מצטער על זה שסיפרתי

[כמעיין המתגבר]

את חושבת שכדאי?

את חושבת שיהיה לי כדאי לספר לה שאני מתלבטת? אני פשוט חושבת שככה יהיה לה פחות קשה אם וכאשר אני אצא מהארון, כי זה בעצם לא יהיה חדש לה. מצד שני, את צודקת, היא יכולה לנסות לשכנע אותי (אני מקווה שהיא לא תנסה, וגם אם כן - אני לא חושבת שזה ישפיע עליי). אני פשוט מנסה לחשוב על החסרונות של לספר לה שאני בהתלבטות, ולא ממש מוצאת כי אני משוחדת - נורא קשה לי להסתיר דברים מההורים שלי, ומאמא בפרט.

 

[.m]

אני חושבת

שאת יודעת לענות על השאלה הזאת יותר טוב ממני, פשוט בגלל שאת מכירה את אמא שלך, ואת מערכת היחסים ביניכן. מחוסר היכרות איתה, אני לא יכולה לצפות את התנהגותה של אימך. מה שכן, אני חושבת שאם היא תנסה לשכנע אותך, זה כן ישפיע עליך, כי ניכר מדברייך שאתן מאוד קרובות ואת מאוד מעריכה את דעתה (שזה לכשלעצמו דבר נפלא). אני חושבת שאת יכולה לקחת את הזמן לחשוב ולהתלבט. לספר את יכולה בכל שלב.

mai

 

[כמעיין המתגבר]

תודה רבה על העזרה ../images/Emo39.gif

 

[.m]

אוי, רוני... ../images/Emo4.gif

חשבתי המון על הענין הזה של תגובת המשפחה לכל מיני דברים שאנו עושים, ובסוף הגעתי למסקנה שרק בגלל שנולדת להורים מסויימים, ורק בגלל שאנשים מסויים הם אחיך הביולוגים, לא אומר שאתה צריך לאהוב ולקבל אותם באופן אוטומטי. אבא שלי, למשל, לא מסכים עם שום בחירה שעשיתי בחיי. היה שלב (ממש בהתחלה) שזה נורא הפריע לי. נורא רציתי לשמוע שהוא סומך עלי ועל הבחירות שאני עושה (אתה יודע מה, אל תסמוך עלי - תסמוך על עצמך, שחינכת אותי "נכון"). אח"כ הבנתי שזה לא יקרה, ולמדתי לראות אותו באור אחר... היום אני יכולה להגיד שאני מאוד מעריכה אותו כאדם, הרבה פחות מזה כאבא. האישור שלו כבר לא חשוב לי, וגם כשאנחנו מסכימים על משהו (לעיתים רחוקות מאוד) אין לזה שום אפקט. והפואנטה - הם לא חייבים להסכים עם כל מה שאתה עושה, ואתה לא חייב להסכים ולאהוב את זה. העניין הוא לדעת לכבד את הבחירות האלה. מאחלת לכם המון אושר (

) בחיים.

mai

 

[marco]

כמה חבל שאין תרופת פלא

אבל זו המציאות הכואבת לעיתים. הורים לעיתים מאכזבים אותנו בתגובותיהם. אולי הנחמה היחידה שאני יכול למצוא במצב היא שהזמן באמת משפר את המצב (קלישאה העומדת במבחן המציאות). עם הזמן יכול לקרות אחד משני דברים: או שאמך תשנה/תרכך את דעתה ואפילו תסייע לך לספר לשאר בני משפחתך או שלחילופין התנהגותה תפריע לך פחות ופחות. סבלנות היא תכונה שלא התברכתי בה במיוחד, אבל זו המלצתי לך (אוקיי, גם לי).

 

[Ker]

לדעתי מה שמעסיק את ההורים ../images/Emo36.gif

זה תגובת הסביבה יותר מאשר האושר של בנם וכך אני מרגיש לאחרונה . כאילו היא מעדיפה שאשאר בודד ואומלל במקום להיות מאושר העיקר שחס וחלילה לא ידעו אני הומו. וזה לא הכל , אני זוכר שעשינו על האש לפני חצי שנה עם המשפחה ובתוכניתו של גיא פינס הראו קטעים מהסדרה "הכי גאים שיש" (לא קטעי הסקס) ופתאום אני שומע תגובות מסביב "איכס הומואים" , "איך גברים יכולים להתנשק" , "אני לא יכולה להסתכל" ועוד תגובות כאלו ואני יושב סמוך לאימי והיא הרי יודעת שאני הומו כי סיפרתי לה . בוא נגיד שהרגשתי מצד אחד שכל החבורה הזאת הומופובים בעלי דיעות קדומות!! ומצד שני היתה לי הרגשה של אי נוחות מצד אימי מה בדיוק היא חושבת בזמן שהיא שומעת את התגובות הללו . ז"א שיש קשר חזק בין התנהגות ההורים לבין הסביבה , חשוב להם יותר הרעיון של מה יגידו השכנים ופחות חשוב להם האושר של הבן (זאת דעתי בלבד) . נכון שיש הורים יותר פתוחים בנושא ואני מכיר הרבה שמארחים את בן הזוג שלהם בארוחות ערב עם המשפחה וזה גורם לי להרגשת קנאה . אבל מה לעשות , לא בחרנו את ההורים.........

 

[כמעיין המתגבר]

קשה לי להאמין שהורים מעדיפים

שהשכנים לא יגידו כלום, על פני האושר של הבן שלהם. תחשוב כמה זמן לקח לך להתרגל לרעיון שאתה הומו (אם לך זה לא היה קשה, קח בחשבון שלהרבה אנשים זה קשה

), ואז תחשוב על אמא שלך - לא היו לה שום רמזים קודמים, היא לא מכירה אנשים אחרים שהם הומואים/לסביות, וחינכו אותה מגיל צעיר שזה משהו דוחה ומגעיל... אז בטח שיהיה לה קשה לקבל את זה. אבל אני חושבת שיהיה הכי טוב שתדבר איתה ותגיד לה שלא נעים לך שהיא מעירה הערות, ולברר איתה את כל עניין "מה יגידו השכנים" בשיחה פתוחה וכנה.

 

[.m]

צודקת

תחשוב כמה זמן לקח לך להגיע להשלמה עם הזהות המינית שלך, ואז תן לאמא שלך צ´אנס לעכל, להבין, ולקבל... אני חושבת שמגיע לה. נכון שזה לא קל להסתובב בתחושה שלא מקבלים אותך כמו שאתה, שאולי איכזבת, ושאר תחושות שיוצרות גושים כבדים בבטן, אבל תן להורים שלך את ההנאה שבספק, תן להם את הצ´אנס להראות לך שהם מקבלים ואוהבים אותך, ותן להם את הזמן להבין את כל זה.

mai

 

[אבא גאה]

ועדיין מאי יקרה אני מבין את התחושות

קשה לומר משפט כמו "האושר של הילד חשוב להם פחות".... קשה לחשוב שהורים יכולים לחשוב כך. אבל...ההורים מעדיפים שנהיה מאושרים אם אפשר...בצנעה....(מילה נרדפת לארון). שנחיה עם בן זוג - אבל שאנשים לא ידעו. טוב, הורי למשל מאוד אוהבים את בן הזוג שלי, אנחנו שם כל יום שישי ועוד איזה פעמיים באמצע השבוע. הולכים לכל האירועים המשפחתיים יחד! כל המשפחה המורחבת יודעת. אבל....הקרדיט? אני לא בטוח שאם הייתי מותיר בידי ההורים שלי את האפשרות של האם לספר או לא, הם היו בוחרים באפשרות א´. כפי שאתם יודעים, אימצנו ילד, אנחנו חים יחד כבר 10 שנים קצת קשה להסתיר... אז כולם יודעים. עם זאת, ההורים היו מעדיפים שלא נחגוג "חתונה". למה? כי......."מה יגידו", "את מי הוא הולך להזמין?" וכו´... הבהרתי יפה להורים שלי - מי שמעוניין לבוא ולשמוח איתי מוזמן. מי שמתכוון לשבת בפנים חמוצות - שישאר בבית עם שקית סוכריות (מותר) זה לא רק זמן - צור מצבים בהם ההורים חייבים להתמודד עם עצם היותך הומו. לבד - הם יעדיפו להתעלם, לשתוק ולהמשיך כאילו "הכל טוב אח שלי".

 

[.m]

רוני´לה ../images/Emo171.gif

קודם כל אני אנצל את ההזדמנות הזו לאחל לכם שוב המון המון מזלטובים ובהצלחה. ולנושא - לא טענתי שבשלב כלשהו ההורים הופכים מאושרים מעצם הידיעה, אבל אני ניתקלתי ביותר מקרים של קבלה (כולל מול השכנים והמשפחה המורחבת) מאשר בדחיה. להגיד לך שאני יודעת בדיוק מה עובר להם בראש? לא. אבל לפחות כלפי חוץ עושה רשם שהם תומכים ומקבלים את זה ב- 100%. נשאר רק לקוות שככה הם גם מרגישים.

mai

 

[Ker]

כן , אבל זאת "קבלת הפנים" שאני אמור

לקבל עד שכבר החלטתי לספר סוף סוף את האמת עלי ועוד לאמא , שדווקא חשבתי שתתמוך ותקבל בהבנה אומנם לא בבת אחת , נכון לא ציפיתי שתראה תמיכה באותו יום אבל שנה עברה מאז שסיפרתי והיא עדיין לא מעכלת ולא תקבל . מה שמראה שיתכן שהיא לעולם לא תקבל את העובדה שהבן שלה הומו .

 

[Liroy25]

זה לוקח זמן ידידי

אמא שלי ידעה עלי מגיל 17 ורק בגיל 25 היא מתחילה לקבל את הרעיון. לכן אמרתי שמחובתך לדבר איתה על הנושא. פחד לרוב נובע מבורות וחוסר ידיעה. כשהייתי קטן לא פחדת מהמפלצות שמסתתרות בחושך? בטוח שפחדת. אבל לימים הבנת שאין דבר כזה והפחד עבר. כנ"ל אצל אמא שלך.

 

[Ker]

כל כך הרבה זמן לקח לה להתרגל ?

אני לא מבין אותן אפשר לחשוב שסוף העולם הגיע שכל כך הרבה זמן לוקח להן להתרגל לרעיון.. הבעיה שקשה לי לדבר איתה עם הנושא... אני לא מסוגל

 

[Liroy25]

מבין אותך ידידי

לי עד היום קשה לפעמים לדבר איתה על הנושא, כי הפחד הכי גדול שלי הוא שהיא תתחיל לבכות ועם בכי אני לא יודע להתמודד.. גם לפעמים, בעיקר כשאני מגיע למפגשים של תהי"לה (תמיכה להורים) אני מוצא את עצמי לפעמים תוהה מה כל כך קשה להורים לקבל בזה שהילד שלהם הוא הומו או לסבית. קשה לי לתת איזו שהוא הסבר שגם אני אהיה שלם איתו ב-100% אבל בכל דור שהוא החברה נתקלת במשהו שלפני כן לא היה קיים והיא צריכה להתמודד איתו. לך תדע אילו שגעונות יהיו לילדים שלנו כשאנחנו ניהיה הורים. אם אתה לא מרגיש בנוח לדבר עם אמא שלך על הנושא אז קח את הזמן שלך ואל תלחץ. מה שכן חשוב הוא שאם בחרת לא לדבר על הנושא אל תתן לה לחיות באפילה, תקפיד לשמור איתה על קשר רצוף של אפילו לדבר על הכל. שהיא לא תרגיש שאתה מתרחק ממנה מכל סיבה שהיא למה אז יהיה לך עוד יותר קשה. ככה לפחות זה היה במקרה שלי.

 

[RedRose]

יאא.. גם אני רוצה../images/Emo70.gif

טוב.. אני די חדש פה, למרות שאני רושם די הרבה זמן בבנים בלבד.. אז החלטתי להרחיב את מעגלי הפורומים שלי.. בכל אופן, איך אני סיפרתי להורים.. זה היה באוקטובר, הם בדיוק חזרו משבועיים בספרד, אחותי הגדולה מאוד טסה עם חבר שלה לרודוס, ואחותי הגדולה פחות טסה לאילת.. הם חזרו בערב, ואני מהבוקר החלטתי- היום זה היום.. הגיע הערב, ישבנו בסלון.. אמרתי להם שיש לי משהו לדבר עליו, הם שאלו מה.. נכנסתי ל

. הם עלו לחדר שלהם, אני עליתי לשלי. הם סגרו את הטלויזיה בחדר.. סימן שהם הולכים עוד מעט לישון. עכשיו זה הרגע. נכנסתי לחדר שלהם. "אמא, אבא, תקשיבו.. אני.. האא.. האא.. אני.." making a long story short... "אני אוהב בנים.." זה היה אחרי בערך 5 דקות של אהה.. אהה.. אבא התיישב על המיטה. אמא קמה ממצב של שכיבה והתישבה על המיטה, לידי.. איך אתה יודע, ממתי אתה יודע, אתה יודע. כל השאלות המעצבנות האלה.. זהו, עבר. הלכתי לישון, הם הלכו לישון.. עוד חברה חצי שנה מאז.. זה היה מהיר..

 

[Ker]

ברוך בואך לפורום ../images/Emo45.gif

לאחר שסיפרת , אתה מרגיש עכשיו יותר טוב מאז שסיפרת להם ? אתם משוחחים על הנושא ? איך הם מתמודדים עם הידיעה ?

 

[RedRose]

תודה../images/Emo70.gif

אני מרגיש הרבה יותר טוב מאז שסיפרתי להם. לפני זה הרגשתי שאני מסתובב עם אבן עצומה על הלב ועל הגרון. לא הרגשתי אני, הרגשתי חנוק כזה. אחרי שסיפרתי להם, ואני אומר את זה עכשיו במבט לאחור, הרגשתי הרבה יותר טוב, וזה נתן לי חופש גדול בבית. אני לא מביא את החברים שלי הביתה (האא.. אולי כי אין לי..), אבל אני עדין מרגיש הרבה יותר טוב. אנחנו לא מושוחחים על הנושא, אבל הוא נמצא באוויר. כאילו, הם יודעים, אני יודע, אז אם קורה משהו אני יכול לדבר עליו, למשל סיפרתי להם שהלכתי לאגודה, וכל מיני דברים בסגנון. ברמת העיקרון, ההורים שלי מאוד ליברלים. הם קיבלו את זה בצורה ממש טובה. לאמא שלי יש גם חברים הומואים, אז זה לא הפעם הראשונה שהיא "נתקלת התופעה". אבא שלי היה יותר בשוק, אבל נראה לי שדי עבר לו. דבר שאני כן יודע, כשיהיה לי בן זוג, בן זוג רציני, הם יכירו אותו.

 

[Ker]

שמתי לב מסיפורים של אנשים

שמי שלוקח את זה יותר קשה זה האבא , כנראה שהוא צריך הרבה זמן לעכל את הידיעה הזאת וקשה לו להשלים עם זה . אני רק סיפרתי עדיין לאימי ו"אכלתי קש" , לכן אני לא מתאר לעצמי מה תהיה התגובה של אבא שלי אם אספר לו...........

 

[כמעיין המתגבר]

זה בכלל אפשרי?

אפשר לספר רק לאמא ולהיות בטוחים שהיא לא תספר לאבא? ועוד משהו... באמת, אם מסבירים להורים שאנחנו יכולים להתחתן ולהביא ילדים (במיוחד בנות בעזרת תרומת זרע וכו´), למה הם לוקחים את זה כל כך קשה?

 

[Ker]

הורים הם בעלי דיעות קדומות ותמיד

מצפים שהבן/בת שלהם יהיו תמיד "מושלמים" וחס וחלילה אם משהו לא עומד "בתקן" בשבילם הם יאשימו את עצמם ויקחו את זה קשה . אין הרבה מה לעשות כנראה לתת להם להתרגל לרעיון... אני לא חושב שאמא ממהרת לספר את זה לאבא כי אחרי הכל זאת החלטה של הבן אם לשתף גם את האב בעניין .