שמע אליקום...../images/Emo150.gif../images/Emo26.gif
תשמע... תראה... אני ממש לא רוצה לתקוף אותך כאן (בעיקר בגלל שיש לי ספק גדול אם זה יעזור במשהו). אבל תקרא עד הסוף - אולי תבין את ההתנגדות שיש כאן לאנשים לגבייך. בשני הסיפורים שלך
ההתנהגות שלך מאוד בעייתית. לפחות למי ששומע את הסיפור מפיך. מהאופן בו אתה מתאר אותה -
היא אלימה, כוחנית, תוקפנית וגדושה באגו. בדיוק ההפך ממה שמלמדים את רובנו בעולם אמנויות-הלחימה.
אני מאוד חדש בעולם אמנויות-הלחימה. אני בשלבי-לימוד מאוד התחלתיים - ולכן
מה שאני אומר לא בא מתוך התנשאות או "דיבור מגבוה" - להפך. דווקא בתור מתחיל - הסיפורים שלך מאוד צורמים לי. אני בדיוק בשלב שבו הראש "משנה פאזה". יש שתי רמות בהן עושים שימוש בידע שאנחנו רוכשים: * בזמן אימון. * כשאנחנו בסכנה והידע הזה יכול להגן עלינו (או על היקרים עלינו) מפניה. ההבדל העיקרי בין השתיים הוא ש
בזמן אימון מי שעומד מולנו הוא אינו יריב אלא חבר. לכן אנחנו צרכים לעשות הכל כדי שלא יפגע. שלא יפגע מבחינה פיסית כמובן, אבל גם לא לפגוע בו כחבר לאימון. לא להעליב אותו (גם כשהמכות שלו לא יעילות בעליל), לא להשפיל אותו (גם כשהוא דאווינר דביל שאין לו מושג מהחיים שלו) ולעשות את המקסימום כדי שהוא ואנחנו נפיק כמה שיותר מהאימון. כשקוראים את הסיפורים שלך, בדבר אחד אין ספק:
לא היה מדובר במקרה בו אתה בסכנה - ולכן אחד משניים:
או שזה היה מסוג המצבים בהם אתה לא אמור להשתמש בידע שלך באמנות-הלחימה.
או שמדובר היה באימון - ואז
אין שום ספק שהדרך בה פעלת אינה עולה בקנה אחד עם הסודות הבסיסיים שרובנו לומדים.