בעז אמר להכנס
אז נכנסתי. אני חייב להזהר בדיונים כאלה, כי לרוב אני נכנס להתנצחויות לא הכרחיות כשזה מגיע לאינטרנט. אז אני אנסה להיות רציונאלי משהו ולא להגזים: א. הרדיו בארץ על הפנים. כולנו רואים מה קורה עם 102 ותחנות אחרות. יש לי הרבה מה להגיד על זה ברמה הרחבה יותר אבל נחסוך את זה מכם. מניסיון של כ 5 שנים ברדיו החינוכי (רדיו הר הצופים בירושלים) אני יכול להגיד שבעיני זאת התקווה היחידה. נוצר מצב נדיר של תדר שלא מונע משיקולים מסחריים וגם צעיר ולא מקובע. ההצלחה של קול הקמפוס מוכיחה את זה. האפשרות שלי ושל אחרים לשדר בתחנה חינוכית כזאת היא בעיני פריבילגיה שערכה גדול. ב. אני לא מסכים איתך יניב. לדעתי תחנת מוסיקה יכולה להיות חינוכית, וזאת אחת הבעיות לדעתי של מפת התרבות בארץ. שהתפיסה היא ש"חינוך" ו"תקשורת קהילתית" חייבים ללכת יחד עם תכניות מלל ברמה לא גבוהה מידי, עם תכנים "חשובים" ו"חינוכיים". אני שם את כל אלה במרכאות כי אני חושב שבסופו של דבר זה מוביל לרדידות בתכנים של התקשורת הקהילתית. אם יש מישהו שיודע לעשות את זה טוב אז נהדר. אבל אם נוצר מצב של תחנת מוסיקה שגם מחנכת אני חושב שהממסד צריך להבין את הערך של זה. ג. אני מקשיב לטענות על קול הקמפוס ולומד ומבין יותר, מסכים שיש בעיתיות בדריסה של תחנות קטנות. אלה דברים שלא ידעתי בצורה מלאה עד שלא שמעתי עליהם מאנשים שגם כתבו פה. גם אני לא מסכים עם מה ש funkusit כותבת וממנו משתמע שמדובר באחד משבעת פלאי תבל. אבל מה שכן, אני חושב שהקנאה מדברת מגרונותיהם של אנשים כאשר זה מגיע לקול הקמפוס. תכלס, funkusit צודקת. יש כאן הישג עצום. נראה לי שלמי שלא שותף לזה קצת קשה עם המצב הזה. אני חושב שקול הקמפוס לפחות הבהירו שהדבר החשוב כאן הוא העזה. תגידו מה שתגידו, זה קצת מוכיח שאם מעיזים אז מצליחים. ושוב – יש לי בעיה כללית עם התרבות בארץ, וקול הקמפוס בעיני חלק מזה לא פחות. אבל נכון – יש מוסיקה ייחודית ושונה ברדיו, ואפשר לשמוע אותה בת"א בעיקר דרך שם. אני באופן אישי חושב שאפילו זה לא תמיד מספיק. יש הרבה דברים שלא מגיעים גם לשם. ד. זה מוביל אותנו לבעיה העיקרית. אני חושב שכאן גם מתגלה הבעייתיות של הטיפול של קול ישראל בנושא. ואני חי את הבעיה הזאת בהיכרות עם האנשים עצמם וההבנה שלא מדובר באנשים רעים או משהו, אלא פשוט אנשים שקצת עייפים מלשנות את מצב הדברים וליצור היגיון (שיהיה אפילו איזשהו...) ברשת הצפופה הזאת של תחנות חינוכיות. באין מנהיג ויד מכוונת, ברור שהצורה היחידה שבה דברים כן יעבדו תהיה בדמות אותם מהלכים שקול הקמפוס ביצעו. תאהבו או לא תאהבו, קיראו לזה העזה או ביריונות, זה צפוי. אבל זה הסימפטום לבעיה עמוקה הרבה יותר. מה שמתחבר למה שבעז כתב פה. דודו
אז נכנסתי. אני חייב להזהר בדיונים כאלה, כי לרוב אני נכנס להתנצחויות לא הכרחיות כשזה מגיע לאינטרנט. אז אני אנסה להיות רציונאלי משהו ולא להגזים: א. הרדיו בארץ על הפנים. כולנו רואים מה קורה עם 102 ותחנות אחרות. יש לי הרבה מה להגיד על זה ברמה הרחבה יותר אבל נחסוך את זה מכם. מניסיון של כ 5 שנים ברדיו החינוכי (רדיו הר הצופים בירושלים) אני יכול להגיד שבעיני זאת התקווה היחידה. נוצר מצב נדיר של תדר שלא מונע משיקולים מסחריים וגם צעיר ולא מקובע. ההצלחה של קול הקמפוס מוכיחה את זה. האפשרות שלי ושל אחרים לשדר בתחנה חינוכית כזאת היא בעיני פריבילגיה שערכה גדול. ב. אני לא מסכים איתך יניב. לדעתי תחנת מוסיקה יכולה להיות חינוכית, וזאת אחת הבעיות לדעתי של מפת התרבות בארץ. שהתפיסה היא ש"חינוך" ו"תקשורת קהילתית" חייבים ללכת יחד עם תכניות מלל ברמה לא גבוהה מידי, עם תכנים "חשובים" ו"חינוכיים". אני שם את כל אלה במרכאות כי אני חושב שבסופו של דבר זה מוביל לרדידות בתכנים של התקשורת הקהילתית. אם יש מישהו שיודע לעשות את זה טוב אז נהדר. אבל אם נוצר מצב של תחנת מוסיקה שגם מחנכת אני חושב שהממסד צריך להבין את הערך של זה. ג. אני מקשיב לטענות על קול הקמפוס ולומד ומבין יותר, מסכים שיש בעיתיות בדריסה של תחנות קטנות. אלה דברים שלא ידעתי בצורה מלאה עד שלא שמעתי עליהם מאנשים שגם כתבו פה. גם אני לא מסכים עם מה ש funkusit כותבת וממנו משתמע שמדובר באחד משבעת פלאי תבל. אבל מה שכן, אני חושב שהקנאה מדברת מגרונותיהם של אנשים כאשר זה מגיע לקול הקמפוס. תכלס, funkusit צודקת. יש כאן הישג עצום. נראה לי שלמי שלא שותף לזה קצת קשה עם המצב הזה. אני חושב שקול הקמפוס לפחות הבהירו שהדבר החשוב כאן הוא העזה. תגידו מה שתגידו, זה קצת מוכיח שאם מעיזים אז מצליחים. ושוב – יש לי בעיה כללית עם התרבות בארץ, וקול הקמפוס בעיני חלק מזה לא פחות. אבל נכון – יש מוסיקה ייחודית ושונה ברדיו, ואפשר לשמוע אותה בת"א בעיקר דרך שם. אני באופן אישי חושב שאפילו זה לא תמיד מספיק. יש הרבה דברים שלא מגיעים גם לשם. ד. זה מוביל אותנו לבעיה העיקרית. אני חושב שכאן גם מתגלה הבעייתיות של הטיפול של קול ישראל בנושא. ואני חי את הבעיה הזאת בהיכרות עם האנשים עצמם וההבנה שלא מדובר באנשים רעים או משהו, אלא פשוט אנשים שקצת עייפים מלשנות את מצב הדברים וליצור היגיון (שיהיה אפילו איזשהו...) ברשת הצפופה הזאת של תחנות חינוכיות. באין מנהיג ויד מכוונת, ברור שהצורה היחידה שבה דברים כן יעבדו תהיה בדמות אותם מהלכים שקול הקמפוס ביצעו. תאהבו או לא תאהבו, קיראו לזה העזה או ביריונות, זה צפוי. אבל זה הסימפטום לבעיה עמוקה הרבה יותר. מה שמתחבר למה שבעז כתב פה. דודו