תן לי להציע תאוריה אחרת,
שגם נכונה יותר לדעתי וגם פחות תזלזל בבני עדות המזרח.
מדובר בשילוב של חינוך אחר ותמימות אמיתית. היהדות הספרדית כיום לרוב מחפשת את הקרבה לקב"ה כל הזמן בכל דרך, גם בעזרת אנשים שמי שגדל בחינוך אחר היה מתייחס אליהם בציניות כנראה (בצדק או שלא) וגם בדרכים שאחרים היו מחשיבים משפילות או מגוחכות. המסורת הרבה יותר קדושה אצל הספרדים, בהכללה, וכך גם הצורך להרגיש קרבה ממשית ככל האפשר. יש קבלה והכלה של כל מיני סוגי דתיים וגם ככה אין ממש הגדרות לרמת דתיות.
אצל האשכנזים לרוב הגישה היא שכלית יותר ומתרכזת בדיאלוג פרטי והגיוני עם הקב"ה כבורא העולם הכל-יכול ("היצרן") והרבה פחות כאבא. ההוראות ברורות יותר אצלם, כביכול. יש את כל המושגים "דתל"ש", "חרד"ל" וכאלה. יש יותר צורך בהגדרות.
בכל מקרה, יש אמת בכל הגישות, אבל הצרה מתחילה כשמישהו לא נחשף למגוון גישות ומעשיר את עצמו אלא רק לאחת עיקרית והוא לוקח אותה לקיצוניות.
למען האמת נראה לי שחסרה גישה ספרדית במוסדות הדתיים-לאומיים, אבל הבעיה היא שמעטים הספרדים שעדיין זוכרים את הגישה ההלכתית הספרדית המקורית (שהיא מקלה) וצורת הלימוד המעמיקה שפחות מתעכבת על פלפולים כדי להגיע לשורה התחתונה ולהלכה (וכמובן שלימוד מעשי כזה יש לו אופי אחר לכל מהלכו). חסידות היא תופעה אשכנזית במקורה ובשנים האחרונות היא נהייתה מזוהה עם הציבור הספרדי. לשמחתי, עכשיו עובר גל של התחדשות בתחום עם הרב חיים אמסלם והרב דורון דנינו שכל הזמן מדברים על הרוח הספרדית שאבדה ועל כך שהם מתכוונים להשיב אותה למוסדות החינוך ולציבור בכללו.