מצטרפת בחשש

מצטרפת בחשש

רוצה לשמוח, אך פוחדת לנשום פן החלום יגוז פתאום. נעה בין אושר לחרדה – האם ההריון הזה אכן יסתיים בהצלחה. מעט על עצמי – גרה בחול עם משפחתי הנפלאה. שתי בנות מקסימות בנות 9 ו-5. את המסע אל הילד השלישי התחלנו לפני כשלוש שנים, כאשר דניאל נולדה ללא דופק בסוף שבוע 36 לפני שנתיים. הסיבה לא ידועה. מכוון שאני חולת קרון ונאלצת לקחת תרופות גם בזמן הריון כל הריונותי נחשבים לבסיכון גבוהה, אך עד לאותו רגע של אובדן התמימות לא יחסתי לכך חשיבות גדולה. בזמן ההריון סבלתי מהתקף של קרון כך שלאחר הלידה בהמלצת הרופאים החלטנו לקחת פסק זמן, לנסות טיפולים חדשניים לקרון וליצב את הגוף לפני ההריון הבא. בנובמבר שעבר אני שוב בהריון. הספקנו לשמוח כשבוע עד אשר הענינים החלו להסתבך כאשר אובחן הריון כפול אחר ברחם ואחד מחוץ. לבסוף נאלצתי להפסיק את שניהם. בינואר פגשתי אדם נפלא, מרפא אלרטיבי.שיניתי את אורח החיים לחלוטין בעיקר במעבר לדיאטה קפדנית (משמעת עצמית שלא ידעתי שקיימת בי, אך כנראה שכשהמוטיבציה מספיק חזקה הכל אפשרי). אחרי כ-8 חודשים בתוכנית הצלחתי לחזק את הגוף ולרדת לכמות מנימלית של תרופות שאני מרגישה בנוח לקחת בזמן הריון. אז כעת שוב התחילת הדרך, מקווה שהפעם זה זה, אך חוששת להקשר, חוששת להפגע שוב. לפני מספר ימים ראינו דופק וברחם! נקודת ציון דרך ראשונה מאחורינו. כעת אוגרת סבלנות להמשך הדרך הארוכה. אז תחזיקו לי אצבעות. אמא של דניאל
 

רונה 4

New member
מחזיקה אצבעות שהחשש יסתיים בשמחה

גדולה
. יודעת מה זה לאבד תינוקת לאחר 36 שבועות בלי לדעת את הסיבה. מאחלת לך הריון בריא ותקין.
 

happy

New member
ברוכה הבאה לביתנו../images/Emo82.gif

מאחלת לך הריון קל תקין ומשעמם
 

לינדט

New member
ברוכה הבאה

מזל טוב על ההריון ומחזיקה לך אצבעות לסוף טוב.
 

Tנקר בל

New member
ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

איזה עבר כאוב
טוב שהצטרפת אלינו. אני חושבת שהשהיה כאן ביחד מקלה על החששות, והבשורות הטובות שאנחנו חולקות כאן, מעודדות מאוד וההשלכות של השמחות הן לגבי כל אחת מאיתנו - שיש תקווה גם אחרי אובדנים קשים ולא מוסברים. את יכולה לקרוא במאמרים את כל הסיפורים עם הסוף הטוב, ובסוף ההריון - גם הסיפור שלך יצטרף אליהם לעודד נשים אחרות
.
 
תחושותי דומות לשלך

גם אני איבדתי את התינוק שלי בשלב מתקדם( בשבוע 39 + יום, באותו שלב בדיוק שילדתי את הילדה שלי היום בת ה-3 1/2
). אצלי כן מצאו סיבה למוות: התינוק מת בגלל פגם די נדיר במבנה של חבל הטבור אשר גרם לכלי הדם להתקפל ולהחסם בדקה ה-90. הדרך היחידה למנוע את זה היה לחפס פגמים בחבל הטבור ב-א.ס. (מה שיעשו כנראה הפעם), ואז לעשות ניתוח קיסרי. הבדיקות לקרישיות לא האלו דבר חוץ מאשר מוטציה של MTHFR שבמקרה שלי אין לה משמעות כי רמות ההומוציסאין תקינים ובכל מקרה אין לזה טיפול חוץ ממינונים גבוהים של חומצה פולית, ויטמין B6, ו-ויטמין B12. (כתבתי על זה גם בהודעה אחרת) דבר נוסף משותף איתך הוא שאני כרגע נמצאת בשלב קרוב לשלך, אני בשבוע 9 + 6 ימים. אתמול הייתי אצל הנטורופט שלי שראה שאני מאד מתוחה ומותשת מהחרדות והוא הציע לי לדבר אל העובר ולספר לו (לה) על ההריון הקודם ולהגיד לו עד כמה אני מחכה לו ושמחה שהוא גדל בתוכי וזאת ע"מ להתחיל להקשר עם העובר. הוא אומר שעוברים סופגים את האנרגיות של אמהותיהם ואם אשה חרדה לאורך כל ההריון אלול הילד שיוולד להיות אדם חרד מן החיים... אני לא סגורה עד כמה אני מקבלת ומאמינה שעובר בשלב זה קולט את האנרגיות של אמו, אבל הרעיון של לדבר אל העובר ולספר לו על הטרואמה הקודמת נראה לי אפשרי כמן טרפיה של הפוך על הפוך. לא נראה לי שיש מה להפסיד בלנסות והחלטתי לנסות לפחות למשך חודש ולראות איך אני מרגישה... מאחלת לך הריון תקין ובריא וידיים מלאות בסופו. מחבקת אותך.
 
דווקא רעיון נחמד

מכוון שאיני יכולה להמנע מלהקשר להריון הזה (ההגיון והרגש פשוט מושכים לכוונים שונים ללא שליטה) הייתי מרחיבה את הרעיון ומספרת לעובר למה כדאי לו לגדול ולהתפתח יפה ואיזה משפחה מצפה לו. מאחלת הריון תקין ורגוע (כמה שאפשר) עם תינוק/ת בריא בסופו.
 
תודה על קבלת הפנים הלבבית

נחמד להצטרף לבית כל כך חם ותומך בעיקר בתקופה זו הנעה בין חרדה לשמחה. שיהיה לכולנו בהצלחה. תודה. אמא של דניאל
 
למעלה