מפת שולחן משובצת

[niva99]

מפת שולחן משובצת

הרדיו כבר פתוח על תחנה קבועה
קומקום עומד רתוח
בחוץ סופה הומה
מפת שולחן משובצת
ביצה, גבינה וזית
כבר זמן איני עולצת
יחזיק הזה הבית?
היעמוד בפרץ מטח הסכינים
כמו לוליין רב מרץ המלהטט שחקים
הירגעו ה"אחים" אי פעם?
(לעולם)?
מוזגת אל הנס את החלב החם
כפית אחת של שוקו
אל תוך קפה רתוח הנה הוא נעלם
ואין מצב ל... הלך מצב הרוח
בצד עוגית או שתים
ניגון נשפך אפילו
עוצמת העיניים... לא באמת כאילו!
רואה צבעים של פעם
רואה מפה משובצת
רוצה לקפוץ לפני ש
אני כבר מתפוצצת.

 

[aiziq]

אסקפיזם מבוקר

מחד יש את הרצון לברוח מכל מה שהרדיו והטלויזיה משדרים, להתעלם מכל האיום והנורא הזה מחוץ לבית, להרגיש ולו ברמת האשליה בלבד שאנחנו בטוחים שאנחנו "בבית". אבל מאידך אנחנו יודעים כל הזמן שלא, אנחנו מודעים לכך שאנחנו עושים אסקפיזם. אנחנו כבר בתוך הלופ ולא יעזור כלום

&nbsp

 

[niva99]

האסקפיזם - מנגנון הגנה מועיל (והכרחי לפעמים)

כבר זמן שאני טוענת שאנחנו כחברה - אנשים שחיים בPTSD
פוסט טראומה דיסאורדר.
בכל פעם מתרחשים מאורעות אקוטיים הפוגמים באיכות החיים
ומהווים סכנה ממשית להמשכם.
ומה נותר לנו לעשות כדי לשמור על השפיות ותפקוד תקין,
אם לא להעזר באסקפיזם.


כמובן שישנו מוצא נוסף - לרדת מהארץ...
אבל בשלב זה הוא לא נבחן ברצינות.

 

[נתנאל 123691]

אני לא הייתי יורד מארץ ממש לא.

אני בכלל לא חושב על דברים כאל,ו אני אוהב מאוד את הארץ, ולא משנה כמה רע פה, אני לא חושב שהייתי מסתדר בארצות אחרות, וחבל לי על אנשים שיורדים, זה ממש חבל, החלום שלי שכל היהודים יעלו לארץ, אבל זה יקרה שיגע המשיח,

 

[בוטן קלוף]

מזדהה עם התחושה

בדיוק עכשיו ברחתי ממרפסת ביתי. ישבתי שם להתאמן בנגינה על גיטרה - אחד הנסיונות שלי למצוא מקום באמצע השגרה שיהיה שלי באמת. והנה מגיעים מטחי רוח חזקים שכמעט ומעיפים עלי את תוכן המרפסת. האם יחזיק זה הבית?
מדי פעם, כשאני נהיה פסימי מדי, אני נזכר (באופן מפתיע) במלחמה הקרה. באותה תקופה אנשים חיו יום יום בהרגשה שהעולם יכול להחרב כל רגע בחילופי מהלומות גרעיניות בין המעצמות - זה היה תרחיש סביר לחלוטין. והנה אנחנו, 60 שנה אחרי, עדיין שותים את הקפה שלנו בבית שלנו והעולם עוד לא נחרב, כי אנשים עשו ואנשים רצו לחיות והיכולת של המין האנושי להפתיע את עצמו גדולה בסך הכל מיכולתו של המין האנושי להמשיך באינרציה לכיוון התהום.

 

[niva99]

צריך המון מזל ( להמצא במקום ובזמן הנכון)

כדי לשרוד.
מתחברת למחשבה המנחמת על תסריטי איימים שלא התממשו.
יחד עם זאת צפיתי לפני יום בסרט "ואלס עם באשיר" על מלחמת של"ג הראשונה.
סרט המייצג את המציאות הלא שפויה בה אנו חיים - שהכל לכאורה שקט - ולפתע פתאום מבלי אזהרה מוקדמת העולם הבטוח מתהפך.
מי ישאר בחיים? ומי לא?
עניין של מיקריות החיים - ואנחנו נשארים רק עם אשליה של שליטה.

 

[נתנאל 123691]

שלום ניבה.

קראתי את השיר ואהבתי, אני חושב שפרסמת אותו פעם לא? או שאני טועה ומתלבל עם שיר אחר דומה? באמת המצב מאוד מדאיג ומשוגע ורוצים רק שקט. הצלחת לכתוב היטיב מה שאת מרגישה.

 

[niva99]

הי נתנאל

לא, זהו פרסום ראשון.
(בד"כ איני נוהגת לפרסם פעמיים אותו שיר).
אולי מה שבילבל לחשוב כך זו האקטואליה שאני כותבת ומגיבה אליה.
תודה על התגובה.
(במאמר מוסגר, שמחה לקרא משיריך גם אם הנושאים לא תמיד קלים).
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[נתנאל 123691]

תודה אני שמח שאת מתחברת .

וכן כנראה זה הזכיר לי שיר אקטאולי אחר...

 

[שמים1]

לפני שאני כבר מתפוצצת

הרדיו עומד על תחנה קבועה כדי לשמוע מה שלא ממש רוצים לשמוע .
אי אפשר להתנתק , רוצים לדבוק בשגרה , במה שמנחם ומחמם את הבטן והלב , אבל המציאות לא מאפשרת .

ניבה
השיר כתוב נהדר .

 

[niva99]

ובינתיים לחדשות הטובות

המחבל נורה ונהרג אתמול...
כך יוכלו אנשים רבים לנשום לרווחה עד ה"עונג הבא".
&nbsp
&nbsp
אכן ההאחזות בשיגרה היא כמו כדור אקמול,
עוזרת לתפקד אך אינה פותרת את הבעיה.
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[נתנאל 123691]

יופי !!!!!!!!!!!!!!

באמת זה היה מפחיד, אני ממש שמח.

 

[niva99]

עכשיו נקווה למעט שקט...

 

[נתנאל 123691]

אמן.

שהיה רק שקט.

 

[נתנאל 123691]

כמו לוליין רב מרץ המלהטט שחקים

דמוי מדהים זה הקטע שהכי התחברתי עליו בשיר, חזק.

 

[ציקימינגו 22]

לא מסתדר לי השיר הזה.כתוב יפה.

אני לא מצליח להתחבר
הכל כל כך נינוח גבינה ביצה אפילו זיתים היו שם
ואני מתאר לחמניה טריה וריחנית .מרוחה בחמאה.
קפה חלב אפילו שוקו חם . עוגיות קוקוס.
מה עוד צריך הבן אדם.
שימות העולם.
צ'י
נ.ב. רק מי שהיה אי פעם רעב יבין זאת.

 

[niva99]

לגיטימי צ'י

זה בסדר גמור...לא חייבים להתחבר לכל שיר.
הערת אגב, המזון משחק כאן תפקיד שולי .
עיקר תפקידו להצביע על השיגרה (ממש כמו הרדיו הפתוח על תחנה קבועה).