היום שאחרי...
תודה על התודות ותודה לכם בעצמכם שבאתם והבאתם והייתם. הדקות הראשונות שבהן פרצופים חדשים ולא מוכרים מתקבצים ביחד, לעומת שעתיים ושלוש לאחר מכן, כשנפרדים בחיבוקים ובתחושה של קרבה. ואחר כך, באוטו, בדרך הביתה, כששיחזרתי והעברתי בראשי מה היה - קצת הצטערתי שמרוב התרגשות לא דיברתי יותר על הקשר שבין הניה לבין הילינג וטיפול. והצטערתי שאת השיחה שקיימנו בסוף, בשמונה עיניים, לא עשינו לפני כן כשעוד כולם היו נוכחים. וגם שלא עשינו היכרות יותר לעומק. ומצד שני - אם היינו מספיקים הכל במפגש הזה - מה היה נשאר למפגש הבא? ומשהו פרקטי - אם מדברים על מפגש דרומי (דוד - הכפפה אליך!) הרי שכדאי לעשות זאת עוד בטרם קיץ (ענייני מזג אוויר). מקווה שבמפגש הבא תהיה נוכחות מסיבית יותר. רות
(ועכשיו לפרח גם יש משמעות)