מובהק כמובן וללא ספק ניתן לומר
אומץ לב. התכונה העילאית ביותר שכל לוחם (גם בעצמו וגם באחרים) צריך לרכוש הוא אומץ לב, כלומר לא סתם אומץ (לעצום עיניים ולקפוץ למים) אלא אומץ של הלב, למען הלב, ובעיקר - מן הלב, אומץ שנובע מבטחון בחיים וביקום, שבא לידי ביטוי בעיניים פקוחות. האומץ נדרש כיוון שבמלחמה שלנו עם עצמנו אנחנו בעצם מרמים את עצמנו, בדיוק כמו שאנחנו מרמים את עצמנו ביום-יום, רק באופן מודע יותר ומכוון יותר, ולכיוון מוגדר הרבה יותר. ולכך נדרש אומץ לסמוך על עצמנו שאנחנו יודעים מה אנחנו עושים, ואומץ לב לעמוד מול כל הטעויות שלנו ולהיות מסוגלים להתמודד עימן. אדם אמיץ הוא בעל בטחוןן עצמי, כיוון שהוא חזק, ויודע את זה. אדם אמיץ הוא יותר מהכל אדם אוהב, כי אין אומץ לב בלי לב, ואין אומץ לב בלי הרצון הכביר מבפנים להועיל לעצמי, או במלים אחרות לאהוב את עצמי ואת כל מי שמסביבי. באהבה, זיו