ואולי הוא "חזר בתשובה"
כי לבני אדם יש צורך אוניברסלי למצוא גאולה לנפשם (נירוונה, אודימוניה, מודעות, או כל מונח אחר), ויש כאלה שלא מפסיקים לחפש אחריה גם כאשר הם כופרים באמונתם המקורית. לפעמים, חיפוש כושל אחר גאולה זו במקומות אחרים מוביל אל המקור. הקשר בין גאולת הנפש לדת, אלוהים ואמונה הוא מקרי לחלוטין. יש תרבויות שבהן לא נדקקו למרכיבים אלה כדי להשיג מטרה כזו. ואולי דוסטוייבסקי, כבן התרבות המערבית-נוצרית, לא הצליח למצוא גאולה לנפשו שלא במסגרת הקשר הזה. והחיפוש אחר היגיון באמונה הוא כמו לחפש אחר רגשות במתמטיקה. אפשר ליצור תשתית הגיונית מאוד לביסוסה של האמונה, ייתכן ואף להצדיק אותה מבחינה תועלתנית, אבל תמיד יגיע רגע בו האמונה תניח הנחות יסוד כאקסיומות שלא ניתן להוכיחן. סבורני שאין המצב כל-כך שונה גם ביחס למדע, המבוסס גם הוא על תשתית הגיונית, ודאי וודאי על הצדקה תועלתנית שאין כדוגמתה, אך בסופו של דבר הוא לא נבדל מן האמונה בכך שהוא נטול כל ביסוס רציונאלי בהנחות היסוד שלו. אולי זאת הבין דוסטוייבסקי (ביחס לעולם הלא-אמוני, לא בהכרח המדעי) ולכן פנה בחזרה אל האמונה, ודווקא זו הנוצרית. אולי.