מעניין מה אתם חושבים

Le Fay

New member
עוד חשבתי, שכדאי שתקרא גם ס' יזהר

אמנם הוא לא התווכח עם ניטשה, אבל בכל הנוגע לקסמים שידע לעשות בשפה, יש לו יתרון ניכר אפילו על דוסטוייבסקי. כמעט זכה לתשעים, והלך; אבל השאיר לנו ארגז אוצרות. כמה שמחה שהספקתי לקחת את הסמינריון שלו על "זכרון דברים" לשבתאי!
 
קראתי...

מאוד מאוד נהניתי... אבל זה כבד לי כל ספר שלו פרויקט... דוסטוייבסקי כותב ספרי מתח... זה הרבה יותר זורם לי...
 

Le Fay

New member
LOL. גם "חירבת חיזעה" ו"השבוי"?

העניין הוא שלנסות לכתוב כיום כמו דוסטוייבסקי פירושו לבחור מראש להיות אפיגון של ספרות המאה ה-19, בעוד שס. יזהר ברא ספרות בת זמנו (כמו שסופרי זמננו אמורים לברוא ספרות בת זמנם). אם קשה לך לקרוא את ספריו המאוחרים, ממליצה בחום ללכת לראות את "אצל הים" של רות קינן בסוזאן דלאל. מלבד העובדה שזה תיאטרון משובח, הרבה מעבר למקובל בארץ, מרהיב ביופיו ומרתק, הוא גם עושה שימוש נרחב באופי המוסיקלי של הטקטסט הס. יזהרי וממחיש אותו ווקאלית להפליא.
 
איך הספר החדש שלו?

קראת? אני לא אנסה לכתוב כמו דוסטוייבסקי. זו תהיה התאבדות... הוא ראשית כל בונה המוני דמויות ומצליח לשמור על עקביות של כל אחת מהן. עד שכשאני, לפי השם, לא מצליח להיזכר במי המדובר, אני מצליח להבין לפי האופו שבו הוא מתנהג/מדבר. וזה מדהים אותי. אני על יותר משלושה גיבורים לא מצליח להשתלט. מי יודע, אולי בגיל מאוחר יותר... עכשיו, אחרי חתימת החוזה, התפניתי רגשית ונפשית להתחיל לעבוד על הספר הבא שלי... אני עובד מאוד מאוד קשה על עקביות הדמויות ולכן בחרתי לי בודדים, אם כי, אני כבר עכשיו מתחיל להרגיש שנכנסתי לסיפור קשה מדי... למזלי את הפרק הראשון והשני קראתי כבר המון פעמים ובכל פעם אני מוסיף ומשנה ומתקן ומגיה ומשפץ עבודה קשה... ס. יזהר אצליח לקרוא בחופשה כשיהיו לי ימים פנויים רק בשבילו. גם את סול בלו אני מפנטז לקרוא איזה יום. קראתי את הרצוג וזה התיש אותי-התיש... וזה עניין מוזר, כי כל אחד מגדיר "כבד" ספר אחר... בשבילי דוסטוייבסקי, טולסטוי, בולגקוב, נבוקוב, המינגווי, סראמגו, פרימו לוי, הכל זורם בלי בעיה. חיים באר אני לא מצליח לקרוא, בשום אופן לא. לא מצליח. אני קורא, ושוב חוזר ומתחיל מהתחלה ומתייאש. ואילו שמעתי מישהו שאומר שחים באר זורם לו ושהוא לא מצליח לסיים את על העיוורון... "זן ואומנות אחזקת האופנוע" מישהו אמר לי שכבד לו, והוא קורא את "האיש ללא תכונות" בכיף... מוזר העניין הזה...
 

Le Fay

New member
מה שמקשה לעקוב אחרי דמויות ב'האחים

קרמזוב' אינה רק כמות הדמויות אלא גם ובעיקר שיטת הכינוי הרוסית, לפיה לכל אדם מן הישוב קורין בשלושה שמות (שם פרטי, שם אב ושם משפחה), ולחילופין בכינוי חיבה שלאו דוקא יזכיר לך את שמו (למשל "מאשה" למריאנה, "דאשה" ל"דריה", "סאשה" לאלכסנדר, "קטיושה" ליקטרינה). כשקראתי בו לראשונה בילדותי הכנתי לי תרשים של בני המשפחה ונעזרתי בו בהתחלה (קוראים צעירים לא מתביישים לעבוד). שמעתי מאחרים שנהגו כך גם בדמויות אצל פוקנר, וזה לפעמים נחוץ כפליים כשאתה כותב אותן. את החדש של יזהר עוד לא קראתי, דוגרת על משו ולא אספיק לפני הסתיו; והעצה המקובלת ביחס לדמויות היא לעצב אותן במידת מה על פי אנשים ממשיים שנתקלת בהם, זה מפשט את העבודה איתן וקל יותר לראות איך הכי סביר שהן תנהגנה בסיטואציות בדיוניות. הכוונה לאו דוקא לאנשים שאתה מכיר לעילא וכבר יש לך השגות ברורות על אישיותם והמניעים שלהם, על פי רוב מספיק הרעיון הכללי על משה מהמכולת, או על הנערה קצוצת השיער שמטיילת עם הגולדן רטריבר שלה בצד השני של השדרה.
 
למעלה