מצטרפים חדשים

[r&m]

מצטרפים חדשים

לחברי הפורום הותיקים אנחנו זוג חדש שמצטרף אליכם. כמו לכל אחד בשלב הזה, גם לנו המון התלבטויות וחששות. אנחנו חושבים על אימוץ מאוקראינה ונשמח אם תוכלו לשתף אותנו בנסיון שלכם ובעיקר בכל הקשור לבחירת העמותה. על מי אתם ממליצים? ממי כדאי "להזהר"? למה במיוחד לשים לב? קראנו בזמן האחרון הרבה חומר ועברנו אחורה על ההודעות בפורומים השונים בנושא. נפגשנו עם מספר עמותות ויש לנו בימים הקרובים עוד פגישות עם עמותות. מעבר להתלבטות באיזו עמותה לבחור, אנו חוששים / טרודים מנושא הבריאות וההתלבטות בין תינוקת צעירה ככל האפשר מההיבט הריגשי לבין תינוקת "מבוגרת" יותר מההיבט הבריאותי. מעבר לכך ממה שקראנו ושמענו ברור לנו שרומניה סגורה בשלב זה, מבחינת מדינות מזרח אירופאיות אחרות, מה הן האפשרויות הקיימות? מהם היתרונות והחסרונות שלהן? אין לנו ספק שיש עוד הרבה נושאים שעל חלקם אפילו עוד לא חשבנו. נודה לכל אחד שיוכל לעזור לנו ולתרום מהידע והנסיון כאן בפורום או לאי מייל שלנו : [email protected] ועוד דבר קטן לפני סיום קראנו בערב החג את ההודעה של לימור1 "הלילה חזרנו הביתה עם בתנו" ודמעות עמדו לנו בעיניים. ההודעה הזאת נתנה לנו דחיפה משמעותית לקראת הצעד הגדול הזה. אז ללימור ולכל היתר שכבר אחרי המון מזל טוב ותודה מראש. r&m

 

[לימור1]

לר. ומ. מזל טוב על ההחלטה

אנחנו ממליצים בחום רב על אוקראינה. מהניסיון שלנו, כאשר הולכים עם עמותה שיש לה שם ניסיון רב ומלווים בעלי הכרות קרובה עם המערכת, העניינים הולכים יפה מאוד. אנחנו קיבלנו את צו האימוץ שלושה ימים אחרי שהגענו לשם. אנחנו ביקשנו תינוקת בת חצי שנה וקיבלנו תינוקת בת שלושה חודשים שהבדיקות שלה נערכו בגיל חודשיים וחצי ובאנו אתה הבייתה כאשר היא הייתה בת ארבעה חודשים. כל הרופאים שראו אותה עד כה, תמימי דעים, שהילדה היא סמל הבריאות וההתפתחות התקינה (טפו טפו טפו ועוד פעם טפו). ואפילו נדהמים מכך שהיא, שגדלה בבית ילדים, משיגה את רוב בני גילה. למשל, היא מתהפכת מצד לצד בכל הזוויות והצורות האפשריות. אני טוענת שהיא חושבת שהיא בת שש, לא בת ארבעה חודשים. במבט ראשון נדהמתי לראות כמה היא קטנה, אבל זה אולי מקל על ההתקשרות ועל ההסתגלות ההדדית. ולמרות זאת, יש הרגלים שנשארים, כמו הפחד מלאבד את פטמת הבקבוק כיוון שבבית הילדים פשוט שמים להם את הפטמה בפה ואת הבקבוק לצדם, ואם הפטמה נופלת מהפה האוכל פשוט נשפך. ותאמינו לי, שזהו אחד מבתי הילדים הטובים ביותר... העמותה דרכה אמצנו את קרן האור שלנו היא טף, ואני יכולה רק להמליץ עליה בהמלצות החמות ביותר. גם אנחנו בחרנו בעמותה אחרי שבחנו כמה עמותות ודיברנו עם אנשים רבים.

 

[r&m]

ראשית כל תודה על הברכות

שלום לימור נשמח אם תוכלי להסביר לנו כמה פרטים, אנחנו פשוט מנסים לעשות לעצמנו סדר בכל מה שקשור לתהליך באוקראינה. אנחנו מקווים שהשאלות לא "פולשניות" מידי. כתבת שקיבלתם את צו האימוץ כעבור שלושה ימים. מתי נערכו הבדיקות הרפואיות, האם לפני שהגעתם בפועל לאוקראינה? האם לפני שראיתם את התינוקת? או שהייתם שם פעמיים? האם נשלח רופא ישראלי מהארץ או שהבדיקות בוצעו ע"י רופא מקומי? מה הסיבה שנשארתם באוקראינה חודש לאחר קבלת צו האימוץ? תודה r&m

 

[לימור1]

תשאלו כל מה שאתם צריכים לדעת

עדיף לשאול עכשיו מאשר להתקע אחר כך. הבדיקות הרפואיות נערכו לפני שהגענו לאוקראינה. למעשהף כאשר הודיעו לנו על התינוקת כבר היו כל הבדיקות הרפואיות, למעט חלק מהבדיקות הגנטיות. התוצאות של כל הבדיקות היו בידינו כמה ימים לפני הנסיעה. נסענו רק פעם אחת. אין צורך לנסוע לאוקראינה יותר מפעם אחת, באופן עקרוני. ולא נשארנו באוקראינה חודש ימים לאחר קבלת צו האימוץ, אלא כשבוע, ואם לא היה נופל עלינו יום כיפור, היינו חוזרים כבר קודם. בכל מקרה, אחרי קבלת צו האימוץ יש צורך להסדיר מסמכים שונים, כגון הוצאת תעודת לידה חדשה, דרכון, קבלת ויזה ישראלית ועוד. גם כל זה לא לקח יותר מדי זמן, כיוון שהעמותה מתורגלת ומיומנת בכל התהליכים. שלא ישתמע מכך שהיו בתהליך עבירות על החוק, כי זה לא המקרה. אם תשלחו לי במייל את הטלפון שלכם, אשמח להרחיב.

 

[shira^]

לימור יקרה

למרות שאתם הצלחתם מאוד עם היקרה המתוקה שלנו ---קרן. אני בכל זאת חושבת שלמי שיש אפשרות שיסע פעם ראשונה ויבחר לבד ויראה במו עיניו את התינוק שהוא הכי מתחבר אליו. מה שמשתמע וזה נשמע נוראאאא שמנהלי העמותה בוחרים את הילדים לפי ראות עיניהם נראה שהם יושבים עם התמונות של הילדים פזורות על השולחן ומחליטים זה לפלוני וזה למשפחה ההיא. דרך זו לא מקובלת עלי בכלל. לכן אני חושבת שעדיף לנסוע ולבחור את הילד לבד. לכן צריך, כן להשקיע ולנסוע פעמיים... זו כמובן דעתי האישית...

 

[שחר לי]

הי שירה

כמי שחושבת על אימוץ רציתי לשאול אותך בעקבות ההודעה שלך - האמנם יש עמותות בארץ שמאפשרות לך לנסוע ולבחור ילד ? האם הבחירה היא מתוך קבוצת ילדים שמשוריינת לאותה עמותה ? הייתי בטוחה שהעמותות בוחרות עבור המאמצים את הילד ומציעות להם אותו, ולכן התפלאתי על מה שכתבת.

 

[shoshi1]

יעוץ מבעלי נסיון

לימור היקרה, אני לא יודעת אם את זוכרת אותי, אני זו שבעצם מנסה לעזור לידידים שלי שמתענינים באימוץ. למזלם הם נרשמו לעמותה בארץ לפני בערך 5 שנים כך שהם די בשלב הסופי (למרות שהבנתי, ותקנו אותי אם אני טועה, שלבת צריך לחכות עוד שנה) . אני אישית ניסיתי לשכנע אותם להרשם לעמותות בחו"ל ללא התחייבות מראש , זאת אומרת, סברתי לתומי שאין להם מה להפסיד על בסיס כל הקודם זוכה, מי שיהיה לו בנמצא ראשון , אם זה העמותה בארץ או בחו"ל, ממנה הם יקחו את הילד/ה. מסתבר שזה לא כל כך פשוט מה גם שהם מחפשים דווקא ילד יהודי (לפחות אמא) . רציתי לשאול אותך מנסיונך בעמותה האוקריינית שאת כל כך מרוצה ממנה, יש אופציה לקבל ילד יהודי דווקא? האם יש צורך בדמי קדימה שהם בעצם התחייבות? בכלל, מה אתם כולכם אומרים, אם האימוץ קרוב (שוב, אם זו בת אז עוד שנה כנראה) יש טעם לנסות במקומות אחרים? או שעדיף לשבת ולחכות לאימוץ ישראלי תקני במועדו?

 

[לימור1]

אנסה לענות לפי מיטב ידיעתי

לגבי אימוץ ילדה יהודיה בחו"ל, אני חושבת שהעניין לא פשוט וקשה להבטיח זאת. מן הסתם קשה מאוד לקבל ילד יהודי בחו"ל, אבל אפשר להתעניין בעמותות. לא צריך לשלם כסף עבור התעניינות ופגישות של מתן מידע, אבל כאשר רוצים להתחיל בתהליך עצמו צריך לשלם כסף, במקרה של טף 5,000 דולר, ברוב העמותות האחרות נדמה לי שיותר. בכל מקרה, בדרך כלל לוקח זמן רב יותר גם בחו"ל לאמץ בת, כך שמדובר בממוצע כפרק זמן של קרוב לחצי שנה. אם הם ייאמצו תינוקת בחו"ל הם גם יאבדו את זכותם לאמץ תינוקת בארץ. אם מדובר בפרק זמן של שנה, נראה לי שעדיף להם לחכות. שיהיה להם בהצלחה ונקווה שהתהליך ייגמר מהר יותר מהמצופה!

 

[דיאנה*]

לימור, הזכרת לי...

את הימים הראשונים של הבת שלי בבית. את האחיזה הנואשת שלה בבקבוק. את היניקה האינטנסיבית מהפטמה והפחד שאחז בה בכל פעם שניסיתי להיטיב את האחיזה או להוציא לשנייה את הפטמה מהפה בשל ואקום שנוצר בבקבוק. וואו, כמה זה היה כואב. והפחד מהאמבטיה... כנראה רוחצים אותם שם במים קרים ולא בשיא ההתחשבות, כך שנוצר פחד נוראי מאמבטיות. שמעתי את זה כבר מעוד כמה הורים. הקטנה שלי (שבעוד עשרה ימים תהייה בת שנה וחצי - כבר לא כל כך קטנה), כל כך פחדה מן האמבטיה עד שנעשתה סגולה מרוב בכי. הרגלתי אותה לרחצה בהדרגתיות רבה. קודם כל בכיור -כשהיא עלי וכולי נרטבת מן המים שאני מתיזה על שתינו (עליה בעדינות, ועלי בחוסר התחשבות מוחלט), כשזה עבר בשלום הנחנו רגליים על מעקה הכיור, אחרי יומיים רגלים בתוך הכיור ואחרי עוד יומיים - אמבטיות בכיף. תוך שבוע אמבטיה הפכה לאחת הפעילויות החביבות עליה. עניתי כאן על דברים שכתבת בכמה מקומות, ובעצם רק רציתי שוב לומר -

! (ומה שהכי טוב בעיצות זה שלא תמיד מוכרחים להשתמש בהן

 

[לימור1]

תודה על העצות

הממזרה הקטנה שלי עכשיו עושה קולות קטנים ומתוקים במיטה, לפני הרדמות. יש לה תכונות של מקסימנית אמיתית, חייכנית וצחקנית שאוהבת לעשות רושם על כולם. המעניין הוא, שבבית הילדים היא לא בכתה כשרחצו אותה מעל לכיור נירוסטה גדול. אבל באופן כללי, מאז שנהיו לה אמא ואבא היא הבינה את העניין (ואני בעדה!) שיש לה הורים שצריכים להתחשב בה ולהבין שהיא לא אוהבת אמבטיות. ואם זה לא הולך בנועם, זה הולך עם הרבה צרחות. בימים הראשונים התרגשתי מזה כל כך, שחשבתי שהילדה עוד תקבל התקף לב (ואני בוודאי הרבה לפניה, אבל אני כבר לא כל כך חשובה עכשיו). היא נעשית אדומה ומזיעה ושולחת אלי מבטי זעם שמאוד לא הולמים את חזותה הבובתית וכולה רועדת. אבל למדתי להתרגל לזה, שהיא תכעס מדי פעם על כך שהדברים לא נעשים בדיוק כרצונה ואני אצטרך להתמודד עם זה. כי מה לעשות, גם כשיש אמא ואבא החיים הם לא תמיד מה שרוצים, ויש גם כאבי בטן, דלקות אוזניים וכאבים בחניכיים שלפני שיניים, וכמה שאנחנו רוצים ומתוסכלים, בגיל ארבעה חודשים עדיין אי אפשר להתרומם ולקום כפי שמנסים, ואפילו לא לזחול. מקסימום שאבא ואמא החדשים יכולים לעשות זה לנשק ולחבק וללטף ולהקל על כאבים ככל שהם יכולים, להאכיל באהבה, לשחק, לטייל ולהשוויץ עד להתפוצץ בקטנה המדהימה שלנו, ואני חושבת שקרן, ככל שהיא קטנה, מבינה שזה די הרבה. גם אם אנחנו מעצבנים אותה מדי פעם.

 

[מיכל@ל]

הבנת יופי את הפרנציפ ../images/Emo8.gif

 

[לימור1]

ועדכון בקשר לאמבטיה של קרן

מודה לכל חברי ומוקירי מהפורום ומחוצה לו, והעצות עוזרות מאוד. התחלנו היום את האמבטיה בזהירות רבה, עם ליטופים ונישוקים רבים לפני, הבאנו אותה לאמבטיה עם מעט מאוד מים. היא רק ראתה את חדר האמבטיה והתחילה לבכות, אבל לא בכי היסטרי. עשיתי אמבטיה מהירה, בלי לחפוף, ובמהלכה היא בכתה ואפילו צרחה, אבל לאט לאט התחילה להרגיע את עצמה עם אצבע בפה. במשך כל הזמן הזה בעלי שיחק איתה במשחק שהיא אוהבת, היא לא ממש שיחקה אבל עקבה אחרי הצעצוע. כשהוצאנו אותה מהאמבטיה כבר היתה רגועה ומפוייסת, וכשהלבשתי אותה ונישקתי אותה אפילו קיבלתי חיוכים, וזה אחרי האמבטיה הקודמת, בה ההיסטריה נמשכה לפחות חצי שעה אחרי, עם הרבה פרצופים חמוצים.

 

[דליה לוי]

רחצות באמבט

דיאנה שלום. הזכרת לי את מה שקרה עם הבת שלנו, תהל, שאומצה בארץ דרך אגב. גם פחד נורא מאמבטיה ומקלחת. צרחות איומות ואני כולי מתכווצת מהצרחות. שוב עם המון סבלנות, חיבוקים, ליבובים, הדרגתיות בזמן החשיפה למים זה הפך לפעילות כייפית, שרק תנסו להוציא אותה מהמקלחת היום... נראה שיש דברים שהם משותפים לילדים שלנו, לתהל היתה תקופה שהיא היתה בוכה בכי נורא ללא סיבה. סתם יוצאים לטיול, צועדים קצת ופתאום בכי. יכול להיות שאלו היו חרדות קשות שעלו. היום יש לה תופעה שהיא מתיישבת בחיקם של כל מיני אנשים שהיא לא מכירה, מתלטפת איתם ומתחבקת ארוכות. העו"סית שלנו המליצה לא לאפשר לה ו"לשלוף" אותה כי היא חייבת להתקשר איתי ועם יוסי, ולא לתת לאנשים אחרים להפריע לתהליך, אפילו אם לא נעים לי לעשות את זה... זה מה שטוב לתהל כרגע וכהכנה לעתיד.

 

[edn]

דליה שלום

פשוט הזכרת לי את עצמי, את מה שמספרים שגם אני הייתי כך עם זרים, נותנת סתם יד למישהו והולכת איתו, וגם ההורים שלי כשהם קלטו ישר הם היו "שולפים" וזה עבר לי אחרי זמן מה.

 

[דיאנה*]

קשר עם זרים

וואו, גם הבת שלי מתחילה עם זרים ברחוב, בתור בסופר ובכל מקום אחר. אני רואה זאת כחלק מן הרעב שלה למגע אנושי (סוג של חסך שקשה יותר להשביע אותו מאשר את החסך במזון). האמת היא שיש כבר שינוי. בתחילה (היא הגיעה אלי בגיל 9 חודשים) היתה מושיטה ידיים לכל אדם שפגשה. במפגשים חברתיים היתה עוברת מיד ליד כשכל אחד מתפעל מהידידותיות שלה ואני מסתכלת ולבי נחמץ על הצורך הנואש הזה שלה, מחכה שתשבע (טוב, אני מתחילה לדמוע עכשיו). כיום היא עדיין יוצרת קשר בקלות ועדיין מתחילה בסופר עם מי שממתין לפנינו בתור, אך לי לפחות זה נראה פחות נואש, וניתן לראות הבדלים ברורים בין הסקרנות שהיא מפגינה כלפי זרים, כולל החיוכים שהיא מרעיפה עליהם ובין האהבה הקורנת שלה לאנשים שמוכרים לה ואהובים עליה. באשר לקשר שלי איתה - נרגעתי כשראיתי שכשהיא במצוקה (נפלה, קיבלה מכה או נבהלה מרעש) היא מיד מחפשת אותי גם כשאנחנו בקרב בני המשפחה המורחבת או עם חברים.

 

[מיכל@ל]

חלק מהרצון לשרוד

אני זוכרת איך בכל פעם הייתי מופתעת מחדש מההתעקשות של עדי ליצור קשר עין עם כל אחד ולחייך אליו,זאת היתה הדרך שלה לשרוד בבית הילדים וזה נחרט בה היטב. האינסטינקטים שלה "הצילו" אותנו כשהיינו אמורים לטוס חזרה הביתה והמשטרה הפדראלית בברזיל עכבה שוב ושוב את הוצאת הדרכון שלה ורק בזכות החיוך שלה שהפשיר סדיסטית אחת מהמשטרה הפדראלית,זכינו לעלות על הטיסה . עד היום היא מתידדת מהר מאוד ורוצה שכולם יאהבו אותה [ועושה הכל בשביל זה...].

 

[לימור1]

גם קרן חייכנית וידידותית

אחד הרופאים אמר לי, כנראה שאהבו אותה שם מאוד, אם היא הגיעה מבית ילדים כל כך מפותחת. גם אני ראיתי, מבית הילדים ואילך, איך קרן מוכנה לחייך יפה ולהתיידד עם כל אחד שהסתכל עליה. קרוב לוודאי שזהו באמת חלק מהאינסטינקט שעוזר לקטנים הללו לשרוד ולקבל קצת יותר תשומת לב מאחרים...

 

[דליה לוי]

חסך בחום אנושי

נכון דיאנה, אני גם חושבת שהמדובר בחסך בחום אנושי, ילדתינו אומצה בגי שנתיים והיא באמת רעבה לקשר. מכיוון שאנו משפחה גדולה 5 ילדים וסבתות ו"סבאים" ודודים ודודות אז הילדה מקבלת ה מ ו ן תשומת לב. בנותי הגדולות בת 13 ובת 16 וחברותיהן מעניקות לה שפע אמיתי של אהבה ותשומת לב. וכמובן היא מאוד מטופלת על ידי ועל ידי יוסי. אבל הבור הוא עמוק מאוד כנראה ויקח זמן למלא אותו. לנו יש את כל הסבלנות, כמעט, שבעולם ואת כל הזמן כל ימי חיינו. אני יכולה לשתף אותך שלמשל ביום שבת בבוקר יש לנו מנהג שכשהילדים קמים, כמובן הצעירים יותר, הגדולים קמים אחר הצהריים..., הם מגיעים למיטת ההורים להעיר אותנו, להתחבק ולהתרפק. תהל הייתה "תקועה" במיטה שלה ולא באה. לימדנו אותה ולקחנו אותה אלינו. היום הראשונה שמזנקת למיטה, אבל למה אלוהים בשש בבוקר בשבת???, היא תהל!

 

[דיאנה*]

התרגשויות

דליה, טוב, אז גם ריגשת אותי מאוד וגם הצחקת אותי (הסיפא של המכתב). כמה טוב שהצטרפת אלינו לפורום. וזה שהקטנה שלך מגיעה בשש בבוקר (ברררר) למיטה שלכם, אומר שהיא יודעת שמחכה לה אהבה, יודעת היכן לקחת את האהבה שמגיעה לה, ויודעת שמגיעה לה אהבה. אני חושבת שזו התחלה מצויינת לחיים. שלי עדיין במיטת תינוק (זו עם הסורגים שאינם מאפשרים גיחות בשש בבוקר תודה לאל). בינתיים, צריך להודות, גם היא עושה את שלה בלמלא את הלב שלי באהבה וחום. זה עסק דו צדדי - העניין הזה של לתת אהבה. נכון?

 

[edn]

משהו קטן

וואו היום אני מודה בפני עצמי, ולפנכם כנראה כמובן שהיום אני לא ילך עם זרים וכאלה, אבל יש לי מין קטע כזה שמישהו שהוא נחמד זה "קונה" אותי וכן גם עדיין רצון שכולם יואהבו אותי, לא יודעת מין רצון לדעת את זה, ואם מישהו לא, זה "הורג" אותי אני מתכוונת למרות שיש לי את האהבה של כולם זה מין חיפוש כזה זה נשמע רע אני לא יודעת בדיוק מה אני מנסה להסביר פה ומקווה שזה בכלל קשור למה שכתבתם