מעלית שבת
יום חמישי אחר הצהריים, הייתי צריך להישאר תורן בשבת, מין ראש משמרת לשעת חירום במטה הארצי בירושלים..... לקראת 17.00, הגיע מפקד התחנה ואמר לי שאני יכול לנסוע הבייתה כי הגיעו שוטרים מבית הספר לשוטרים, והמפקד שלהם יחליף אותי בשבת. לא הספקתי להודיע לאשתי שאני בדרך הבייתה, אבל לחברה אחת מהפורום אחת ויחידה, חברת משפחה, חברה שלי ושל אשתי שאנחנו מדברים כמה פעמים ביום, ומשרשרים חרוזים וסיפורים, רק היא ידעה שאני בדרך הבייתה, מה גם שסיכמנו להיפגש בערב שישי לאחר הארוחה לבילוי משותף בבית לחוויות ולסיפורים...... לקחתי את הרכב שלי (רכב המשטרה הרגיל לנסיעות הבייתה).... החלפתי את לוחיות זיהוי המשטרה ללוחיות הצהובות שלי, לנסיעה מנהלתית... 2 אומי פרפר בכל לוחית רישוי והופ אני בדרך הבייתה..... נזכרתי שהלפ-טופ עם כל החומר המשטרתי נמצא באוטו ולכן נסעתי למשרד לאחסן את המחשב הנישא בחדרי שבקומה ה-7. החנייה הייתה ריקה מאדם.... כולם יצאו לחופשת השבת, הסתכלתי מלמטה על הבניין וראיתי שיש אור במסדרון של קומה 3.... לא ייחסתי לכך שום חשיבות... חלפתי על פניו של היומנאי בכניסה לבניין, בלובי , והוא ביקש שכאשר אצא מן הבניין רק אטרוק את הדלת כי הוא עובר לשמור בכניסה הראשית שהיא בצד השני של הבניין, והשער הוא חשמלי , כך שאין צורך שיחכה לי עד שארד מהקומה השביעית. * * * נכנסתי למעלית... לחצתי על 7 וכשהמספר הדיגיטלי הראה 3 נזכרתי שהאור בקומה ה-3 נשאר דלוק לחצתי על הכפתור 3 כדי לעצור את המעלית והיא לא נעצרה.... לחצתי על "שבת" (חשבתי לעצמי, שאם אלחץ על "שבת" , המעלית תעצור בכל קומה וכך אכבה את האור במסדרון הקומה ה-3) * * * המעלית נעצרה, בין הקומות.......... חושך מוחלט לאחר כמה שניות התרגלתי לחושך ומה אני רואה???? כלום חושך..... לא נבהלתי, יש לי אקדח..... חחחחחחחחח לחצתי על האור, כלום , חושך המאוורר הפסיק לעבוד שקט מוחלט.... אין איש בבניין השומר עזב את המקום, וביקש שאטרוק את הדלת החשמלית כשאצא מהבניין.. הוא לא יודע אפילו שאני במעלית.... כל גופי צמרמורות... מתחיל להיגמר לי האויר, אני מזיע ומת להשתין... נתקפתי סחרחורת איומה.... אני חייב למצוא פתרון.... * * * עדיין חושך מוחלט בתוך המעלית, אין איוורור, אני צמא התחלתי לראות את סיפור חיי מתגלגל כמו בסרט נע.... העלייה לארץ בגיל שנה וחצי, פתאום זה חוזר אליי........ הלימודים בגן הילדים היסודי.... ופתאום..... המחשבות מגיעות לפורום שיחות אל תוך הלילה של תפוז ניסיתי להדחיק את המחשבות מה פתאום הפורום עולה לי לראש.?? אני בסכנת חיים, איזה פורום ואיזה נעליים? יש לי פלאפון, יש לי פלאפון חייכתי לעצמי, עכשיו הכל מסתדר, איזה יופי אני כבר בחוץ.... אפילו לא שכחתי את הפלאפון באוטו. לא התעצלתי, הפלאפון אצלי. הוצאתי אותי מהכיס...... לחצתי על הכפתור, נדלק לרגע האור ושם היה כתוב NO SERVICE אין קליטה בתוך מעליות זהו פיר בטון ובית דין לא יעזור נשארתי לבד..... בבית אף אחד לא דאג.... ידעו שאני בתורנות, ואם אני לא מתקשר זה סימן שאני עסוק מאד.... אני מעריך שעברה כחצי שעה מאז שנתקעתי במעלית מרגיש שאילו שאני שם כבר 5 שנים..... שוב פעם הסרט של חיי עובר לי מול העיניים.... הייתי חסר אונים, להעביר כאן שישי שבת בתוך מעלית שתייכף תתחיל להסריח, ואיש לא מחפש אותי..... * * * מזל שיש חברים/חברות בפורום שלנו.... אותה חברה, שלא אזכיר את שמה, התקשרה לאשתי ואמרת לה שהיא ובעלה לא יוכלו להגיע אלינו ביום שישי בערב... אשתי ענתה שהיא יודעת, כי אני תורן שבת ואז החברה הטובה הבינה שלא מסרתי עדיין בבית שאני בדרך הבייתה והיא לא הבינה למה אני לא מתקשר מהדרך, ואשתי לא יודעת שאני אמור להיות בדרך הבייתה...... לאשתי ולחברה מהפורום נפל האסימון...... טלפון קצר למפקד, והוא אמר שאכן הוא אישר לי לנסוע הבייתה... השעה הייתה כבר 23.30 ואני כבר בלי אויר, הפה יבש ומת להשתין...... אין מה לעשות, השתנתי במעלית והרגשתי הקלה מסויימת בגוף אבל סירחון גדול באויר..... * * * המפקד טילפון מיד לשוטר שבקומת הקרקע, שסיפר לו שראה אותי נכנס לפני 5 שעות, אבל "בטח כבר יצא מזמן", הוא לא חשב לרגע שאני עדיין בתוך המעלית, ועומד להתעלף...... תוך 10 דקות הגיעו כוחות חילוץ (מכבי אש, וטכנאי מעליות).... שמעתי את הנקישות של המברגים וכלי ההצלה... החשמל חזר מיד.... ואת המעלית פתחו לי בדיוק בחצות.... * * * ואני רק רציתי לכבות את האור בקומה השלישית. היום אני יודע, שבזכות אותה חברה, שהתקשרה לאשתי לתאם את ביטול הביקור לשבת, נפל לה האסימון והצילו אותי מעילפון במעלית השבת....... * * כאב לי שהיום בבוקר, 2/3/03 חלק מהחברים עשו לי "פרצוף" כי המעלית הייתה מסריחה מהשתן...... סוף
יום חמישי אחר הצהריים, הייתי צריך להישאר תורן בשבת, מין ראש משמרת לשעת חירום במטה הארצי בירושלים..... לקראת 17.00, הגיע מפקד התחנה ואמר לי שאני יכול לנסוע הבייתה כי הגיעו שוטרים מבית הספר לשוטרים, והמפקד שלהם יחליף אותי בשבת. לא הספקתי להודיע לאשתי שאני בדרך הבייתה, אבל לחברה אחת מהפורום אחת ויחידה, חברת משפחה, חברה שלי ושל אשתי שאנחנו מדברים כמה פעמים ביום, ומשרשרים חרוזים וסיפורים, רק היא ידעה שאני בדרך הבייתה, מה גם שסיכמנו להיפגש בערב שישי לאחר הארוחה לבילוי משותף בבית לחוויות ולסיפורים...... לקחתי את הרכב שלי (רכב המשטרה הרגיל לנסיעות הבייתה).... החלפתי את לוחיות זיהוי המשטרה ללוחיות הצהובות שלי, לנסיעה מנהלתית... 2 אומי פרפר בכל לוחית רישוי והופ אני בדרך הבייתה..... נזכרתי שהלפ-טופ עם כל החומר המשטרתי נמצא באוטו ולכן נסעתי למשרד לאחסן את המחשב הנישא בחדרי שבקומה ה-7. החנייה הייתה ריקה מאדם.... כולם יצאו לחופשת השבת, הסתכלתי מלמטה על הבניין וראיתי שיש אור במסדרון של קומה 3.... לא ייחסתי לכך שום חשיבות... חלפתי על פניו של היומנאי בכניסה לבניין, בלובי , והוא ביקש שכאשר אצא מן הבניין רק אטרוק את הדלת כי הוא עובר לשמור בכניסה הראשית שהיא בצד השני של הבניין, והשער הוא חשמלי , כך שאין צורך שיחכה לי עד שארד מהקומה השביעית. * * * נכנסתי למעלית... לחצתי על 7 וכשהמספר הדיגיטלי הראה 3 נזכרתי שהאור בקומה ה-3 נשאר דלוק לחצתי על הכפתור 3 כדי לעצור את המעלית והיא לא נעצרה.... לחצתי על "שבת" (חשבתי לעצמי, שאם אלחץ על "שבת" , המעלית תעצור בכל קומה וכך אכבה את האור במסדרון הקומה ה-3) * * * המעלית נעצרה, בין הקומות.......... חושך מוחלט לאחר כמה שניות התרגלתי לחושך ומה אני רואה???? כלום חושך..... לא נבהלתי, יש לי אקדח..... חחחחחחחחח לחצתי על האור, כלום , חושך המאוורר הפסיק לעבוד שקט מוחלט.... אין איש בבניין השומר עזב את המקום, וביקש שאטרוק את הדלת החשמלית כשאצא מהבניין.. הוא לא יודע אפילו שאני במעלית.... כל גופי צמרמורות... מתחיל להיגמר לי האויר, אני מזיע ומת להשתין... נתקפתי סחרחורת איומה.... אני חייב למצוא פתרון.... * * * עדיין חושך מוחלט בתוך המעלית, אין איוורור, אני צמא התחלתי לראות את סיפור חיי מתגלגל כמו בסרט נע.... העלייה לארץ בגיל שנה וחצי, פתאום זה חוזר אליי........ הלימודים בגן הילדים היסודי.... ופתאום..... המחשבות מגיעות לפורום שיחות אל תוך הלילה של תפוז ניסיתי להדחיק את המחשבות מה פתאום הפורום עולה לי לראש.?? אני בסכנת חיים, איזה פורום ואיזה נעליים? יש לי פלאפון, יש לי פלאפון חייכתי לעצמי, עכשיו הכל מסתדר, איזה יופי אני כבר בחוץ.... אפילו לא שכחתי את הפלאפון באוטו. לא התעצלתי, הפלאפון אצלי. הוצאתי אותי מהכיס...... לחצתי על הכפתור, נדלק לרגע האור ושם היה כתוב NO SERVICE אין קליטה בתוך מעליות זהו פיר בטון ובית דין לא יעזור נשארתי לבד..... בבית אף אחד לא דאג.... ידעו שאני בתורנות, ואם אני לא מתקשר זה סימן שאני עסוק מאד.... אני מעריך שעברה כחצי שעה מאז שנתקעתי במעלית מרגיש שאילו שאני שם כבר 5 שנים..... שוב פעם הסרט של חיי עובר לי מול העיניים.... הייתי חסר אונים, להעביר כאן שישי שבת בתוך מעלית שתייכף תתחיל להסריח, ואיש לא מחפש אותי..... * * * מזל שיש חברים/חברות בפורום שלנו.... אותה חברה, שלא אזכיר את שמה, התקשרה לאשתי ואמרת לה שהיא ובעלה לא יוכלו להגיע אלינו ביום שישי בערב... אשתי ענתה שהיא יודעת, כי אני תורן שבת ואז החברה הטובה הבינה שלא מסרתי עדיין בבית שאני בדרך הבייתה והיא לא הבינה למה אני לא מתקשר מהדרך, ואשתי לא יודעת שאני אמור להיות בדרך הבייתה...... לאשתי ולחברה מהפורום נפל האסימון...... טלפון קצר למפקד, והוא אמר שאכן הוא אישר לי לנסוע הבייתה... השעה הייתה כבר 23.30 ואני כבר בלי אויר, הפה יבש ומת להשתין...... אין מה לעשות, השתנתי במעלית והרגשתי הקלה מסויימת בגוף אבל סירחון גדול באויר..... * * * המפקד טילפון מיד לשוטר שבקומת הקרקע, שסיפר לו שראה אותי נכנס לפני 5 שעות, אבל "בטח כבר יצא מזמן", הוא לא חשב לרגע שאני עדיין בתוך המעלית, ועומד להתעלף...... תוך 10 דקות הגיעו כוחות חילוץ (מכבי אש, וטכנאי מעליות).... שמעתי את הנקישות של המברגים וכלי ההצלה... החשמל חזר מיד.... ואת המעלית פתחו לי בדיוק בחצות.... * * * ואני רק רציתי לכבות את האור בקומה השלישית. היום אני יודע, שבזכות אותה חברה, שהתקשרה לאשתי לתאם את ביטול הביקור לשבת, נפל לה האסימון והצילו אותי מעילפון במעלית השבת....... * * כאב לי שהיום בבוקר, 2/3/03 חלק מהחברים עשו לי "פרצוף" כי המעלית הייתה מסריחה מהשתן...... סוף
