newKiticat
New member
מעשה שהיה
אנשים מדהימים אותי לפעמים. החיים מדהימים אותי. זה מצחיק איך בגיל 20, אנשים יכולים להשתנות לחלוטיין- ויותר מכך- החיים נוטים להשתנות בעצמם. אני לא חושבת שאנשים מבינים כמה שקל לתחזק חבוריות בתיכון. האנשים שאתה לומד איתם, חי איתם, הם האנשים שאתה מבלה איתם, צוחק איתם. שניהם הינם הך. אחרי התיכון- התמונה משתנה. שום דבר לא מבטיח שתהיו באותה מסגרת ואותה סיטואציה בכלל. והנה- להוכחה, אני בת 20, וכך גם חברותיי. ובעוד שאני בילתי שנה שלמה אחרי התיכון בלהוציא רישיון, בלחלטר במעט העבודות בחיי- הם כבר עשו שנת שירות לאומי. ובזמן שחלקם התחילו ללמוד במכללה, אני רק התגייסתי. היינו מסגרת של 8 חברות, אשר הורכבו מחבוריות קטנות יותר. כיום, אני מוצאת שאני מתחזקת הכי בחוזקה חבוריות. תמיד הייתי זו שצריכה לתחזק חזק- מכיוון שאני גרתי במרחק ניכר מכולם. כך שתירגלתי זאת מזמן. אחת מהחברות (שהייתה מורכבת משלישיה איתי ועוד חברה שהיום לא בקשר עם אף אחד כבר), עברה לגור עם החבר מזה 3 שנים בתל אביב. תמיד עבדה (בזכות קשרים של אביה) ותמיד זרם כסף בצורה מעט יותר חופשייה מאשר לנו. היא מנדנדת באופן קבוע- שנבוע לבקר אותה בתל אביב. בהזדמנות שהייתה לי- אחרי יום עיון בבר אילן, קפצתי לבקר לשעתיים. הייתי על מדים והנסיעה- חינם. עם זאת- אני שעושה נסיעות יומיות בין הדרום לבסיס במרכז, לא ששה לנסיעות נוספות. ולסוע באוטו (כאשר כמובן, אני היחידה עם רישיון ורכב זמין), זה עסק יקר. שאר החברות- אשר עדיין מתגוררות בעיר- סטודנטיות או בין לבין. מיותר לציין שגם להם אין כסף. לכן- כל פעם שהיא מנדנדת אנחנו מסבירות שאי אפשר- מעבר לעובדה- שאנחנו פשוט חסרות חשק. אם נגיע עד למרכז לבקר אותה- זה גם יהיה חייב להיות נסיעה משתלמת- כלומר יציאה למקום מיוחד שאין כמוהו באזור. היום, אנחנו יוצאות לפאב בעיר. התקשרתי הזמנתי. היא הייתה באמצע תהליך קוסמטי- הסכימה לבוא- ואמרתי לה ליצור קשר כשתסיים (שזה כאמור היה אמור להיות לאחר חצי שעה). אחרי שעה התקשרתי לשאול מה קורה- והיא אמרה שהיא בסוף לא באה. שהיא נוסעת לדירה. ואז אמרתי "טוב. ביי". והיא שאלה מה קרה. אם אני ממהרת. אמרתי שאם אין לה משהו לדבר בטלפון- אז אני מעדיפה להתאפר ולצאת. מיותר לציין שאני משועממת לחלוטיין בבית- כי אני קבעתי עם החברות לעשר וחצי- ואני נוטה להקדים.... כך שאיפור זה משהו שיקרה עוד עשרים דקות לפחות. הנקודה שלי היא... מוזרה. אנחנו מנסות להזמין ולשמור על קשר איתה- ואפילו ניסנו להתארגן פעמיים לבוא לבקר אותה (למרות הוצאה כספית ניכרת מבחינתנו- וזניחה מבחינתה), והיא מזניחה אותנו. החברה הקודמת שהזכרתי (שיחד איתה והחברה שעליה ההודעה היינו שלישיה), לא בקשר עם אף אחד מלבדי. וגם הקשר הזה הוא בגללי וללא משמעות מיוחדת. היא התנתקה מכולן בגלל התנהגות מסויימת. כאשר החברה חלמה חלום על אותה בחורה שנייה- היה ברור לי מה הקשר- אך לא העזתי לומר. היא גרה בתל אביב, כשרק החבר שלה לצידה- ואנשים מעבודה- שהם למיטב הבנתי- עמיתים ולא יותר. ברור למדי שהיא מרגישה שהיא תשאר בלי חברות. אבל למה היא מצפה אם היא לא טורחת לשמור על קשר כלשהוא עם החברות שלה?
אנשים מדהימים אותי לפעמים. החיים מדהימים אותי. זה מצחיק איך בגיל 20, אנשים יכולים להשתנות לחלוטיין- ויותר מכך- החיים נוטים להשתנות בעצמם. אני לא חושבת שאנשים מבינים כמה שקל לתחזק חבוריות בתיכון. האנשים שאתה לומד איתם, חי איתם, הם האנשים שאתה מבלה איתם, צוחק איתם. שניהם הינם הך. אחרי התיכון- התמונה משתנה. שום דבר לא מבטיח שתהיו באותה מסגרת ואותה סיטואציה בכלל. והנה- להוכחה, אני בת 20, וכך גם חברותיי. ובעוד שאני בילתי שנה שלמה אחרי התיכון בלהוציא רישיון, בלחלטר במעט העבודות בחיי- הם כבר עשו שנת שירות לאומי. ובזמן שחלקם התחילו ללמוד במכללה, אני רק התגייסתי. היינו מסגרת של 8 חברות, אשר הורכבו מחבוריות קטנות יותר. כיום, אני מוצאת שאני מתחזקת הכי בחוזקה חבוריות. תמיד הייתי זו שצריכה לתחזק חזק- מכיוון שאני גרתי במרחק ניכר מכולם. כך שתירגלתי זאת מזמן. אחת מהחברות (שהייתה מורכבת משלישיה איתי ועוד חברה שהיום לא בקשר עם אף אחד כבר), עברה לגור עם החבר מזה 3 שנים בתל אביב. תמיד עבדה (בזכות קשרים של אביה) ותמיד זרם כסף בצורה מעט יותר חופשייה מאשר לנו. היא מנדנדת באופן קבוע- שנבוע לבקר אותה בתל אביב. בהזדמנות שהייתה לי- אחרי יום עיון בבר אילן, קפצתי לבקר לשעתיים. הייתי על מדים והנסיעה- חינם. עם זאת- אני שעושה נסיעות יומיות בין הדרום לבסיס במרכז, לא ששה לנסיעות נוספות. ולסוע באוטו (כאשר כמובן, אני היחידה עם רישיון ורכב זמין), זה עסק יקר. שאר החברות- אשר עדיין מתגוררות בעיר- סטודנטיות או בין לבין. מיותר לציין שגם להם אין כסף. לכן- כל פעם שהיא מנדנדת אנחנו מסבירות שאי אפשר- מעבר לעובדה- שאנחנו פשוט חסרות חשק. אם נגיע עד למרכז לבקר אותה- זה גם יהיה חייב להיות נסיעה משתלמת- כלומר יציאה למקום מיוחד שאין כמוהו באזור. היום, אנחנו יוצאות לפאב בעיר. התקשרתי הזמנתי. היא הייתה באמצע תהליך קוסמטי- הסכימה לבוא- ואמרתי לה ליצור קשר כשתסיים (שזה כאמור היה אמור להיות לאחר חצי שעה). אחרי שעה התקשרתי לשאול מה קורה- והיא אמרה שהיא בסוף לא באה. שהיא נוסעת לדירה. ואז אמרתי "טוב. ביי". והיא שאלה מה קרה. אם אני ממהרת. אמרתי שאם אין לה משהו לדבר בטלפון- אז אני מעדיפה להתאפר ולצאת. מיותר לציין שאני משועממת לחלוטיין בבית- כי אני קבעתי עם החברות לעשר וחצי- ואני נוטה להקדים.... כך שאיפור זה משהו שיקרה עוד עשרים דקות לפחות. הנקודה שלי היא... מוזרה. אנחנו מנסות להזמין ולשמור על קשר איתה- ואפילו ניסנו להתארגן פעמיים לבוא לבקר אותה (למרות הוצאה כספית ניכרת מבחינתנו- וזניחה מבחינתה), והיא מזניחה אותנו. החברה הקודמת שהזכרתי (שיחד איתה והחברה שעליה ההודעה היינו שלישיה), לא בקשר עם אף אחד מלבדי. וגם הקשר הזה הוא בגללי וללא משמעות מיוחדת. היא התנתקה מכולן בגלל התנהגות מסויימת. כאשר החברה חלמה חלום על אותה בחורה שנייה- היה ברור לי מה הקשר- אך לא העזתי לומר. היא גרה בתל אביב, כשרק החבר שלה לצידה- ואנשים מעבודה- שהם למיטב הבנתי- עמיתים ולא יותר. ברור למדי שהיא מרגישה שהיא תשאר בלי חברות. אבל למה היא מצפה אם היא לא טורחת לשמור על קשר כלשהוא עם החברות שלה?
