סיפור עם סוף עצוב
נשיא מצריים מתפקד בין הפטיש לסדן, ואגב גם בין התבטאויות ישראליות די טיפשיות שמצריכות אותו לעיתים לתגובה. מרבית הישראלים חושבים משום מה שלנשיא המצרי ישנה מחויבות למדינת ישראל יותר מאשר לצרפתים ו/או לאיטלקים. השלום עם מצרים מתקרב בגילו למחצית שנותיה של המדינה, אולי לא נוח לחשוב אבל השלום קיים. נכון, מצרים מצטיידת בנשק וזכותה לעשות כך, היא לא אמורה למסור הגנתה בידינו, מישהו באמת חשב שמצריים תחתום על חוזה שלום ותתפרק מנשקה (ולמצרים יש מדינות שישמחו להביס אותה). גם פוליטיקאים מקומיים שמדי פעם חוטאים שהסתה כנגדם היה ראוי להם להתמתן מעט (ולא מדובר רק באיבט ליברמן, אפילו ראשי ממשלה כאן דיברו שטויות בעניין) לפני שיגרם נזק בלתי הפיך, ציפיות שיגשימו את עצמן. למי שלא זוכר את ועידת שארם האומללה וגם את ועידת המדינות הערביות הרי שחוסני מובאראק הוא זה שלא נתן לסורים להוביל לקבלת החלטות שלא יהיה מהן דרך חזרה. הנשיא המצרי מתפקד בתוך העולם הערבי והולך בין הטיפות, זה יהיה מיותר ומטופש לדחוף אותו ממעגל השלום, גם הוא יודע שהשלום פועל לטובתו.
