 הרקדות פיסיות בערך. בצפון הרקיד אפי חביב בישוב החדש מחליקיים, בראשון לציון הרקיד נחום מרדכי, באילת הרקידה מילית ארם, ובדרום אבי ניב. דני נולד למציאות כזו אך מפי סבו שהיה רקדן דגול שמע על מה שסיפר לו סבו שלו. בתחילת המאה היו הרקדות רבות בכל רחבי הארץ. היה מגוון סוגים של הרקדות כמו הרקדות בנות,הרקדות רגילות,הרקדות עמים,הרקדות לגיל הזהב,הרקדות נוסטלגיה ועוד. אבל אז מתי שהוא כמות הריקודים שנוצרה הפכה להיות רבה מאד ויצאה מכלל שליטה. בעשור השלישי של המאה כבר נוצרו סוגי הרקדות נוספות : נוסטלגיה הפך לנוסטלגיה א' ונוצר נוסטלגיה ב' שכללו את הריקודים שנוצרו בין השנים 1990-2020. בהמשך נוצרו הרקדות לגברים ולאחר מכן נוסטלגיה ג' שכללו ריקודים מהשנים 2020-2050 . ללא ספק השפע היה רב ועצום והריקודים נוצרו כפטריות אחר השמש. בזמנו קראו ליוצרי הריקודים – ריקודאים. מושג שכבר לא היה קיים בימים אלו. לפי מה ששמע דני מסבו נוצרו מצבים אבסורדיים בהם בשנה אחת נוצרו יותר מ-500 ריקודים ושנת השיא היתה 2064 בה נוצרו כ- 752 ריקודים חדשים (מתוכם 385 ע"י ריקודאי אחד). בשנה זו גם הומצא המושג "הריקודים הרדומים" – לשם קוטלגו (אוטומטית) אותם ריקודים שלא נרקדו מעל 3 חודשים ברחבי הארץ. במחקר שנערך בשנת 2066 הסתבר כי נוצרו מהקמת המדינה כ-14587 ריקודים אך 11856 מהם קוטלגו כריקודים רדומים. ללא ספק המהומה היתה רבה בתחום הריקוד. ולאור זאת וכן עקב התפתחות הטכנולוגיה הומצאה הקפסולה או בשמה הישראלי – "ריקודמטרון". הקפסולה החלה את תקופת הפיתוח במעמקי מעבדות הטכניון עוד בשנת 2060 לאור דרישת מס' רוקדים שהחליטו לעשות מעשה ולשנות את המציאות. ההתחלה היתה צנועה – תוכנית מו"פ קטנה. אך לאחר שנרתם למאמץ אחד מהרוקדים (מהעיר האניוול שבעמק הסיליקון בארה"ב) שהיה בעל חברת סטרטאפ והפך למיליונר ותרם מכספו– תפס הפרויקט תאוצה. לאחר תקופת מחקר שארכה כ-10 שנים יצאה הקפסולה לשוק במחיר גבוה בתחילה אך אט אט חדרה לשוק במחיר השווה לכל נפש. המכשיר היה מן קפסולה (בצורת ביצה) בגובה אדם שמוקמה בפשטות בחדר רגיל בבית ויכולת להיכנס אליה דרך דלת מסתובבת. יכולת התיכנות של הקפסולה היתה מדהימה. בקנה מידה של הטכנולוגיה שהיתה קיימת בתחילת המאה היתה זו ממש קפיצת דרך טכנולוגית ששילבה את מדע הננוטכנולגיה עם מס' טכנולוגיות בינה מלאכותית חדשות שלא היו ידועות בתחילת המאה. הרעיון היה להיכנס לקפסולה ולחוות הרקדה למשך הזמן שהחלטת עליו ובמקום עליו החלטת. כל רוקד היה צריך להירשם לפורום של רוקדים בזיהוי פיסי אמיתי ויזואלי. רק פורום זה יכול היה לקחת חלק בהרקדות דרך הריקודמטרון. הרישום לפורום היה חינם אך ההשתתפות בהרקדה עצמה דרך הריקודמטרון היתה כרוכה בתשלום (ממש כמו פעם בהרקדה רגילה) כך שכל רוקד שילם על פי השימוש במכשיר. כל שהיה עליך לתכנת לפני כניסתך לקפסולה זה : מי תרצה שירקיד ובאיזה אולם,מי תרצה שישתתף בהרקדה מתוך פורום הרוקדים,לציין את הריקודים שאתה אוהב,לציין האם יש ריקודים שבשום פנים ואופן אסור שיושמעו מבחינתך, האם יש ריקודים שיושמעו ושאתה צריך ללמוד ועוד מס' פרמטרים נוספים כמו מצב הרוח שלך ומה חווית בהרקדות בשבועות האחרונים. הריקודים והרוקדים לא נבחרו כולם על ידי המתכנת/משתמש על מנת להשאיר את אותה אווירת אדרנלין של הבלתי מודע למה שצפוי לקרות וגם בן/בת הזוג ברקודי הזוגות היה משהו שיכולת להחליט מראש או לא להחליט עליו מראש. התוכנה היתה בעלת יכולת בינה מלאכותית מתקדמת ביותר והיא התחשבה באישיות המרקיד,באיזה ריקודים הרוקד אוהב,באיזה ריקודים שאר המשתתפים אוהבים ובעוד פרמטרים שונים מתוך למידת הרקדות קודמות וחוות דעת המשתתפים והרוקד עצמו. בסוף ההרקדה הרוקד היה צריך למלא את חוות דעתו על ההרקדה וזה נתן לו איזה שהיא הנחה במחיר על ההשתתפות בהרקדה כך שבפועל כולם מילאו את חוות הדעת. גם תופעת יצירת הריקודים היתה שונה לחלוטין ממה שהיה בעבר. תופעת יצירת הריקודים ע"י אותם ריקודאים חלפה לה מזמן ונמנעו מצבים בהם כל אחד רץ להראות כמה מהר הוא יוצר ריקוד. עכשיו הוגבלה כמות הריקודים לשנה לכמות של 30 בלבד. בסוף כל שנה נערך מצעד של כל השירים הפוטנציאלים לריקודים והרוקדים והמרקידים היו צריכים לבחור את 30 השירים שלהם יחוברו ריקודים (המשאל השנתי). הריקודים לאותם 30 שנבחרו ע"י הרב נוצרו ע"י מחשבים שהיו מחליטים בעזרת תוכנות מיוחדות מה יהיו צעדי הריקודים. בצורה זו ירדה כמות הריקודים החדשים ונפתרה בעיית חוסר השליטה בכמות. את כל הסדר בנושא יצירת הריקודים עשה תאגיד הענק "בונן". התאגיד נוסד ע"י אותם רוקדים שביקשו בזמנו ליצור את הקפסולה והוא הלך והתעצם עם השנים. במועצת המנהלים שלו ישבו כיום נציגי הרוקדים ונציגי המרקידים בשוויון זכויות מלא. היה חוק וסדר ולא היתה יכולה להיות כפילות בריקודים. כמו כן יכולת הלימוד השתפרה לתדהמת כולם. כל מה שיש עליך לעשות היום לקראת הרקדה בריקודמטרון זה להגדיר את הפרמטרים ואז להכנס לקפסולה ל"מוד לימוד", להתחבר לשני חיישנים ותוך 10 דקות החומר החדש הוזרק למח האנושי מבלי שתרגיש בכך. בצורה כזו נוצלו תאי מח רבים (בתחילת המאה נוצלו רק 20% מתאי המח של אדם רגיל) יכולת זו נרכשה במחקרים מולקולריים מעמיקים שנערכו באוניברסיטת ירושלים וכך נוצרה למעשה יכולת לאחסן ריקודים רבים במח האנושי. לאחר ההרקדה הוירטואלית הזו יכולת לבקש חוויה מתפתחת כמו ללכת עם חברים לבית קפה או לבחור תסריטים שונים לסיום הערב ולאחר מכן היה ניתן להשתתף בבלוגים שונים ולחלוק את החוויות עם המשתתפים באותה הרקדה שהשתתפת בה. המשך במסר הבא......
או "סיפור לפני השינה לאנשי הפורום" ------------------------------------------- יום העצמאות ה-150 של מדינת ישראל התקרב במהירות. דני הסתכל בשעונו . נותרו עוד שעתיים עד שיצא מהבית לכיוון האולם. מזג האויר היה נפלא כיאה לחודש מאי. השנה כאמור 2098. דני נשען על כסאו ונאנח. הוא ידע שקשה לו ללכת לאולם למרות שהיה אמור להנות מכך. האולם היה אולם האוניברסיטה שנבנה מחדש לאחר רעידת האדמה של שנת 2060 אשר הרסה לחלוטין את האולם המקורי. היה זה בנין שנבנה ברמה ארכיטקטונית גבוהה ביותר במושגים של שנות ה-60 ורחבת הריקודים שבו התאפיינה ברצפה מיוחדת כשמסביב בכל היקף האולם עמדו מסכי ענק שהקרינו את המתחולל ברחבה. דני היה חסיד ריקודי עם וכבר בגיל 10 התחיל לרקוד בעידודו של אביו. האמת שהמושג "לרקוד" קיבל משמעות שונה לחלוטין ממה שהיה בתחילת המאה. האולם היה אחד האולמות הבודדים שבו התרחשה הרקדה במובן הפיסי של המילה. המרקיד היה שרון ליטון. נצר לשושלת ארוכת שנים של מרקידים. ההרקדה הפיסית היתה בהחלט משהו שונה מהדבר הנפוץ בימים אלו מאז הומצאה הקפסולה. האולם הוחכר מהעירייה עוד ע"י סב סבו של המרקיד (שגם היה כוכב ומרקיד דגול) לתקופה של מעל 100 שנים ולכן לא היתה בעיה למרקיד לקיים הרקדה פיסית שכזו. לא כך הצטייר המצב בשאר חלקי הארץ. ברב המקומות העיריות טענו שקיום הרקדות כאלו לאור המצאת הקפסולה לא כלכלי ולכן הן נסגרו במהלך השנים. בארץ נותרו כ-4 הרקדות פיסיות בערך. בצפון הרקיד אפי חביב בישוב החדש מחליקיים, בראשון לציון הרקיד נחום מרדכי, באילת הרקידה מילית ארם, ובדרום אבי ניב. דני נולד למציאות כזו אך מפי סבו שהיה רקדן דגול שמע על מה שסיפר לו סבו שלו. בתחילת המאה היו הרקדות רבות בכל רחבי הארץ. היה מגוון סוגים של הרקדות כמו הרקדות בנות,הרקדות רגילות,הרקדות עמים,הרקדות לגיל הזהב,הרקדות נוסטלגיה ועוד. אבל אז מתי שהוא כמות הריקודים שנוצרה הפכה להיות רבה מאד ויצאה מכלל שליטה. בעשור השלישי של המאה כבר נוצרו סוגי הרקדות נוספות : נוסטלגיה הפך לנוסטלגיה א' ונוצר נוסטלגיה ב' שכללו את הריקודים שנוצרו בין השנים 1990-2020. בהמשך נוצרו הרקדות לגברים ולאחר מכן נוסטלגיה ג' שכללו ריקודים מהשנים 2020-2050 . ללא ספק השפע היה רב ועצום והריקודים נוצרו כפטריות אחר השמש. בזמנו קראו ליוצרי הריקודים – ריקודאים. מושג שכבר לא היה קיים בימים אלו. לפי מה ששמע דני מסבו נוצרו מצבים אבסורדיים בהם בשנה אחת נוצרו יותר מ-500 ריקודים ושנת השיא היתה 2064 בה נוצרו כ- 752 ריקודים חדשים (מתוכם 385 ע"י ריקודאי אחד). בשנה זו גם הומצא המושג "הריקודים הרדומים" – לשם קוטלגו (אוטומטית) אותם ריקודים שלא נרקדו מעל 3 חודשים ברחבי הארץ. במחקר שנערך בשנת 2066 הסתבר כי נוצרו מהקמת המדינה כ-14587 ריקודים אך 11856 מהם קוטלגו כריקודים רדומים. ללא ספק המהומה היתה רבה בתחום הריקוד. ולאור זאת וכן עקב התפתחות הטכנולוגיה הומצאה הקפסולה או בשמה הישראלי – "ריקודמטרון". הקפסולה החלה את תקופת הפיתוח במעמקי מעבדות הטכניון עוד בשנת 2060 לאור דרישת מס' רוקדים שהחליטו לעשות מעשה ולשנות את המציאות. ההתחלה היתה צנועה – תוכנית מו"פ קטנה. אך לאחר שנרתם למאמץ אחד מהרוקדים (מהעיר האניוול שבעמק הסיליקון בארה"ב) שהיה בעל חברת סטרטאפ והפך למיליונר ותרם מכספו– תפס הפרויקט תאוצה. לאחר תקופת מחקר שארכה כ-10 שנים יצאה הקפסולה לשוק במחיר גבוה בתחילה אך אט אט חדרה לשוק במחיר השווה לכל נפש. המכשיר היה מן קפסולה (בצורת ביצה) בגובה אדם שמוקמה בפשטות בחדר רגיל בבית ויכולת להיכנס אליה דרך דלת מסתובבת. יכולת התיכנות של הקפסולה היתה מדהימה. בקנה מידה של הטכנולוגיה שהיתה קיימת בתחילת המאה היתה זו ממש קפיצת דרך טכנולוגית ששילבה את מדע הננוטכנולגיה עם מס' טכנולוגיות בינה מלאכותית חדשות שלא היו ידועות בתחילת המאה. הרעיון היה להיכנס לקפסולה ולחוות הרקדה למשך הזמן שהחלטת עליו ובמקום עליו החלטת. כל רוקד היה צריך להירשם לפורום של רוקדים בזיהוי פיסי אמיתי ויזואלי. רק פורום זה יכול היה לקחת חלק בהרקדות דרך הריקודמטרון. הרישום לפורום היה חינם אך ההשתתפות בהרקדה עצמה דרך הריקודמטרון היתה כרוכה בתשלום (ממש כמו פעם בהרקדה רגילה) כך שכל רוקד שילם על פי השימוש במכשיר. כל שהיה עליך לתכנת לפני כניסתך לקפסולה זה : מי תרצה שירקיד ובאיזה אולם,מי תרצה שישתתף בהרקדה מתוך פורום הרוקדים,לציין את הריקודים שאתה אוהב,לציין האם יש ריקודים שבשום פנים ואופן אסור שיושמעו מבחינתך, האם יש ריקודים שיושמעו ושאתה צריך ללמוד ועוד מס' פרמטרים נוספים כמו מצב הרוח שלך ומה חווית בהרקדות בשבועות האחרונים. הריקודים והרוקדים לא נבחרו כולם על ידי המתכנת/משתמש על מנת להשאיר את אותה אווירת אדרנלין של הבלתי מודע למה שצפוי לקרות וגם בן/בת הזוג ברקודי הזוגות היה משהו שיכולת להחליט מראש או לא להחליט עליו מראש. התוכנה היתה בעלת יכולת בינה מלאכותית מתקדמת ביותר והיא התחשבה באישיות המרקיד,באיזה ריקודים הרוקד אוהב,באיזה ריקודים שאר המשתתפים אוהבים ובעוד פרמטרים שונים מתוך למידת הרקדות קודמות וחוות דעת המשתתפים והרוקד עצמו. בסוף ההרקדה הרוקד היה צריך למלא את חוות דעתו על ההרקדה וזה נתן לו איזה שהיא הנחה במחיר על ההשתתפות בהרקדה כך שבפועל כולם מילאו את חוות הדעת. גם תופעת יצירת הריקודים היתה שונה לחלוטין ממה שהיה בעבר. תופעת יצירת הריקודים ע"י אותם ריקודאים חלפה לה מזמן ונמנעו מצבים בהם כל אחד רץ להראות כמה מהר הוא יוצר ריקוד. עכשיו הוגבלה כמות הריקודים לשנה לכמות של 30 בלבד. בסוף כל שנה נערך מצעד של כל השירים הפוטנציאלים לריקודים והרוקדים והמרקידים היו צריכים לבחור את 30 השירים שלהם יחוברו ריקודים (המשאל השנתי). הריקודים לאותם 30 שנבחרו ע"י הרב נוצרו ע"י מחשבים שהיו מחליטים בעזרת תוכנות מיוחדות מה יהיו צעדי הריקודים. בצורה זו ירדה כמות הריקודים החדשים ונפתרה בעיית חוסר השליטה בכמות. את כל הסדר בנושא יצירת הריקודים עשה תאגיד הענק "בונן". התאגיד נוסד ע"י אותם רוקדים שביקשו בזמנו ליצור את הקפסולה והוא הלך והתעצם עם השנים. במועצת המנהלים שלו ישבו כיום נציגי הרוקדים ונציגי המרקידים בשוויון זכויות מלא. היה חוק וסדר ולא היתה יכולה להיות כפילות בריקודים. כמו כן יכולת הלימוד השתפרה לתדהמת כולם. כל מה שיש עליך לעשות היום לקראת הרקדה בריקודמטרון זה להגדיר את הפרמטרים ואז להכנס לקפסולה ל"מוד לימוד", להתחבר לשני חיישנים ותוך 10 דקות החומר החדש הוזרק למח האנושי מבלי שתרגיש בכך. בצורה כזו נוצלו תאי מח רבים (בתחילת המאה נוצלו רק 20% מתאי המח של אדם רגיל) יכולת זו נרכשה במחקרים מולקולריים מעמיקים שנערכו באוניברסיטת ירושלים וכך נוצרה למעשה יכולת לאחסן ריקודים רבים במח האנושי. לאחר ההרקדה הוירטואלית הזו יכולת לבקש חוויה מתפתחת כמו ללכת עם חברים לבית קפה או לבחור תסריטים שונים לסיום הערב ולאחר מכן היה ניתן להשתתף בבלוגים שונים ולחלוק את החוויות עם המשתתפים באותה הרקדה שהשתתפת בה. המשך במסר הבא......
