מצטרף חדש

[TikvaBonneh]

בגלל זה הוא מתקצב את הפרוייקט ב12,000 לחודש

 

[אופטיסימיסט]

היי אמיר

מאב לאב, אני מציע שבלי קשר לעניין הכלכלי, מוטב יהיה בגיל כל כך צעיר, אם יגיע למסגרת שבה ילדים א"סים נוספים. תן לו את השנה הקרובה, מגיל שנתיים ועד שלוש במסגרת מקצועית מתאימה, עם ילדים בני גילו שגם הם א"סים. בגן רגיל, מספר הילדים גדול מדי, הסייעת לא בדיוק צמודה לילד (כי בדרך כלל הגננת תשמח לנצל את נוכחותה לביצוע מטלות אחרות נוספות בגן). השליטה המלאה מצד ההורה בשלב כה מוקדם עלולה להיות בעוכרי ההורה, ובמקום לעזור, זה יכול להרע. אם לאחר שנה אחת לא תהיה שבע רצון, זה עדיין יהיה מוקדם מספיק כדי לעבור לשילוב של תוכנית ביתית.

 

[TikvaBonneh]

לא חייבים לחכות שנה,

אפשר לשים תאריך יעד של שלושה חודשים. אם אחרי שלושה חודשים נראה שלילד לא טוב שם והוא לא מתקדם, אז להוציא אותו.

 

[BlackbirdFly]

שלום אמיר וברוך הבא

אתה נקרא מאוד שלם, עם הרגליים על הקרקע, מאוד מודע לקשיים וגם לחוזקות של הבן שלך וזה המון.
כאמא לשני ילדים בספקטרום אני ממליצה בחום על אלוטף.
בכורי בן עשר, סיים אלוטף לפני שש שנים וכיום הוא לומד בכיתה רגילה בליווי של משלבת בהצלחה גדולה. התקדם יפה בכל התחומים.
הצעיר שלי בן שלוש, סיים עכשיו שנה ראשונה באלוטף וממשיך לשנה שניה.
המסגרת הזאת קדמה את ילדי בצורה שלדעתי ומנסיוני אף מסגרת אחרת, תומכת ומכילה ככל שתהיה, לא יכולה.
בגיל הצעיר הזה? רק אלוטף. זאת דעתי.
הבעיה היא חוסר המקום ואני מקווה שימצא לכם מקום לשנה הבאה.
אם יש מקום אל תהססו. קחו אותו.
כי אם לא תהיו מרוצים תמיד תוכלו לחפש לכם מסגרת פרטית/תוכנית ביתית.
אבל את המסלול ההפוך לא תוכלו לעשות.
ברגע שהמקום האלוטף ילקח לא תוכלו לקבל אותו שוב ואלוטף זה סוג של שקט נפשי לשנתיים (באלוטפים ההתנהגותיים) שאחריהםאתם כבר תהיו במקום ברור יותר ותוכלו להחליט בעזרת אנשי המקצוע מה המשך הדרך המתאימה לילד.

 

[ל11 ששכחה סיסמא]

מאוד נכון....

אתה נשמע מקסים ויש ליונתן מזל גדול שאתה אבא שלו. ההתנהלות וההבנה שלך לא מובנים מאליהם.
אני אומנם לא בעד אלוטף התנהגותי אבל בעד אלוטפים שגם מאוד קידמו את הבן שלי שמסיים השנה. אם אכן תמצא מקום, שזה לא מובן מאליו, באלוטף ששמעת עליו דברים טובים ואתה מתחבר לגישה, זו הזדמנות חד פעמית וחד כיוונית- אתה יכול להתחרט ולהמשיך בבית אם לא מוצא חן בעיניך אחרי חודשיים, להגיע לאלוטף אחרי תחילת השנה לא תוכל.... למעשה עדיף שעכשיו תדבר עם העוסית האזורית של האלוטפים ותדחוף לכיוון כאלו החלטת סופית, גם אם לא, כדי לא לפספס מקום, בהנחה שעוד יש. אם תחליט ברגע האחרון להתחרט לא יקרה כלום. ככה אני עשיתי וברגע האחרון החלטתי להכניס את הבן שלי. אף אחד לא מחכה לך באלוטף וקשה להשיג מקום בשלב זה של השנה....

 

[amis12345]

תודה ולגבי אלוטף

ההמלצה החד משמעית של סגל קופת החולים (יותר מידי חד משמעית לדעתי) היא לשים אותו באלוטף.
מצד שני יש להם אינטרס כי אחרת אני זכאי ל-3 שעות קלינאית תקשורת ואין להם שעות בנמצא, ולעוד כל מיני החזרים על חלק מהטיפולים הפרטיים. זה יוצא להם אלפי שקלים בחודש.
אני מניח שגם להם זה נותן "שקט נפשי" מסוג מסוים.
לעומת זאת, כל מיני גורמים, בעיקר בשוק הפרטי, מדגישים את הצורך בהחשפות לילדים רגילים ובשילוב בגן פרטי. גם כאן - יש אינטרס מובהק מבחינה כלכלית.
הם גם מנצלים את הרצון הפסיכולוגי של ההורה לשלב את הילד עם ילדים רגילים.
בהתעלם מהאינטרסים, ממה שקראתי שתי הגישות הן לגיטימיות.
לגבי "שקט נפשי" - לא הייתי בונה על זה בכל אופציה שבה נבחר.

 

[שלומות0]

נכון לכולם יש אינטרסים

וההורה חושב מה הכי נכון לילד שלו, ולחשוב שהילד צריך במיוחד ילד בין שנתיים להשארילד ושבב בן שנתיים , ולשחק כמו כל ילד בין שנתיים אחר בן גילו..
ויחד עם זאת לבדוק מה הקושי העקרי של הבן שלך וטפל בקושי העיקרי.., ההתקדמות אמורה להתמקד בקושי העקרי , ולא בדברים שישללו ממנו להיות ילד בן שנתיים..

 

[BlackbirdFly]

לגבי שילוב

גם באלוטף מוציאים ילדים לשילוב.
הבכור שלי בשנתו השניה באלוטף שולב מידי יום שלוש שעות בגן סמוך כך שאפשר להנות משני העולמות.
כמובן השילוב בליווי מטפלת מהגן ובהנחייה של אנשי הצוות.
שילוב יחידני יחכה. תאמין לי, יש אחר כך שנים רבות לשלב...

 

[חוה הנשואה]

מה לעשות בגיל שנתיים איני יודעת

הי אמיר,

שמחה לשמוע שאתה כ"כ יציב יל הקרקע למשמע בשורה שמפילה את רובינו מהרגליים לפחות בכמה חודשים הראשונים. אני אמא לילד בן 6 שמשולב יחידנית מאז האבחון שלו בגיל 3.5. רציתי להביא פן שונה. איני יודעת מה הייתי עושה אם היה מאובחן בגיל שנתיים. אבל היום במחשבה לאחור אני מאוד שמחה שלא נכנעתי ללחצים להכניסו לגן תקשורת ועל כך שבחרתי בשילוב. בני השתפר מאוד בתקשורת שלו. החל לשחק עם ילדים (קטנים ממנו ולכן ישאר שנה נוספת בגן חובה). בגיל 3.5 היה לו עיכוב מוטורי והיום הוא הדביק פערים. רוכב על אופנים ללא גלגלי עזר, שוחה, רץ וקופץ בחצר הגן (מה שמסתבר לא היה קודם). כן עבדנו קשה, התרוצצנו ממקום למקום ונמשיך בזה, חיפשנו סייעות ומדריכות שילוב.הזוגיות הוזנחה לעתים. אבל היום המצב התייצב והשיפורים בולטים. אני מאמינה בהורה כמוך שיכול ללמוד ולהבין כמו שאני למדתי בכוחות עצמי. השמים הם הגבול. על אלוטף שמעתי דברים מאוד טובים וגם פחות טובים. כנראה תלוי בשיטה בה עובדים. גם אם תבחר באלוטף לשנה זו אל תוותר על נסיון לשלב אחרי זה, בעיקר אם ילדך מתפקד גבוה יחסית ומחקה ילדים אחרים.
מאחלת לך הצלחה בכל דרך שתבחר,
חוה

 

[amis12345]

תודה!

 

[TikvaBonneh]

גם לי יש בן שאובחן בגיל שלוש וחצי

הכנסתי אותו לגן תקשורת והוא התקדם בצורה מופלאה. התחלנו ממצב בו הוא כמעט ולא דיבר, לא היה קשר עיין, לא הצביע, לא הבין דיבור, לא היה משחק הדדי, לא היה משחק דימיון. היום הוא בן שבע, וזה כאילו לא אותו ילד.
אתמול הלכתי איתו לחנות משחקים, הוא בחר משחקים, ספר את כל הכסף שהיה לו בארנק - 520 ש"ח בלי להתבלבל ובלי צורך בסיוע, והחליט מה הןא רוצה לקנות.
היום בבוקר כשהגענו לכיתה הוא אמר בכעס לילד "יובל, תפסיק להסתכל עלי ככה"
אמרתי לו "הוא לא מסתכל עליך, הוא מסתכל על איתי"
והוא ענה לי "טכנית את צודקת..."
בקיצור, הילד חכם, מתקשר, יש לו חברים.
וכל זה אחרי שהילד בילה שלוש שנים בגני תקשורת ואני הייתי פנויה לעשות עוד דברים בחיים פרט להתעסקות בתכנית השילוב שלו.
כשדיברו איתך על שלוות נפש, לא התכוונו ברמה המטאפיסית העמוקה, אלא ברמה היומיומית.
אם הסייעת חולה, אני לא צריכה לדאוג למחליפה, זה תפקיד של הגננת. אם הסייעת עוזבת, העירייה תגייס סייעת חדשה, אם המרפאה בעיסוק בהריון, העירייה תביא לה מחליפה. כל הלוגיסטיקה שהתעסקתי בה בימי השילוב איננה.
הילדים שלי מאוד חשובים לי, וברור שהם במקום הראשון.
אם הייתי חושבת ששילוב יחידני הוא פיתרון יותר נכון עבורם, הייתי עושה את המאמץ למרות הכל.

 

[רואה 6 6]

אני כלכך מבינה אותך תקוה...

בשנתיים שהבן שלי היה בגן שפתי הרגשתי רגועה כלכך.
הגן היה אנושי ותומך ופתוח באופן בלתי רגיל. אהבתי לבוא בבוקר,לפגוש את הסייעת,לקשקש (גם בנושאים אחרים),הגננת היתה נהדרת ושמרנו על קשר זמן מה אחרי זה.
...ובכל זאת,לא יכולה להסביר מדוע באירועים שבהם נכללו הורים הרגשתי שאני רוצה לבכות.
ראיתי את בני והיה לו טוב אבל אני הייתי עצובה.
...ואז עברנו לשילוב,והייתי מגיעה לאירועים פרטיים של ילדי הגן איתו והוא היה מאוד שונה מהם והכי נמוך בשרשרת המזון (מבחינת תקשורת) אבל עטוף בשמחה שלהם ובפעלתנות שלהם (היו כאלה שיותר מדי) והם סחפו אותו.

 

[odima1]

תקווה, אפשר לשאול למה

הוא אובחן רק בגיל 3.5?

 

[TikvaBonneh]

הוא אובחן בגיל שלוש, כי הייתה לו אז ריגרסיה

לפני כן הוא תקשר טוב. היה קשר עיין, היה משחק דמיון, הוא הצביע, היו לו חברים, הוא שיחק עם האחים שלו. הוא אהב לצייר ולשיר ולרקוד. היה עיכוב שפתי, אבל הוא ידע די הרבה מילים גם בעברית וגם באנגלית וחשבנו שהוא מסתבך בגלל שתי השפות.

 

[odima1]

עד מתי הוא תקשר טוב?

יכול להיות שהכניסה לגן עשתה לו רגרסיה?

שואלת כי בקרוב מכניסה ילד לגן, וזה קצת מלחיץ...

 

[שלומות0]

מה באמת נסגר?

לאיזה מסגרת?

 

[TikvaBonneh]

הוא היה באותו הגן כל הזמן

אין מאורע ספציפי שאני יכולה לקשור לריגרסיה. ז"א אחת הגננות מבין שתיים יצאה לחופשת לידה והחליפה אותה גננת אחרת, אבל אני לא חושבת שבגלל זה הייתה לו ריגרסיה. המחשבות שלי הן יותר בכיוון של השפעות של קרינה אלקטרומגנטית.

 

[שלומות0]

מה ז.א.

קרינה אלקטרומגנטית?
איזה מכשירים? האם אנטנות סלולריות על גג בתים?
האם ניתן לקשר או להוכיח כי גם לי יש חשדות בנושא!
עוד אשה בית לידי הייתה בהריון מתי שאני הייתי בהריון וגם בנה אובחן רק לאחר כמה שנים שנולד.

 

[TikvaBonneh]

מכשירים חשמליים

אצלנו הקרינה הגיעה מהמזגן ומהמחשבים.
פעם לא היו כל כך הרבה מכשירי חשמל בבתים.

 

[odima1]

תקווה, אני לא יודעת אם יצא לך

לקרוא את המחקר שהעלתי פה לא מזמן, אבל האם במבט לאחור את יכולה לזכור אם היה לו ג'וינט אטנשן? הכוונה היא לא רק להצבעה
שמראה רצון לקבל משהו, אלא גם שיתוף בחוויה - מביט על משהו, מחזיר מבט אלייך כדי לבדוק את תגובתך וכך הלאה...

בנוסף, האם את יכולה להגיד - שוב במבט לאחור... אם הוא מילמל - אמר את כל ההברות עד גיל 8 חודשים (אבבבב, דדדדד, פפפפפפ, אבדפו כו'...)