מעניין מה אתם חושבים

[שבתאי צבי]

מעניין מה אתם חושבים

על זה

 

[the dudu]

קראתי את החטא ועונשו

העלילה מאוד טובה אני חושב למרות חלקים ארוכים שמאוד משעממים. הסגנון כתיבה שלו גבוה אבל לדעתי גבוה מידי, מליצי ולא מציאותי. בהחלט ספר ששווה לקרוא שוב אבל אני לא מעריץ את הבנאדם. אני זוכר גם שמצאתי רמז בספר שהוא לא ממש אוהב יהודים(כולם אנטישמים) מה גם שזה שהוא חזר בתשובה(כנוצרי) מוריד מהערך שלו אצלי(בספר הוא משלב פה ושם עניינים דתיים כמו וידוי לפני המוות לא?) בכל מקרה, אני מקווה שיהיה לך בהצלחה בהגשמת המטרה שלך(אבל אם אתה קורא בעברית, אז בעצם אתה רוצה להגיע באיזשהו מקום גם לרמת הכתיבה של המתרגם, לא?)

 

[idonknow]

שאתה נורא רוצה שיכנסו לבלוג שלך.

 

[נופל חופשי]

../images/Emo6.gif

 

[עדיין דוסית]

חה. תשובה מעולה! ../images/Emo151.gif

 

[uri80]

../images/Emo3.gif שנון. (דרך אגב, זכותו, לא?)

 

[idonknow]

כזאת אני. שנונה בשיט../images/Emo3.gif

 

[שבתאי צבי]

נכון

אחרת לא הייתי כותב...

 

[מצוי אבל נשוי]

גם אתה

ש נ ו ן

 

[Le Fay]

גם פ.מ. וגם רסקולניקוב חזרו בתשובה.

 

[rigoletto111]

כמו רוב הגאונים, דוסטוייבסקי

היה "שרוט " ואין סיבה מיוחדת שאתה חייב לאמץ דווקא את השריטה האישית שלו כמו שלא תאמץ כך אני מקווה גם את הזקן שלו...

 

[Le Fay]

לדעתי גיל 33 זה עוד לא "בערוב ימיו"

אבל אם חיפשת לך מושא להערצה בין סופרים, פיודור מיכאילוביץ' הוא בהחלט בחירה ראויה (ונכנסתי לכבוד זה שלוש פעמים לבלוג). בניגוד לדעתך, אני סבורה שגם ב"האחים קרמזוב" וגם ב"חטא ועונשו", כמו גם ב"שדים" וב"קוביוסטוס", ניכרות מאד עמדותיו של דוסטוייבסקי ביחס לאמונה ולדת, וכל הארבעה נסבים על חיפוש אחר גאולה בנוסח נוצרי-פרבוסלבי מובהק. עם זאת אתה יכול להעריץ כתיבה של סופר ועדיין לא להסכים איתו ש"אם אלוהים אינו קיים הכל מותר" (האחים קרמזוב). סופרים מצויינים אינם בהכרח מחוסנים מפני טעויות (וכן דעות קדומות מכוערות וכן טירוף הדעת). וכן, פיודור מיכאילוביץ' גם נחשב אנטישמי גמור. למעשה גם המינגווי לא נחשד על אהבת יהודים, מה שלא הפריע לי לסגוד פעם גם לכתיבה שלו. מ.ש.ל.

 

[שבתאי צבי]

היי

ממש על החיים שלו אני לא יודע הרבה. (יצאו שני ביוגרפיות שתורגמו לעברית ואת שניהם קשה להשיג... הצלחתי להשיג ביוגרפה בת שני כרכים בהוצאת כתר. משהו ישן נושן. אקרא ואדע יותר...) עכשיו ככה: אני מצאתי הרבה דמיון ביני ובין דוסטוייבסקי. הרגשתי שהוא אני ביותר חכם. ביותר מנוסה וביותר הכל... ואז כששמעתי שהוא חזר בתשובה נתקפתי חלחלה. לא. אין סיכוי שאחזור בתשובה. אין סיכוי בעולם... וכן. אני מסכים אתו שכשאתה מאמין ומקיים חוקים הגיוניים בגלל שאלוהים אמר. ואז אתה מפסיק להאמין באלוהים-אז אין באמת, למשך תקופה שום "תוקף הגיוני" לשמירת מצוות... האמיני לי שכשקראתי את זה, קצת חשדתי שדוסטויבסקי לא היה יוצא בשאלה אמיתי, הלוא הוא יודע שכשיוצאים בשאלה או אז מבינים ש"מוסר" מנותק מההיגיון... ושאין לו קשר להיגיון.. פיתאום נפגשים עם התץופעה-אני לא מאמין באלוהים, איש לא יתפוס אותי ואני לא אגנוב... או לא ארצח (כל אחד והקו האדום שלו) ולמה הוא הכניס לפיותיהם של יוצאים בשאלה כאלה מילים שמתאימים ל"מחבתים" קצת לא הבנתי את זה... אבל לכי תדעי... שם הם לא היו ממש יוצאים בשאלה. זו הייתה יציאה בשאלה כמו של שי הורוויץ... אידיאולוגית כזו... מעבר מדת לדת... כפירה... וכו'... אבל יופי שאת בקיאה ככה שאפשר לכתוב לך כאלה דברים...

 

[inner grin]

ואולי הוא "חזר בתשובה"

כי לבני אדם יש צורך אוניברסלי למצוא גאולה לנפשם (נירוונה, אודימוניה, מודעות, או כל מונח אחר), ויש כאלה שלא מפסיקים לחפש אחריה גם כאשר הם כופרים באמונתם המקורית. לפעמים, חיפוש כושל אחר גאולה זו במקומות אחרים מוביל אל המקור. הקשר בין גאולת הנפש לדת, אלוהים ואמונה הוא מקרי לחלוטין. יש תרבויות שבהן לא נדקקו למרכיבים אלה כדי להשיג מטרה כזו. ואולי דוסטוייבסקי, כבן התרבות המערבית-נוצרית, לא הצליח למצוא גאולה לנפשו שלא במסגרת הקשר הזה. והחיפוש אחר היגיון באמונה הוא כמו לחפש אחר רגשות במתמטיקה. אפשר ליצור תשתית הגיונית מאוד לביסוסה של האמונה, ייתכן ואף להצדיק אותה מבחינה תועלתנית, אבל תמיד יגיע רגע בו האמונה תניח הנחות יסוד כאקסיומות שלא ניתן להוכיחן. סבורני שאין המצב כל-כך שונה גם ביחס למדע, המבוסס גם הוא על תשתית הגיונית, ודאי וודאי על הצדקה תועלתנית שאין כדוגמתה, אך בסופו של דבר הוא לא נבדל מן האמונה בכך שהוא נטול כל ביסוס רציונאלי בהנחות היסוד שלו. אולי זאת הבין דוסטוייבסקי (ביחס לעולם הלא-אמוני, לא בהכרח המדעי) ולכן פנה בחזרה אל האמונה, ודווקא זו הנוצרית. אולי.

 

[Le Fay]

התייתם מאמו בגיל 16 ומאביו בגיל 18

(ההוריו הותירו אחריהם שבעה יתומים). למד בפנימיה צבאית בסנט פטרבורג, בגיל 26 נאסר בגלל פעילות חתרנית נגד הצאר ניקולאי וריצה חמש שנות עבודת פרך בסיביר. במהלכן מצא פנאי גם לחשבון נפש והגיע למסקנה שהשתלשלות הארועים היתה הזדמנות שניתנה לו לעשות תשובה (בין השאר כי דינו נגזר למיתה אבל הצאר חנן אותו). כשיצא לחופשי (בשנתו ה-33. מדליק לך נורה?) אכן הטיף לגאולה באמצעות אמונה דתית. תנוח דעתך, אתה לא דומה לו בשיט: מלבד זה שפיודור מיכאילוביץ' קיים את עצמו בעצמו משנות העשרה ושחייו לא זיכו אותו בפריבילגיה להתלבט בנוחות, הוא בילה את רוב שנותיו במסגרות צבאיות והיה בצעירותו קודם כל אדם פוליטי שהתעניין באחרים ונאבק על זכויותיהם. בזמנו ראו בעצם החתירה תחת שלטון הצאר מרד בדת, כי הצאר נחשב לבן האלוהים ונציגו עלי אדמות (הפרבוסלבים לא הכירו בשילוש הקדוש בנוסח הקתולי ולא נשמעו לאפיפיור). משמע שדוסטוייבסקי נחשב כופר גם אם פעילותו הפוליטית נבעה מאמפתיה למצוקת מעמד האיכרים (שהקנו לרוסיה את עושרה אבל מעולם לא נהנו ממנו) ולאו דוקא מכפירה לשמה. אתה רשאי להוסיף לזה את ההשפעה העזה שהיתה לנשים הקרובות לו על עיצוב עמדותיו (כמו על גיבורו רסקולניקוב) ואת העובדה שהוא התאהב אז באשה אדוקה, אותה גם נשא לאשה; וכן את התמכרותו להימורים שהוליכה אותו בהמשך מדחי אל דחי. עדיין מוצא דמיון רב ביניכם?

 

[Le Fay]

צ"ל: והוריו

וקצת חנופה זה תמיד טוב

 

[שבתאי צבי]

ממש מתבלבל...../images/Emo8.gif

תגידי, אולי את יודעת באיזה גילאים הוא כתב את הספרים שלו-הוא כתב אותם אחרי חזרתו בתשובה, אני מניח אבל לא בטוח... בעניין הדמיון בנינו. לא התכוונתי שקיים דמיון באורח החיים התכוונתי בחשיבה. כשקראתי את החטא ועונשו הרגשתי משהו צועק ברקע. "כל אחד יכולח לעשות כל דבר", "כל אחד מסוגל לעשות כל דבר" לכל מחסום יש משקל" וכו'.. דדברים שאני חי אותם ברמ"ח ושסה, ועשה לי כל כך טוב להיות שם כשהוא הביע את זה באומנות... לתת לרסקולניקוב שהיה טוב לב לרצוח - ואז, ומזה מאוד התפעלתי, לעמת אותו עם מעשים לא מוסריים, ככה הקורא, מתוך נקודת מבטו של רסקולניקוב הטוב-רוצח מגלה פיתאום סובלנות כלפי פשעים ומעשים שלא יעשו... (בטח היה קשה לך להתחבר לחלק הזה

)

 

[yaniv1216]

פשוט אין לך מה לדאוג!

הרגשתי שהוא אני ביותר חכם. ביותר מנוסה וביותר הכל... אלי בגלל זה הוא עשה את מה שעשה.. אבל אתה לא כמוהו.. אז אין לך מה לדאוג! מה קורה ככה?

 

[L i k o]

מה קרה לך? ספריו זה שיר הלל לאלוהים

גם החטא ועונשו, גם שדים, במידה מסוימת גם אחים קרמזוב (אם כי דוסטויבסקי הוא סופר אנטי-קלריקלי). וכן - הוא סופר ענק. ענק. ענק. ענק.

 

[uri80]

../images/Emo45.gif אמת וצדק. וכן, ענק. לי יש חיבה

מצוינת לצ'כוב דרך אגב. נהנה מכל מה שכתב והספקתי לקרוא. כמעט כל סיפור וסיפור מצליח לפרוט על הדמויות שלו, להפיק מהן משהו יוצא דופן. מרשים במיוחד.