מפלגת העבודה - הסוף.
אין ספק בכך שמפלגת העבודה פונה שמאלה. הכניסה של מצנע למרוץ חייבה את בן-אליעזר להתמודד מול המציאות החדשה הזאת והוא אכן מתאים את עצמו. הבוקר נתבשרנו בכלי התקשורת כי למרות שקטעים מנאומו אתמול בוועידה בעניין ויתורים על ירושלים הושמטו, הוא עומד מאחרי הדברים. כעת לשאלה הראשונה: מה מניע מפלגה לפנות שמאלה, בימים בהם ציבור הבוחרים ממשיך לפנות ימינה? התשובה פשוטה: השרדות. מפלגת העבודה מודעת להפסד האלקטורלי הגדול הצפוי לה ובמציאות הזאת צריכה היא לאתר מצביעים פוטנציאלים שבכל זאת ישמרו אמונים. ברור לכל כי ה"בריחה" מהתמיכה למפלגה הלכה אל הליכוד, שינוי ומר"צ. כנראה שמנהיגי המפלגה הגיעו למסקנה (הנכונה) כי לא ניתן להשיב את אלו שברחו אל הליכוד ושינוי, דווקא את אלו שברחו למר"צ אפשר לנסות להחזיר!!! ולכן: החל העימות החזיתי בין מפלגת העבודה לבין מר"צ!!!! היות ומר"צ נתפסת בעיני הציבור כמפלגה האמינה יותר לדרכה, תנצל מר"צ את היתרון ותקצין עוד שמאלה, להגיד למפלגת העבודה: "נו...אתם יכולים גם?" התוצאה תהיה: הקצנה של 2 המפלגות שמאלה, לתפארת מדינת ישראל!!!! למה? כי אני צופה שלנוכח מהלך זה, יפחת משמעותית סה"כ מספר האזרחים שיתנו את אמונם באלו 2 המפלגות. השאלה השניה: מהם העקרונות הנדרשים לגוף מסויים להקרות "מפלגה", כאלו שיהיו אטרקטיבים עבור הבוחר? 1. אידיאולוגיה מדינית/בטחונית/כלכלית/חברתית. אמנם למפלגת העבודה יש אידיאולוגיה בנושאים המדיני/כלכלי, אבל מה לעשות שכבר אי אפשר עוד להסתיר את גודל הכשלון והאי רלוונטיות של זאת האידיאולוגיה? בנושאים החברתיים/כלכליים, האידיאולוגיה זהה פחות או יותר לכו-לם. לא האידיאולוגיה היא זאת שתהיה אטרקטיבית עבור הבוחר. 2. מנגנון. פעם היה מנגנון באמצעות ההסתדרות ותנועת הקיבוצים, היום אין. אין בנמצא פעילים כי לא בא להם להשקיע ב"סוס מת", "ג´ובים לבטח לא יראו מזה. אין למפלגת העבודה מנגנון ראוי להתמודדות מכובדת בבחירות. 3. "ארגון קורת-גג". פעם מפלגת העבודה היתה גם המעסיק וגם מייצגת את העובדים. גם מסדרת ג´ובים וגם דואגת לבריאות שלך. המדינה היא המפלגה ומי שלא חבר, בעצם אזרח סוג ז´. נגמר!!! כמו כל "מאמא רוסיה". לעיתים גם אישיותם של המועמדים יכולה לסחוף בוחרים גם ללא הקריטריונים שציינתי. גם בנושא הזה חבל על הזמן. פעם התקשורת המגמתית הספיקה כדי להראות "עסקים כרגיל", היום גם זה כבר לא משפיע. אז מה נשאר???? דינוזאור!!!!! נשאר שם איש אחד שרוצה לסיים את חייו כאשר הוא מכהן בתפקיד בכיר, זאת כדי שתהיה לו חסינות מהמשפט הציבורי לנוכח מחדליו עם השנים. פרס יודע כי אם יפרוש מהחיים הפוליטיים, תחל מתקפה קשה עליו ורבים יראו בזה קרש קפיצה כדי לחזק את מעמדם הפוליטי. במקרה זה ייזכר פרס כפוליטיקאי הכושל בכל הזמנים, הפוליטרוק שהביא על ישראל את מירב הנזקים. פרס כבר קיבל רמזים על הצפוי לו בנושא זה, פעם כאשר השיבו לו על השאלה: "אני לוזר?", גם אתמול הוא קיבל רמז נוסף: "לך הביתה"! אבל... פרס יודע כי אם לא יפרוש מהחיים הפוליטים עד ליומו האחרון, כי אז יימצאו להם כמה "ילדי נרות" בכיכר רבין וכבר אז יהפוך העניין למעין "חוסר עניין לציבור". לאור התשובות על 2 השאלות האלו, אני מציג את סיכומי: התוצאה תהיה כי לאחר הוודע תוצאות הבחירות הקרובות, קרוב לוודאי שנחזה בדינוזאור, יחד עם עוד כ 9 שורדים שלהם יקראו מפלגת העבודה. אלו ייצטרפו לקואליציה בכל מחיר עפ"י מצוות פרס וידעכו.... וידעכו.......ששששששש בבחירות שתבואנה אח"כ, תופיע מפלגת העבודה כחלק אינטגרלי של מר"ץ. מפלגת העבודה - הסוף.
אין ספק בכך שמפלגת העבודה פונה שמאלה. הכניסה של מצנע למרוץ חייבה את בן-אליעזר להתמודד מול המציאות החדשה הזאת והוא אכן מתאים את עצמו. הבוקר נתבשרנו בכלי התקשורת כי למרות שקטעים מנאומו אתמול בוועידה בעניין ויתורים על ירושלים הושמטו, הוא עומד מאחרי הדברים. כעת לשאלה הראשונה: מה מניע מפלגה לפנות שמאלה, בימים בהם ציבור הבוחרים ממשיך לפנות ימינה? התשובה פשוטה: השרדות. מפלגת העבודה מודעת להפסד האלקטורלי הגדול הצפוי לה ובמציאות הזאת צריכה היא לאתר מצביעים פוטנציאלים שבכל זאת ישמרו אמונים. ברור לכל כי ה"בריחה" מהתמיכה למפלגה הלכה אל הליכוד, שינוי ומר"צ. כנראה שמנהיגי המפלגה הגיעו למסקנה (הנכונה) כי לא ניתן להשיב את אלו שברחו אל הליכוד ושינוי, דווקא את אלו שברחו למר"צ אפשר לנסות להחזיר!!! ולכן: החל העימות החזיתי בין מפלגת העבודה לבין מר"צ!!!! היות ומר"צ נתפסת בעיני הציבור כמפלגה האמינה יותר לדרכה, תנצל מר"צ את היתרון ותקצין עוד שמאלה, להגיד למפלגת העבודה: "נו...אתם יכולים גם?" התוצאה תהיה: הקצנה של 2 המפלגות שמאלה, לתפארת מדינת ישראל!!!! למה? כי אני צופה שלנוכח מהלך זה, יפחת משמעותית סה"כ מספר האזרחים שיתנו את אמונם באלו 2 המפלגות. השאלה השניה: מהם העקרונות הנדרשים לגוף מסויים להקרות "מפלגה", כאלו שיהיו אטרקטיבים עבור הבוחר? 1. אידיאולוגיה מדינית/בטחונית/כלכלית/חברתית. אמנם למפלגת העבודה יש אידיאולוגיה בנושאים המדיני/כלכלי, אבל מה לעשות שכבר אי אפשר עוד להסתיר את גודל הכשלון והאי רלוונטיות של זאת האידיאולוגיה? בנושאים החברתיים/כלכליים, האידיאולוגיה זהה פחות או יותר לכו-לם. לא האידיאולוגיה היא זאת שתהיה אטרקטיבית עבור הבוחר. 2. מנגנון. פעם היה מנגנון באמצעות ההסתדרות ותנועת הקיבוצים, היום אין. אין בנמצא פעילים כי לא בא להם להשקיע ב"סוס מת", "ג´ובים לבטח לא יראו מזה. אין למפלגת העבודה מנגנון ראוי להתמודדות מכובדת בבחירות. 3. "ארגון קורת-גג". פעם מפלגת העבודה היתה גם המעסיק וגם מייצגת את העובדים. גם מסדרת ג´ובים וגם דואגת לבריאות שלך. המדינה היא המפלגה ומי שלא חבר, בעצם אזרח סוג ז´. נגמר!!! כמו כל "מאמא רוסיה". לעיתים גם אישיותם של המועמדים יכולה לסחוף בוחרים גם ללא הקריטריונים שציינתי. גם בנושא הזה חבל על הזמן. פעם התקשורת המגמתית הספיקה כדי להראות "עסקים כרגיל", היום גם זה כבר לא משפיע. אז מה נשאר???? דינוזאור!!!!! נשאר שם איש אחד שרוצה לסיים את חייו כאשר הוא מכהן בתפקיד בכיר, זאת כדי שתהיה לו חסינות מהמשפט הציבורי לנוכח מחדליו עם השנים. פרס יודע כי אם יפרוש מהחיים הפוליטיים, תחל מתקפה קשה עליו ורבים יראו בזה קרש קפיצה כדי לחזק את מעמדם הפוליטי. במקרה זה ייזכר פרס כפוליטיקאי הכושל בכל הזמנים, הפוליטרוק שהביא על ישראל את מירב הנזקים. פרס כבר קיבל רמזים על הצפוי לו בנושא זה, פעם כאשר השיבו לו על השאלה: "אני לוזר?", גם אתמול הוא קיבל רמז נוסף: "לך הביתה"! אבל... פרס יודע כי אם לא יפרוש מהחיים הפוליטים עד ליומו האחרון, כי אז יימצאו להם כמה "ילדי נרות" בכיכר רבין וכבר אז יהפוך העניין למעין "חוסר עניין לציבור". לאור התשובות על 2 השאלות האלו, אני מציג את סיכומי: התוצאה תהיה כי לאחר הוודע תוצאות הבחירות הקרובות, קרוב לוודאי שנחזה בדינוזאור, יחד עם עוד כ 9 שורדים שלהם יקראו מפלגת העבודה. אלו ייצטרפו לקואליציה בכל מחיר עפ"י מצוות פרס וידעכו.... וידעכו.......ששששששש בבחירות שתבואנה אח"כ, תופיע מפלגת העבודה כחלק אינטגרלי של מר"ץ. מפלגת העבודה - הסוף.