מפתח הקסמים

מפתח הקסמים

טוני אלמייל
מאנגלית : חמוטל ילין .
בהוצאת מודן /2016
שבוע ימים ועוד עקבתי אחר הרפתקאותיה של לין בעלת אוזני הקסם.שמה המלא -ליונדלין רוזנקוויסט,צידת טרולים,ילדת אדם,פתל קוץ,שהגיעה למקום אסור,ושמו כסופוניה עיר על הר,שבו הזמן עובר באופן שונה,בעזרת מפתח קסמים.
רופוס הנברן ידידיה היקר חי שם אליו התגעגעה,אליו הצליחה להגיע.
משם מתוך העיר הכול החל להתגלגל.על מטרת היעד שהיה על לין להשיג,בשיתוף פעולה מלא עם רופוס.על אנשים יצורים מחמדונים שפגשה,דרך חתחתים שעברה וסבלה ,מסופר בספר
בכול מקום שלין הגיעה אליו להשגת המטרה,גם אני הייתי.ברחובות כסופניה מקום שדואג שכולם יחיו בשלום וסבלנות ולא היה כך.בביצת הניצוצים,במנהרות קרח,בבאר הראש חורפים,במחסום הטרולים ,ובמקומות נוספים כמו מעבר הלובן,היכל,מרפסת הזיכרון. הרגשתי יחד עם לין פחדים ופציעות, מאבק וכוח קסם .
בכסופוניה הכרתי יצורים חביבים ופחות,אלו שעזרו ללין היו יקרים לליבי כמו רופוס, קלריסין אימו של איסוואן שלא ויתרה לבנה איסוואן,עד הרגע שהחזירה אותו לחיים,האורסה מיינור דוב ענקי שגילה אומץ לב,ועזר ללין ולרופוס בשעות הבריחה,נייט פקיד במגדל הפעמון, דוקטור קוט שריפא מכאובים ופציעות ואחרים.אלו שגילו רוע לב אכזריות,אגואיסטיות,מהם סלדתי,כך מהחתול הרשע ורע הלב פיגנסקר,מסגנו ועושה דברו התוכי טירקו,ממרווין שרקן תצפיתן,מסוגים שונים של טרולים איומים פחדתי ,:טרולי שלג,נהר,חול,טרולי תל קיץ.את גברת זרקה רוזנה שמטרתה להשתלט על מחשבות ילדים בעזרת מכונה,תעבתי,ווכך את המרגרייב אדווארד אוריארטה ידידו של החתול ובעלי קנוניה משותפת.
המסע ידע עליות,וירידות:רגעי מאבק ניצחון וסיפוק,לצד בריחות יאוש,כליאה,חרדות ובהלה ,רגע דל לא היה .
שם בכסופוניה חיים כול ידידי מחמדי החיות של הילדים,יצורים שנאהבו עלידי ילדים שם גר גם הילד איסוואן בעל תפקיד ,שרצה להציל את אימו שנלכדה בתחתית באר קרח באר הראש חורפים,ובעצמו נהרג ונמצא ושב לחיים.
מכשירים שונים ומשונים הכרתי, החל ממראות עצומות מרחקי ראות,שמגלות כול אחד,ובעיקר את ילדי המחמדונים,בלוטי אלון הקור,גרזן פלאים בשם ניב כפור,בועת שלג מחייה מתים,צנוברי כסף,לכול אחד תפקיד במסעה של לין ובהשגת המטרה .

על מה שהיה בכסופוניה,על התהודה שעוררה ילדת האדם,על שיתוף הפעולה עם רופוס, על הסתבכויות והשגים ,,בספר הסוער,הדמיוני שבו מתח רב והרפתקאה וסוף טוב .
"מפתח הקסמים "

 

יעלקר

Well-known member
מנהל
מפתח הזהב הקטן או הרפתקאות בורטינו /אלכסיי טולסטוי

&nbsp
הוצאה: דיאלוג-הפצה
&nbsp
&nbsp

 

יעלקר

Well-known member
מנהל
ילד מפתח /יעקב שביט/מסדה

שלמה הוא אולי לא הילד הכי חכם בעולם, ואולי אפילו לא הכי חכם בכיתה - אבל בגיל שש יש לו כבר חתימה משלו. הוא גם יודע לשלוח לעצמו מכתב מארץ רחוקה ולפתוח בעצמו את דלת הדירה, כי הוא ילד מפתח. וחוץ מזה קורים לו כל מיני דברים בין הדירה, המעלית, הכניסה לבנין וחנות המכולת; כמו, למשל, ארוחת צהרים של תרד או תחרות חידות. יעקב שביט מוכר לקוראים גם מספריו האחרים לילדים: אניה במזודה, ספר אוריה, יותם וההפופוטם, מסע בתולעת ספרים, גר אצלנו מלאך ועוד. שתהיה לכם שעה קריאה טובה ונעימה! סדרת ספרים, המותאמת במיוחד לילדים המתחילים לקרוא ומטפחת בהם את אהבת הקריאה
&nbsp
&nbsp
 

חרצית10

New member
גבעת המפתחות/ שלומית כהן אסיף. מתוך לפעמים בגשם לפעמים בלב.

אבדתי מפתחות
לא פעם ולא פעמיים.
הם נעלמו באדמה
או עפו לשמיים.

והיום שוב זה קרה
המפתח איננו והדלת סגורה.
חפשתי בדשא ובחולל
חפשתי פעמיים לפחות
והגעתי לגבעת המפתחות....
 

חרצית10

New member
המפתח/שלומית כהן אסיף. מתוך מחשבות שאינן רוצות לישון.

המפתח צלצל לי בכיס שמאל
בהפסקה כששיחקנו בחצר
במחבואים וגם בג'ולים.
חזרתי הביתה
המפתח נעלם,
איננו פה. איננו שם....
 

יעלקר

Well-known member
מנהל
מפתחות דניאלה מילים ולחן: סווא שדלובסקי

מפתחות
דניאלה
מילים ולחן: סווא שדלובסקי
&nbsp
&nbsp
&nbsp
מאתמול הכל אחרת
בכיתה, בתוך חוברת
אני מצאתי בין דפים
מכתב קצר
סתם נייר בלי שם, בלי כתובת
רק מילים פשוטות תשלובת
שתי מילים קצרות
"אוהב אותך"
&nbsp
אל תשפיל מבט קרימינאלי
עמידת פנים בנאלית
לא עוזרת
מצחיקה אתי
מה אתה פוחד, בורח
כל הזמן אתה שוכח
המפתחות של הלב שלך אצלי
&nbsp
חברות אמרו לי "די כבר!"
הוא בכלל חבר של טלי
את נסחפת, מגזימה
יותר מדי
Billabong וכדורגל
רק בראש אצלו כרגע
ואת לא ממש בלו"ז
שלו עכשיו
&nbsp
http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=522&wrkid=28821
 

יעלקר

Well-known member
מנהל
מפתחות הקסם של דידי /ליאור עידן-אבורמן / דני ספרים

 

יעלקר

Well-known member
מנהל
"יש מפתחות"/לאה גולדברג

&nbsp
&nbsp
יש מפתחות הפותחים רק דלתות
ויש מפתחות שפותחים...לבבות
יש לבבות שתמיד מתרצים
ויש שאינם בקלות נפתחים,
&nbsp
אך כפי שמבין כל אדם פיקח,
כפי שמסיק כל אדם מסקנות,
הרי שאם יש לכל דלת מפתח,
אף ללב אדם מותאמים מפתחות.
&nbsp
ומפתחות יש לכולנו
הרבה מפתחות בכל הגדלים
ומה שפשוט מצפים מאתנו-
שנפתח ונחדור ללבבות אנשים.
&nbsp
https://www.flickr.com/photos/zeevveez/14196881215
 

יעלקר

Well-known member
מנהל
מפתח שפותח כל שער / טלי כוכבי ושועי רז משחק דיאלוגי בשערים

ובמפתחות
&nbsp
http://ha-pinkas.co.il/הפנקס-כתב-עת-מקוון-לספרות-ותרבות-לילדי/
&nbsp
בסוף המאמר ישנה רשימה שלמפתחות משוערים לפתיחת השערים:
&nbsp
– ח"נ ביאליק, שירים ופזמונות לילדים, הוצאת דביר: תל אביב 1997, עמ' צ"ה.
– לואיס קרול, עליסה בארץ הפלאות, מאויר על ידי ג'ון טניאל ומתורגם מאנגלית על ידי אוריאל אופק, הוצאת מחברות לספרות, תל אביב, 1989, קטעים מעמ' 14-15.
&nbsp
ועוד הרבה. מעניין מאד
 
נושא נהדר והנה המפתח שלי-

קוד:
.
מפתחות הלב-
יום אחד החלטתי לצאת  לטיול,
מאחר וטיילתי ,כמעט, בכל מקום בעולם , החלטתי לטייל בשמיים,
בין העננים ,בדרך,אברך את הירח ואטייל לי בין הכוכבים 
 אני מתארגנת, לובשת עלי כנפיים קלות ובלתי נראות,
עוד אני עושה תרגילי חימום  בגובה נמוך
ראיתי יד גדולה מושיטה לעברי צרור מפתחות,
? לקחת או לא? הם בשבילי או לאחר שייך הצרור  
של מי היד? של מלאך או של האל? המפתחות מרחפות  באויר,מסתחררות  עם תנועות לכיווני,
החלטתי לקחת,הושטתי את ידי, אך לא הצלחתי לתפוס ,
היד השניה אחזה בהם חזק..
מה הולך פה? לא מבינה..פתאום שמעתי קול מדבר אלי..
הסתכלתי  סביב אין איש ואין מלאך,
רק יד עם צרור מפתחות
הקול המשיך ואמר-אלה מפתחות מיוחדות, 
הן  פותחות לבבות.לקבל את מה שחסר להם.
ואלה המפתחות, הוסיף הקול ,נועדו לנשמות  מבולבלות ומיוסרות..
ויש מפתח אחד מיוחד שהוא ללב של אדם מיוחד,
      יש בו את  הטוב והחסד שבעולם,
 במפתחות יש שמחה ואהבה שיספיקו לכל הלבבות שיש בהם חסר של חום ואהבה.
כל מפתח בצבע אחר ,כל מפתח בגודל ובצורה אחרת כל מפתח מיועד לאדם אחר..
היד נעלמה המפתחות עברו אלי..
חזרתי אל ביתי לחשוב .לאיזו נשמה
 צריך לעזור לצאת מהבילבול?
איזה לבבות ושל מי לפתוח ומה אראה שם?
איך אדע למי חסר ומה?
את המפתח המיוחד החלטתי לשמור לאדם הכי משמעותי בחיי,,
במחשבה שניה, חשבתי, אולי אשכפל ואחלק לכל חברי וידידי
אז,הלכתי ושיכפלתי את המפתח המיוחד,
 ובזאת אני מעניקה  לכם ,חברי וידידי,,
  את המפתח המיוחד,מפתח האהבה  והשמחה ,את האושר, 
  וגם סבלנות וסובלנות,אהבת הזולת ועוד..
ויש כמובן בריאות,  שמרו עליו ,שכפלו והמשיכו לחלק  לעוד ועוד חברים ובני משפחה.
 

אשלינג3

New member
אינדיאני בארון לין ריד בנקס

עמרי מקבל במתנה ארון תרופות ישן מאח שלו שמצא אותו ברחוב שהוא נעול
ואמו מוצאת עבורו צרור מפתחות ישנים ומזכירה גם את הברכה שקבלה מסבתא שלה
שאמרה לה אין לי מה לתת לך אבל הלואי וכל הדלתות בחיים יפתחו לך
עמרי מנסה את כל המפתחות בצרור ואחד מהם מתאים
 

יעלקר

Well-known member
מנהל
המפתח / בשביס-זינגר יצחק/הקיבוץ המאוחד

&nbsp
בסי פופקין, אישה זקנה ובודדה, כושלת תחת מטען כבד של חרדות, אינה מסוגלת להתמודד עם חיי המציאות. העולם כולו נראה לה עוין ומכוון להתנכל לה, ולכן היא נדחפת לפעילות אובססיבית לשם שמירת קיומה. היא בוחרת להתבודד ולהתבצר בדירתה. באחת מיציאותיה הנדירות מהבית, קרה הדבר הנורא מכל מבחינתה. בשובה מהקניות, ניסתה לפתוח את דלת ביתה ולמר גורלה, המפתח נשבר. כך מצאה עצמה בסי משוטטת ברחובות ניו-יורק לילה שלם. בסוף אותו לילה, בו חוותה גילויים חדשים על עצמה ועל העולם, בשובה לביתה, גילתה שעשרים השנים האחרונות של חייה בוזבזו על חרדות שווא ומצוקה קיומית קשה ומיותרת. היא חשה כמי שאבן כבדה נגולה מליבה, ובתחושת התרגשות גדולה היא הלכה לעולמה.
http://www.kibutz-poalim.co.il/product?c0=39931
&nbsp
 

יעלקר

Well-known member
מנהל
שרשרת עם מפתח מדוע לבשו כלות חברון שרשרת מוזרה שכזו?

&nbsp
&nbsp
לפני שנים רבות, בתקופה שבה ליהודים הייתה ריבונות מלאה במערת המכפלה בחברון, היה אחראי אדם בשם יצחק על מפתחות המערה. יצחק היה אלמן עני. הייתה לו רק בת יחידה ושמה דינה, נערה יפה וטובת-לב. הגיע הזמן שבו הגיעה דינה לפרקה והשתדכה עם בחור צעיר ויפה תואר.
&nbsp
יצחק עבד קשה כדי לחסוך כסף לחתונתה של בתו. הוא קנה לה מזוודה ומבחר בגדים נאים ליום חתונתה. אבל אז נזכר יצחק שלפי מסורת קהילתם, עליו לתת לדינה גם שרשרת זהב לענוד בחתונה. אולם לא נשאר לו די כסף כדי לקנות לה שרשרת כזו. יצחק נעצב מאוד אל לבו. תכשיט זה היה נושא לגאווה גדולה בקרב נשות הקהילה, ונערות עניות שאין להן לבוש הולם היו בוכות מבושה ביום חתונתן וכמה מהן אפילו נמלטו כדי להימנע מן המבוכה הכרוכה בדבר. יצחק לא ידע את נפשו מרוב דאגה מה יעשה. הוא לא סיפר לדינה דבר, שכן הוא לא רצה שתחוש עצובה.
&nbsp
זמן קצר לפני החתונה, חלמה דינה שהיא עומדת בשער מערת המכפלה. היא עמדה שם והחזיקה את המפתחות לשער. אישה לבושה לבן ניגשה אליה. פניה היו מלאי אור כמו השמש. האישה הרימה את ידה ונגעה בשערה של דינה. היא אמרה לה, "שרשרת גדולה זו עם המפתחות למקום הקדוש הזה תהיה השרשרת ביום חתונתך. השרשרת הזו יקרה מאות מונים מכל שרשרת זהב ואבנים יקרות כלשהי".
&nbsp
האישה נעלמה. דינה התעוררה ונזכרה בחלום, אך החליטה שלא לספר עליו לאיש.
&nbsp
הגיע יום החתונה ופניו של יצחק היו קודרים ואפורים מרוב חשש מן העומד להתרחש. ידידותיה של דינה באו לעזור לה להתכונן לחתונה. אחרי שהתלבשה דינה בבגדי חתונתה, היא קראה לאביה ושאלה אם היא יכולה להחליף עמו מלה ביחידות. כשחיוך רחב שפוך על פניה, היא אמרה, "אבא, אנא תן לי את המפתחות למערת המכפלה. הם יהיו שרשרת החתונה שלי. הם יקרים יותר מכל זהב או אבנים יקרות".
&nbsp
יצחק הופתע וחש הקלה מרובה. הוא רץ להביא את המפתחות ונתנם לבתו. דינה קרנה מאושר כשהיא עונדת את שרשרת הברזל ועליה מפתחות מערת המכפלה. אנשים הכריזו שהיא יפה יותר בשרשרת ברזל זו מאשר הכלות לפניה, שלבשו זהב ואבנים יקרות.
&nbsp
מאותו יום ואילך ענדו כלות חברון במקום שרשרת זהב ואבנים יקרות את "שרשרת הברזל" המיוחדת הזו.
&nbsp
&nbsp
http://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/853010
&nbsp
יפה
 

יעלקר

Well-known member
מנהל
ועוד סיפור....מפתח הזהב עזרא כהן

&nbsp
&nbsp
"שלוש מפתחות נתן לי אלוהים." הוא אמר לה כשצעדו לאורך הים. "כשנולדתי אלוהים שכפל לי שלושה עותקים של המפתח הסודי שבעזרתו אני יכול לפתוח את הלב להגיע אל האושר והשמחה שבתוכי". היא הכירה כבר כמעט בעל פה את המשך הסיפור. "כעת נשאר לי בקושי אחד מהם וגם הוא קצת חלוד" הוא אמר לה בעיניים עצובות.
הם צעדו לאורך חוף הים הבתולי שבין חוף דור לקיבוץ מעגן מיכאל, שמש רכה של אוקטובר ליוותה אותם בלכתם. היא החזיקה בידו, מבטו נדד לעבר האופק. הוא נראה לה מרוחק מידי.
"אבל אני אוהבת אותך כל כך" היא אמרה לו בתחינה.
"היו לי שלוש מפתחות" הוא סיפר לה את אותו סיפור שוב ושוב. "אחד השארתי בבית של ההורים. חשבתי שהוא נמצא אצלם במקום בטוח, אבל כשהתבגרתי וגמרתי צבא ואוניברסיטה וחזרתי לבקר אותם כבר לא מצאתי אותו. הפכתי את הבית חיפשתי היטיב בכל פינה, ויוק, לא מצאת אצל הורי את המפתח האבוד לאושר שלי.
את המפתח השני נתתי לנערה הראשונה שאהבתי בגיל 16. היא צחקה בצליל חלומי ונעלמה מחיי לבלי שוב. כעת אין לי מושג אפילו היכן היא בעולם. כעת, נשאר לי רק את המפתח הזה, זה המפתח היחיד לאושר שלי ועל המפתח הזה אני לא מוכן בשום פנים ואופן לוותר. אני שומר עליו מכל משמר וקושר אותו קרוב קרוב אלי לחזה. רק כך אני מרגיש בטוח שאוכל תמיד לפתוח את השער לאושר האמיתי אצלי בלב.
"ומתי השתמשת בו לאחרונה?" היא אמרה באכזבה מהולה בטיפה של כעס.
הוא לא הביט בה, הוא פשוט המשיך ללכת בשתיקה מבטו מופנה לעבר הגלים. היא הביטה בו בעיניים כחולות, היא רצתה הרי יותר מכל להיות זו שתוכל לפתוח אצלו את הדלת לאושר ולהגיע הישר ללבו.
הם צעדו כך שעות ארוכות עד שלבסוף נרדמו מול קרניה המלטפות של השמש הסתווית.
היא החליקה אצבע עדינה על חזהו השעיר ואז, אחרי שלמדה בעל פה את התנועה והרטט ציירה בחול הרך את דמותו של המפתח שבו היא ניסתה כה ברכות לגעת. היא נשקה לליבו בשפתיים לחות ואספה משם גוש אחר גוש של עופרת שהגלידה על פצעיו המדממים, היא ליקטה בסבלנות גרגרי ברזל וחלודה שנשארו שם מימי הצבא ומלילות האוניברסיטה, היא סחבה בקושי מתוך הלב הרוטט עוד כמה משקולות שהונחו שם בזמנים אפלים.
היא הניחה את הברזל, העופרת והחלודה בתוך השקע שיצרה בחול הרך ואז נשכבה עייפה לצידו ועצמה את עיניה.
והנה, ראה איזה פלא, בקרניה החמות האחרונות שחדרו בשעת הצהרים הקצרה והזכירו לרגע קט את ימי הקיץ החמים, הצליחה השמש להתיך את כל שברי המתכת לבליל צהוב. כאשר התעוררה הנערה היא ראתה שבמתווה שיצקה בחול מונח לו מפתח נוצץ מזהב.
היא נגשה אליו, נשקה ברכות על פיו, אחזה את מפתח הזהב בידה, וראה איזה פלא, המפתח החליק על שפתותיה ופתח בלי רחש גם את חדרי לבבו.
מאז גם לה יש מפתח לאושר, מפתח פלאי שפותח את ליבה אל ליבו.
&nbsp
&nbsp
http://www.namaste.co.il/ערוצים/יצירהמקורית/articletype/articleview/articleid/200
 

יעלקר

Well-known member
מנהל
סיפור זן- משל המפתח

&nbsp
&nbsp
לפניי שנים רבות, היה כלא גדול בו שהו אנשים רבים שנידונו למאסר לכל חייהם.
יום אחד, הופיעה דמות שמסרה להם מפתח אליו מצורפות הוראות כיצד לפתוח את דלת הכלא ולצאת לחופשי.
האנשים בכלא שמחו שקיבלו את המפתח, הם כל כך התרגשו,
שהשמועה על המפתח התפשטה במהירות רבה בין כותלי הכלא. הם התייחסו ביראת כבוד למפתח- הם שמו אותו בתוך מסגרת ותלו אותו על קיר במקום מכובד. אחרי הכל זה לא היה מפתח רגיל, היה זה מפתח קדוש מאלוהים אשר שלח את שליחו להביא את המפתח הנעלה.
שירים ותפילות חוברו למפתח. אנשים פנו אל המפתח בבקשות, הם סיפרו לו על הצרות שלהם, תלו בו תקוות, הם הציגו בפניו את התינוקות שנולדו להם.
&nbsp
מהר מאוד הופיעו “כהני מפתח” אשר תפקידם היה לתווך בין האנשים הפשוטים לבין המפתח הקדוש. הם הזכירו לכולם שהם נידונו למאסר בגלל שהם חוטאים, אבל הבטיחו בשם המפתח מחילה למי שיעבוד אותו בדרך הנכונה. הכהנים גם קבעו ימי צום וחגים. לאחד מהם קראו “חג מתן מפתח”, וביום הזה הורידו אותו מהקיר ורקדו איתו במעגלים.
&nbsp
האסירים הניחו לפניו קופסה קטנה לפתקים עם עניינים אישיים דחופים. אנשים ביקשו בריאות, בני זוג מוצלחים והצלחה בעסקים. כשקרו אסונות, המפתח היה הכתובת למי שהיה צריך ניחומים. אנשים ענדו סביב צווארם שרשראות עם מפתחות קטנים, חכמים כתבו ספרים שהסבירו באריכות את הכוונות הנשגבות שבעומק המשמעות של המפתח.
&nbsp
במקומות שונים בכלא תלו העתקים של המפתח בגרסה שעברה שיפוץ מקומי. חגי המפתח נחגגו באופן שונה בכל אגף בכלא, אבל המשמעות של כולם הייתה דומה. סך הכל הכלא הוא אותו כלא, ובכל מקום שיש כאב, יהיה גם מי שימכור נחמה. מנהיגים בכלא גילו מהר מאוד, שהמפתח עוזר בגיוס מתנדבים ויצאו ל’מסעות מפתח’ ול’מלחמות מפתח’. הם הבטיחו שמי שמת על קידוש המפתח, יקבל חנינה בעולם הבא.
&nbsp
אחרי זמן רב התחילו לחשושים בכלא על אנשים שלא מאמינים במפתח, אבל פחדו לדבר כדי לא להסתבך עם ההנהלה. למרות זאת, מספרם של אלו שלא האמינו בסגולות המפתח הלך וגדל, עד שלבסוף הם הביעו את דעתם בגלוי- המפתח הוא עקר, ומלבד תרומתו הקהילתית הוא לא באמת עוזר בשום דבר.
&nbsp
אנשים רבים הפסיקו להאמין במפתח. משכילים מצאו שהוא פרימיטיבי, מדענים אמרו שהוא בלתי אפשרי, אחרים כעסו על הממסד המפתחי ששלט בכלא. צעירים שנולדו בכלא ורצו להתנתק מההורים, תלשו את השרשרת עם המפתח מצווארם והפסיקו לצום ביום החטאים.
&nbsp
‘עובדי המפתח’ ו’מתנגדי המפתח’ התווכחו אלה עם אלה בכל הזדמנות.
הם התחילו להתלבש אחרת, לגור בנפרד, להתחתן בניהם בלבד, ואסרו על ילדיהם לדבר עם ילדי השכנים.
&nbsp
יום אחד הופיעה בשערי הכלא אותה דמות אשר מסרה את המפתח, לבדוק למה אף אחד עדיין לא יצא מהכלא. להפתעתו הוא גילה שכולם הפכו להיות עובדי מפתח או מתנגדי מפתח. “לא הבנתם כלום” הוא אמר. המפתח הוא לא בשביל לעבוד אותו, ולא בשביל להתנגד לו. כל מה שצריך זה רק לשים אותו בחור של המנעול, לסובב פעמיים ולדחוף את הדלת.
אבל לא היה עם מי לדבר. למחצית מהאנשים הייתה דעה שלילית על מפתחות והם לא רצו לשמוע עליהם כלום, והחצי השני האמין בו בצורה עיוורת ולא העלה על דעתו לשבור את המסורת.
&nbsp
&nbsp
http://saloona.co.il/lironmarkov/?p=36?ref=blog_main
&nbsp
קיצרתי קצת את הכתוב.
 

יעלקר

Well-known member
מנהל
שקט, אבא ישן!

&nbsp
באשקלון היה גוי אחד ושמו דמה בן נתינה. לדמה ולמשפחתו היו עסקים שונים, אבנים טובות ויהלומים למכירה, עדרי צאן ובקר והם התפרנסו לא רע בכלל.
בתקופה שבית המקדש היה עדיין קיים, לבש הכהן הגדול, שהיה אחראי על עבודת המקדש, בגדים מיוחדים. הוא לבש אפוד, מעין סינר עשוי זהב, ומעליו לבש חושן – בד מרובע ובו משובצות שתים–עשרה אבנים טובות שסימלו את שני- עשר שבטי ישראל. היו אלו אבנים יקרות במיוחד ולכל אחת מהן היה שם אחר, כמו שלכל שבט בישראל יש שם אחר.
והנה, יום אחד התגלה כי באפוד שהכהן הגדול היה עוטה על בגדיו חסרה אבן אחת, אבן היָשְפֵה. חיפשו את אבן הישפֵה ולא מצאו. ביקשו מאנשים שיש להם לתרום אבן לבית המקדש ולא מצאו תורֵם. הציעו לקנות את האבן במחיר גבוה, אבל איש לא הציע את האבן למכירה, כי לאיש לא הייתה אבן כל כך יקרה.
באחד הימים נודע כי אצל הסוחר דמה בן נתינה מאשקלון ישנה האבן הטובה והיקרה, אבן הישפֵה. דמה בן נתינה לא היה יהודי, וכלל לא ידע כי חסרה אבן בחושן של הכהן הגדול. ספק אם ידע מה זה כהן גדול, מה זה חושן, ואיזו אבן חסרה בו. רק שמעו זאת חכמים, ומיד התארגנו למסע. הם אספו כסף רב כדי לרכוש את האבן היקרה ונסעו לאשקלון כדי להציע לדמה בן נתינה סכום נאה. העיקר שתוחזר אבן הישפֵה לחושן של הכהן הגדול.
הגיעו החכמים לביתו של דמה. טוק-טוק-טוק.
"שלום, אדון דמה, אפשר בבקשה להיכנס?"
דמה הזמין את האורחים להיכנס: "בואו בבקשה, שבו בסלון. אבל אנא, דברו בשקט. אבא שלי ישן בחדר הסמוך. במה אוכל לעזור לכם, ידידיי היהודים?"
כחכח ראש המשלחת בגרונו ואמר: "אדוני, באנו אליך בשליחות מיוחדת. אגש ישר לעניין: שמענו שיש באוסף שלך אבן מיוחדת ושמה ישפֵה. בבית המקדש שלנו לובש הכהן הגדול חושן ובו תריסר אבנים, ואבן הישפה נעלמה ואיננה. כבר זמן רב אנו מחפשים אבן כזו, ואני יודע שאני עושה טעות שאני אומר לך את זה, אבל אומר בכל זאת: אנחנו מוכנים לשלם כל מחיר תמורת האבן. ומה שחשוב לנו גם: אנחנו צריכים למהר ולחזור לירושלים כדי שנספיק להגיע עוד לפני כניסת השבת".
האיש התרווח בכורסה וחברו, גזבר המשלחת, הוסיף: "כך שזו הזדמנות עסקית טובה מאוד בשבילך אדוני. אבל כמו שאומרים, זו הצעה למהירי החלטה. משלמים, לוקחים את האבן והולכים, שלום ותודה".
לפני שדמה הספיק להגיד כמה ולמה, הוציא הגזבר מהתיק השחור שבידו שק בד מלא מטבעות כסף והניח אותם על השולחן: "תספור! יש פה שש מאות אלף כסף".
דמה הביט בשק המטבעות, הביט בחכמים ואמר בהיסוס: "מצטער, אבל אני לא יכול".
החכמים הופתעו. מה זאת אומרת לא יכול?
"אולי תצחקו, אולי זה יישמע לכם מוזר, ההצעה שלכם באמת מאוד מפתה, אבל אני לא יכול. לפחות לא כרגע".
החכמים לא הבינו: "רוצה שבע מאות אלף?
לא יכול.
שמונה מאות אלף?
לא מסוגל.
מיליון?
אין על מה לדבר.
"תראה, דמה", אמרו החכמים " אנחנו לא יכולים להכריח אותך, אבל אתה צריך להסביר לנו מה הבעיה".
דמה לא ענה. הוא קם ממקומו, פתח דלת צדדית, הציץ פנימה וחזר. "מצטער אבל אני לא יכול. האבן אכן נמצאת בכספת האבנים הטובות שברשותי. ההצעה הכספית שהצעתם נדיבה מאוד, וגם אין לי שום התנגדות למכור לכם אותה במחיר שהצעתם..."
חייכו החכמים: "נו, אז מה הבעיה. הבא את האבן, קח את הכסף ושיהיה במזל וברכה".
אמר דמה בן נתינה: "הבעיה היא שאבא שלי ישן".
עכשיו החכמים באמת לא הבינו את דבריו של האיש המוזר הזה. בהתחלה הוא אמר להם לדבר בשקט, אחר-כך הוא אמר שהוא לא יכול למכור להם את האבן, ואז שינה את דעתו ואמר שישמח למכור להם, אבל לא עכשיו. וכעת הוא אומר שאבא שלו ישן – איך זה קשור לעניין?
&nbsp
אורי אורבך, שקט, אבא ישן! (חלק ראשון), חכמינו לימינו, הוצאת מגיד: 2010, עמ' 15-18
 

יעלקר

Well-known member
מנהל
המשך

דמה הבחין בחילופי המבטים של חבורת האנשים מולו, ולא נתן להם שהות ארוכה להרהר. "אני אסביר לכם בדיוק: המפתח של הכספת נמצא בתוך ארנק מיוחד. הארנק נמצא מתחת לכרית, על הכרית מונח הראש של אבא שלי ואבא שלי ישן שינה עמוקה. אם אוציא את המפתח - אבא שלי יתעורר ו...הוא לא אוהב שמעירים אותו באמצע השלאף-שטונדה שלו - שנת הצהריים שלו. יותר מזה: הוא לא פעם אמר לי: דמהל'ה, שנת הצהריים שלי זה הדבר היקר לי ביותר. אני לא מוכן שיעירו אותי בעד שום הון שבעולם. אם מעירים אותי אני פשוט נהיה עצבני ורעב, בלתי נסבל וקרצייה. אנחנו משפחה שאוהבת לעשות עסקים, אבל אצלנו סגור תמיד בין שתיים לארבע".
"ומתי הוא יתעורר, אבא שלך?" שאלו החכמים.
"אוהו, זו שאלה טובה. גם אני הייתי שמח לדעת. הוא יכול לקום בכל רגע, אבל זה יכול לקחת לו גם חצי יום או יום שלם. לאבא שלי יש הפרעת שינה. הוא מתקשה להירדם, אבל כשהוא נרדם - הוא מתקשה להתעורר, כך שאני לא יכול להגיד לכם מתי, ואני מבין שאתם די ממהרים.... קצת חבל לי להפסיד את העסקה, אבל אבא זה אבא, כבוד זה כבוד ושינה זו שינה."
"כן, האמת היא שאנחנו מאוד ממהרים, ולא נוכל לחכות יותר", אמר ראש המשלחת, "אבל זה מאוד יפה שאתה לא מעיר את אבא שלך. אנחנו מאוד מעריכים את זה."
"כן", אמר דמה, "אצלנו באשקלון ובמשפחה שלנו, הכבוד להורים חשוב יותר מכל דבר אחר. אנחנו מכבדים את הורינו, וילדינו מכבדים אותנו. אולי בזכות זה אנחנו מצליחים גם בעסקים שלנו. לפעמים אולי מפסידים עסקה בגלל זה, אבל הרבה פעמים בזכות הכבוד שאנחנו נוהגים בהורינו, אנחנו נמנעים ממריבות וכך מצליחים בעסקינו".
יצאו חכמי ישראל בשתיקה מביתו של דמה בן נתינה. עלו על הכרכרה ונסעו לירושלים. הגזבר היה הראשון שהפר את השתיקה: "כזה דבר עוד לא ראיתי. איזה כבוד הוא נוהג באביו. האמת. חשבתי שברגע האחרון הוא יעיר אותו, ושהוא עושה זאת רק כדי להעלות את המחיר..."
ואחד החכמים אמר: "היה שווה לנסוע עד אשקלון כדי לראות איך אדם שלא למד תורה ולא מכיר את עשרת הדיברות ואפילו לא את הפסוק "כבד את אביך ואת אמך", שומר כל כך על כבוד אביו. אנחנו יכולים ללמוד ממנו עד כמה חשובה היא מצוות כיבוד הורים".
חיפשו חכמים אבן ישפֵה במקום אחר ולבסוף מצאו. אבל כעבור שנה היו צריכים למצוא פרה אדומה. פרה אדומה זו פרה מיוחדת ונדירה שהתורה מצווה להקריב כדי לטהר את מי שנטמא. רוב הפרות, אתם ודאי יודעים, אינן אדומות ולכן פרה אדומה היא מאוד יקרה.
שוב חיפשו ולא מצאו, ושוב שמעו שבאשקלון, אצל גוי אחד, דמה בן נתינה שמו, יש פרה שכזאת. שוב באה המשלחת, שוב טוק-טוק-טוק. הפעם, כדאי לציין, הפרה האדומה לא הוחבאה מתחת לראשו של נתינה והחכמים סיפרו לדמה על מבוקשם.
"ידעתי שתחזרו" – אמר דמה – "אני מבין שאבן ישפה כבר מצאתם, ואת הפרה אשמח למכור לכם. אם לא איכפת לכם, תנו לי תמורת הפרה את הסכום שהצעתם לי על אבן הישפה. אז הפסדתי בגלל הכבוד לאבא שש מאות אלף כסף - תנו לי כעת אותו הסכום, והפרה האדומה שלכם".
שילמו חכמים את הכסף בלי להתמקח ונטלו עמם את הפרה. הם שמחו לראות שבזכות כיבוד הורים, זכה דמה עכשיו שיקנו דווקא ממנו את הפרה האדומה. ואחד החכמים אמר: דווקא מוצאת חן בעיני העובדה שפרה שגדלה בסביבה שבה מכבדים כך את ההורים, תגיע לבית המקדש. כולם יראו אותה ויספרו את הסיפור על דמה ואבא שלו".
ודמה נפרד מהם בלחיצת יד ואמר: "אולי באמת הגיע הזמן לספר לאבא שלי איך בזכות כיבוד הורים גם הפסדנו כסף, וגם הרווחנו אותו בחזרה. אני אלך לראות אם הוא כבר התעורר".
אורי אורבך, שקט אבא ישן! (חלק שני), חכמינו לימינו, הוצאת מגיד: 2010, עמ' 18-21
&nbsp
http://midreshet.org.il/pageview.aspx?id=1058
&nbsp
&nbsp
 
למעלה