מעט מתחושותיי.

סיטרא

New member
מעט מתחושותיי.

ועכשיו, אחרי התגעשויות רבות ששינו את חיי מקצה אל קצה בקצוות הלא תמיד נכונים, הגיעה תקופת רגיעה, הנה, אני אדם עובד, מרוויח את לחמי ביושר, חופשי פחות או יותר, עוסק בדברים שמסבים לי הנאה, לא כפוף לאף מרות שאינה לפי רוחי, גר במקום נעים עם אנשים נעימים. בספטמבר הקרוב אף אתחיל, ככל הנראה, סוף סוף לימודים, קצת השלמת פערים והשכלה פורמאלית. על פניו הכל נראה במקום, מסודר ושט על מי מנוחות. אבל האם זה כך באמת? עמוק עמוק בחלק מתודעתי, החלק שאחראי על התחושות הכנות ביותר, - שם לא הכל חלק, משהו מגרד, מעיק, מציק, ולא תמיד נותן מנוחה. מהו הדבר הזה? מנין הוא בא? מה הוא רוצה ממני? מה עושים? מכירים את התחושה הזו? איך מתמודדים איתה? אני יחיד במערכה, או שיש לי פרטנרים נוספים? אל נא תאמרו, דבר של מה בכך הוא. הרי לא תמצאו בר אנוש אחד בכל הארץ שדרכיו מושלמות, שלבו שווה לפיו בכל הקשור לתוך תוכו, שאושרו מובן מאליו ושכל מעשיו נעשים מתוך נפש שלמה ומאוחדת. החלטתי לשתף אתכם במעט שבמעט ממה שקורה איתי לאחרונה, ומפורום זה שאי פעם היה כמעט יומני האישי לא אחסוך פרט משמעותי זה מחיי. ולכן אשאל מכם עצה, חברי פורום נכבדים, מה אתם עושים כדי להרגיע את תוכי תודעתכם, את השעמום הענק שבחיי המאה עשרים ואחת, את כל הדברים שמעיקים ומציקים מהצד הפנימי שלכם. יש לכם עצה? בברכת שבת שלום וחופשית. סיטרא.
 
שבת חופשית סיטרא יקירי

אז כן גם אני כמוך מרגיש את אותה הרגשה, וגם לי בעבר זה הפריע. אבל כיום אני פשוט מדחיק את זה, אני חושב שהרגשה זו באה מתוך העובדה שגדלנו בחברה שבה לכל דבר יש ערך, וכיום כל מה שאנו עושים זה בשביל הכיף, שגם ממנו לעיתים אני מרגיש שבע. אז תמשיך לעשות רק מה שבראש שלך, ותדע שלעולם לא תרגיש שלמות. יוסי (למה לא באת אתמול?
)
 

סיטרא

New member
../images/Emo24.gif יוסק'ע יקירי.

האומנם לדעתך לעולם לא ארגיש שלמות? נ.ב. אל נא תפול רוחך, אפקוד את מעונך באחד הימים הקרובים, אמש לצערי הייתי מאוד עייף מתלאות השבוע החולף, על כן, כבילוי העדפתי את מיטתי. ויתרתי אפילו על בילוי בפאב השכונתי. שבוע הבא נבוא בהמוננו, ונקיים מצוות עונג שבת בהידור רב. סיטרא
 
אכן אכן

לעולם לדעתי לא תרגיש שלמות! אבל לדעתי אפשר לראות זאת באור חיובי, הרי זה הכוח שמניע אותנו.
 
יבוא יום ותחיה בהרמוניה עם השיעמום

סיטרא אח שלי, יכול בהחלט להיות שהתחושה הזאת תלווה אותך כל ימי חייך, היא תבוא בגלים, אך תמיד תזכור: התחושה הזאת אינה נחלת יוצאי הדת היהודית בלבד, היא קיימת אצל הרבה חילונים מלידה. ועוד לא התחלנו לדבר על האדם בכלל, על כל אדם מכל גזע ומין שמרגיש כך לפעמים. הנחמה היא שלרוב מתרגלים לזה ומתיידדים עם התחושה הזאת (פתאום יש לי תחושה שאני מקשקש בשכל עכשיו...). ולכן, אסיים עכשיו בברכת שבת שלום. אני הולך לים ומי שרוצה לבוא איתי מוזמן להרים לי טלפון...
 

מוטלה1

New member
אני לא יודע איך אצלכם,

אבל אצלי גם בעבר היה משעמם. כן. זכורים לי הימים שהייתי מתעורר בעשרה לארבע לסדר ב', והשיעמום תוקף אותי. בשביל מה לקום? מה בכלל יצא לי מהלימוד הלא תועלתי? הרי לפסוק הלכות מכך לא אוכל, (אז מה לכל הרוחות מעניין אותי, האם השותפין שרצו לעשות מחיצה, זה דין לבנות כותל או שמא זה כדי להסיר הנזק ע"י כותל.) וכו', ואם זה בשביל העולם הבא, אז עדיף למות כמה שיותר מהר כדי שח"ו לא להיכשל בעבירות, ולהפסיד את העולם הבא. ואם הלימוד כדי להיות מתוקנים בעולם הזה, בשביל מה לי בכלל עולם הזה, נמות, וחסל. בקיצור, תחושת שיעמום עמוקה היתה לי בחיים החרדיים אם מפני הלימוד ואם מפני הטקסים המונטוניים שחוזרים על עצמם, כל שבת נראית אותו הדבר, כל חג דומה לחג שעבר, עד שנראה שאדם מבוגר נמדד בכמות האפיקומנים שהוא הצליח לאכול בימי חייו. (כי מה ההבדל בין פסח זה לפסח קודם אם לא שהשנה הוא כבר הספיק לאכול שני אפיקומנים.) מיד כשיצאתי בשאלה לא היה לי אף רגע משעמם, הכל היה בשבילי חדש, ובכלל, אין מספיק זםן, כך בוודאי שלא יכולתי להשתעמם. אז גם חשבתי שכנראה שלא אשתעמם יותר. לצערי, טעיתי ותחושת שיעמום מלווה אותי מידי פעם אבל ללא ספק משעמם לי היום הרבה פחות משבעבר. כך שנראה לי, שלא זה שיש לך עולם הבא או לא נותן לך את הטעם בעולם. אלא עצם יכולתך לעמוד במטרות שאתה מציב לעצמך, והנסיון להשיג את אותם מטרות הם אלה שמפיגים את השיעמום. וכך ככל שיש לך יותר מטרות ומטלות קשות יותר ויותר תשתעמם פחות. >מנאי החותם בצער ובכאב על שכינתיא בגלותא<
 

Le Fay

New member
אז היא לא מספיקה../images/Emo11.gif

לאו דוקא אהבת איש או אשה. אצלי כרגע זה פרוייקט קידוח ספציפי, אצלך זו יכולה להיות הכתיבה. ה"שעמום" הזה הוא (לדעתי) בדיוק סוג אי-השקט שמריץ אותנו לעשות משהו מעבר ליומיומי ההכרחי, בלעדיו אנחנו כלום.
 

לילית3

New member
מה הקשר? אהבה יכולה לבוא

תחושת מיצוי עצמי? מה קרה לדג ולאופניים?? אולי השעמום כבר אכל אותם ןהם יצאו ביחד לאיזה סיבוב נחוץ בהחלט?
 

Le Fay

New member
"אהבה" זה קורט האנרגיה שאנחנו

מוסיפים מתוכנו לדברים (סביבנו או בתוכנו) - למשל רעיון שזה עתה נבט, מישהו שפגשנו (או הכרנו מזה שנים), נושא לעבודה סמינריונית וענני הצעיף שמתכנסים במערב - מה שעושה אותם נורא מעניינים עבורנו. אהבה לא משאירה מקום לשיעמום.
 

לילית3

New member
ברוכה הנמצאת. וזה כל מה שיש לך../images/Emo13.gif

להגיד? צמעי, עד שאני כבר כותבת , אני מצפה לאיזו תגובה.. את יודעת שפתאם נזכרתי באידי... חלמתי עליו בלילה, סביבו רוקדים סרטנים כחולים שצועקים וגונחים - אוי השעמום!!! גאל אותנו אידי מגורלנו האכזר! שלוק אותנו, תן לנו לשחות בבריכת יין לבן עם כל מיני עשבים ושום. נמאס כבר מסתם מים מלוחים משעממים! לא יודעת מתי חלומי הרטוב יהפוך למציאות. בינתיים אני יושבת כמעט כל שבת וכותבת כל מיני דברים לעבודה... מפיגה מדי פעם את ה(דווקא לא שעמום) בהצצות לפורום וגיחות לחבריםםם...
 

Le Fay

New member
מפיתום, זה רק מה שהיה

הכי דחוף לי לומר לך בדרך לאופניים
אהבה היא בוודאי לא תחליף למיצוי החיים רק סוללת עזר שמשביחה את מה שעושים בהם. הרי לא צריכה לספר לך שאהבה (לרעיון או אדם או נושא לימוד או כולם גם יחד) היא מצב נפשי, שמקנה עומק גוון ורוח רעננה לכל מה שעוסקים בו. גם אהבה לאוכל משובח, אני מניחה
סיפרתי לך כמה הלחם של אידי נהדר?
אולי תפני שלוש שעות וניסע לבדוק אם עדיין...
 
למעלה