מעודד או מדכא

[שרה (סוזי)]

מעודד או מדכא../images/Emo35.gif

מעודד או מדכא

המשפטים האלה שאמורים לעודד אותנו: "על תתיאשי יש לי שכנה שאחרי 13 שנים של טיפולים ילדה תאומים מדהימים" "אני מכירה משהי שאחרי 28 הפריות ילדה בת מקסימה" מעודד? אותי ממש לא! להיפך, נותן לי את ההרגשה שאולי גם אני אצטרך לחכות 13 שנים או לעבור 28 הפריות. מה דעתכם? איזה עוד משפטים כאלו שמעתם?

 

[דובה קטנה]

אותי לא רק שזה לא מעודד, זה ממש

מעודד או מדכא

המשפטים האלה שאמורים לעודד אותנו: "על תתיאשי יש לי שכנה שאחרי 13 שנים של טיפולים ילדה תאומים מדהימים" "אני מכירה משהי שאחרי 28 הפריות ילדה בת מקסימה" מעודד? אותי ממש לא! להיפך, נותן לי את ההרגשה שאולי גם אני אצטרך לחכות 13 שנים או לעבור 28 הפריות. מה דעתכם? איזה עוד משפטים כאלו שמעתם?

אותי לא רק שזה לא מעודד, זה ממש
מ-ע-צ-ב-ן!!! משפטים כאלה יכול להגיד רק מי שלא נמצא איתנו באותה סירה.

 

[חנה של ליאור]

מעצבן ביותר!!

מעודד או מדכא

המשפטים האלה שאמורים לעודד אותנו: "על תתיאשי יש לי שכנה שאחרי 13 שנים של טיפולים ילדה תאומים מדהימים" "אני מכירה משהי שאחרי 28 הפריות ילדה בת מקסימה" מעודד? אותי ממש לא! להיפך, נותן לי את ההרגשה שאולי גם אני אצטרך לחכות 13 שנים או לעבור 28 הפריות. מה דעתכם? איזה עוד משפטים כאלו שמעתם?

מעצבן ביותר!!
בזמן הטיפולים הקודמים אמרתי לליאור שאם מישהו היה מבטיח לי שאחרי 12 הפריות אכנס להריון הייתי עושה את החשבון אם זה משתלם לי או לא ומחליטה אם ללכת על זה או לא. הבעיה היא שאף אחד לא יכול להבטיח לי שמשהו יקרה או לא יקרה וזה שמישהי אחרת נהגה בצורה מסויימת והצליחה זה לא אומר כלום לגבי ההצלחה שלי. הבעיה שלי בזמן הטיפולים זה חוסר הוודאות ועם זה הכי קשה לי להתמודד. אז מה עוזרים לי המשפטים האלה? איזה קשר יש ביני לבין השכנה ההיא או המכרה האחרת? זה לא מקדם אותי לשום מקום ורק מעצבן. אני שומעת עכשיו את הסיפורים על ההריונות הספונטניים שקרו לחברה/שכנה אחרי שנים של טיפולים ו/או אימוץ. הסיפורים האלה גם מרגיזים אותי ואני לא זקוקה להם (מכירה באופן אישי כמה וכמה מפורום הורים אחרי טיפולים שנכנסו להריון ספונטני) כי הם מציגים אותי שוב בתור הלחוצה שתצליח להכנס להריון אם רק תרגע. למה אי אפשר להבין שיש לי בעיה בריאותית מסויימת ביותר שמקשה עלי להכנס להריון? למה אי אפשר להאמין לי שספונטני, כנראה, לא יקרה אצלי? (אולי כי אני עוד מתקשה להאמין בזה בעצמי?

...)

 

[דאראמסאלה]

חוסר הודאות היא הבעיה של כולן.

מעצבן ביותר!!
בזמן הטיפולים הקודמים אמרתי לליאור שאם מישהו היה מבטיח לי שאחרי 12 הפריות אכנס להריון הייתי עושה את החשבון אם זה משתלם לי או לא ומחליטה אם ללכת על זה או לא. הבעיה היא שאף אחד לא יכול להבטיח לי שמשהו יקרה או לא יקרה וזה שמישהי אחרת נהגה בצורה מסויימת והצליחה זה לא אומר כלום לגבי ההצלחה שלי. הבעיה שלי בזמן הטיפולים זה חוסר הוודאות ועם זה הכי קשה לי להתמודד. אז מה עוזרים לי המשפטים האלה? איזה קשר יש ביני לבין השכנה ההיא או המכרה האחרת? זה לא מקדם אותי לשום מקום ורק מעצבן. אני שומעת עכשיו את הסיפורים על ההריונות הספונטניים שקרו לחברה/שכנה אחרי שנים של טיפולים ו/או אימוץ. הסיפורים האלה גם מרגיזים אותי ואני לא זקוקה להם (מכירה באופן אישי כמה וכמה מפורום הורים אחרי טיפולים שנכנסו להריון ספונטני) כי הם מציגים אותי שוב בתור הלחוצה שתצליח להכנס להריון אם רק תרגע. למה אי אפשר להבין שיש לי בעיה בריאותית מסויימת ביותר שמקשה עלי להכנס להריון? למה אי אפשר להאמין לי שספונטני, כנראה, לא יקרה אצלי? (אולי כי אני עוד מתקשה להאמין בזה בעצמי?

...)

חוסר הודאות היא הבעיה של כולן.
ואת המשפט "אם מישהו היה מבטיח לי שתוך X טיפולים..." כבר אמרתי אלף פעם. ואף אחד לא מבטיח כלום, וזה מה שכל כך כואב. ומפחיד. ברגע כתיבת שורות אלו אני בפאזה של ניתוק- אומרת שאני עושה מה שצריך ועסוקה בענייניי האחרים, בלי להתאבסס (מלשון אובססיה) יותר מדי, אני רק מקווה שיהיהו לי הכוחות להמשיך ככה (לאמיתו של דבר ניצני אובססיה כבר מבצבצים- קשה להשאר אדיש בלי לתכנן כשהולכים למעקב זקיקים וצופים ביבול...)

 

[חנה של ליאור]

גם אני בשלב הזה

חוסר הודאות היא הבעיה של כולן.
ואת המשפט "אם מישהו היה מבטיח לי שתוך X טיפולים..." כבר אמרתי אלף פעם. ואף אחד לא מבטיח כלום, וזה מה שכל כך כואב. ומפחיד. ברגע כתיבת שורות אלו אני בפאזה של ניתוק- אומרת שאני עושה מה שצריך ועסוקה בענייניי האחרים, בלי להתאבסס (מלשון אובססיה) יותר מדי, אני רק מקווה שיהיהו לי הכוחות להמשיך ככה (לאמיתו של דבר ניצני אובססיה כבר מבצבצים- קשה להשאר אדיש בלי לתכנן כשהולכים למעקב זקיקים וצופים ביבול...)

גם אני בשלב הזה
והלוואי שאצליח להשאר באותו מוד עד לבטא (אין סיכוי..)

 

[עוד נועה]

מ-ע-צ-ב-ן ../images/Emo46.gif

מעודד או מדכא

המשפטים האלה שאמורים לעודד אותנו: "על תתיאשי יש לי שכנה שאחרי 13 שנים של טיפולים ילדה תאומים מדהימים" "אני מכירה משהי שאחרי 28 הפריות ילדה בת מקסימה" מעודד? אותי ממש לא! להיפך, נותן לי את ההרגשה שאולי גם אני אצטרך לחכות 13 שנים או לעבור 28 הפריות. מה דעתכם? איזה עוד משפטים כאלו שמעתם?

מ-ע-צ-ב-ן

שונאת משפטים כאלה ושמעתי כל כך הרבה. "סבלנות, זה לא מצליח כי את בלחץ" "מי אמר שאת צריכה טיפולים, תחכי קצת ותכנסי להריון טבעי" "יהיה בסדר, אל תחשבי על זה" (לא בא לכן לפוצץ מי שאומר דבר כזה...) "כמה זמן טיפולים עד שנכנסת להריון?" "אה, לא נורא זה לא הרבה זמן" ועוד ועוד... מצד שני אני גם מנסה להבין את הצד השני. אנשים מרגישים נבוכים ולא יודעים מה להגיד. אני מדברת מאד חפשי על הטיפולים וכנראה לא כל אחד יכול להתמודד עם זה. אנשים קרובים כבר לימדתי מה אני לא רוצה לשמוע. בדרך כלל זה עובד.

 

[ממי המקורית]

גרמתן לי ממש לצחוק מהתגובות...

מ-ע-צ-ב-ן

שונאת משפטים כאלה ושמעתי כל כך הרבה. "סבלנות, זה לא מצליח כי את בלחץ" "מי אמר שאת צריכה טיפולים, תחכי קצת ותכנסי להריון טבעי" "יהיה בסדר, אל תחשבי על זה" (לא בא לכן לפוצץ מי שאומר דבר כזה...) "כמה זמן טיפולים עד שנכנסת להריון?" "אה, לא נורא זה לא הרבה זמן" ועוד ועוד... מצד שני אני גם מנסה להבין את הצד השני. אנשים מרגישים נבוכים ולא יודעים מה להגיד. אני מדברת מאד חפשי על הטיפולים וכנראה לא כל אחד יכול להתמודד עם זה. אנשים קרובים כבר לימדתי מה אני לא רוצה לשמוע. בדרך כלל זה עובד.

גרמתן לי ממש לצחוק מהתגובות...
הכל כל כך נכון שממש עצוב ומרגיז- על זה אין ויכוח!! אבל אולי אני כבר שבעה מכל התגובות והרעיונות של אנשים שלא מבינים כלום... וסתם רוקדים לנו על העצבים ומוסיפים תבלינים.... אין הרבה מה לעשות נגד האטימות של האנשים אבל לפעמים צריך להבין שזה נובע מרצון טוב לנחם בסה"כ אז אין לנו מה לעשות חוץ מלהתעלם ולהבין (גם אם קשה להבין). הרי, בננות, בסוף כולנו נצחק באמת על משפטים מסוג זה כי אנחנו נצליח להשיג את המטרה אליה אנו רצות ועורגות כל כך ומוכנות לסבול כל כך עבורה! אז פשוט תגחכו ותמשיכו הלאה כמוני.. (וזאת מפי מי שכבר ארבעה חודשים במנוחה אחרי טיפול... טוב, אל תקחו דוגמא ממני בנושא המנוחה אבל תמשיכו במרץ רב!). מאחלת כל טוב ובשורות שמחות לכולנו כאחד!!!!!

 

[אמאלה2]

מדכא ומעצבן!

מעודד או מדכא

המשפטים האלה שאמורים לעודד אותנו: "על תתיאשי יש לי שכנה שאחרי 13 שנים של טיפולים ילדה תאומים מדהימים" "אני מכירה משהי שאחרי 28 הפריות ילדה בת מקסימה" מעודד? אותי ממש לא! להיפך, נותן לי את ההרגשה שאולי גם אני אצטרך לחכות 13 שנים או לעבור 28 הפריות. מה דעתכם? איזה עוד משפטים כאלו שמעתם?

מדכא ומעצבן!
לא רוצה לחשוב שאני אצטרך לעבור עשרות טיפולים במשך שנים אין ספור... אנשים תמיד אוהבים לתת "עצות חינם" אין מה לעשות. הכי אני "אוהבת" את "מה את בלחץ יש לך כבר שתיים בבית?". שונאת שאני צריכה להתנצל על העובדה שאני רוצה עוד ילדים.

 

[שרה (סוזי)]

ועוד כמה משפטים

מדכא ומעצבן!
לא רוצה לחשוב שאני אצטרך לעבור עשרות טיפולים במשך שנים אין ספור... אנשים תמיד אוהבים לתת "עצות חינם" אין מה לעשות. הכי אני "אוהבת" את "מה את בלחץ יש לך כבר שתיים בבית?". שונאת שאני צריכה להתנצל על העובדה שאני רוצה עוד ילדים.

ועוד כמה משפטים

את כל כך צעירה למה את רצה לטיפולים. אולי כי בלי אני לא אהיה בהריון, ואני לא רוצה להתחיל טיפולים בגיל 40 ולהיות אמא בגיל 50

גיסתי אמצה ילד ומיד נכנסה להריון, למה שלא תאמצי? כי אולי אני מעדיפה ילד משלי לפני שאני קופצת לאימוץ

כי אולי אני לא בנויה לאימוץ

כי אאני לא רוצה לאמץ ילד עם צרכים מיוחדים וזה כל האופציות שלי לאימוץ

כי אין לי כסף לאימוץ מחו"ל

תרגעי ומיד תכנסי להריון. אה, באמת? בדקת את לחץ הדם שלי לראות עד כמה אני לחוצה?

ואם אני אהיה בסוטול בסיני על חוף הים הרחם שלי תשנה את צורתה ותוכל לסחוב ילד?

כבר בורכת בילד מדהים, תגידי תודה ואל זה אני יכולה לומר רק

מי אתם שתיכנסו לי לחיים. גם לילד שלי מגיע אח! גם לי מגיע להיות אמא ליותר מילד אחד! והכי מעצבן ששמעתי חלק מהמשפטים האלו מאנשים קרובים

 

[ממי המקורית]

כל מילה בול במטרה!!

ועוד כמה משפטים

את כל כך צעירה למה את רצה לטיפולים. אולי כי בלי אני לא אהיה בהריון, ואני לא רוצה להתחיל טיפולים בגיל 40 ולהיות אמא בגיל 50

גיסתי אמצה ילד ומיד נכנסה להריון, למה שלא תאמצי? כי אולי אני מעדיפה ילד משלי לפני שאני קופצת לאימוץ

כי אולי אני לא בנויה לאימוץ

כי אאני לא רוצה לאמץ ילד עם צרכים מיוחדים וזה כל האופציות שלי לאימוץ

כי אין לי כסף לאימוץ מחו"ל

תרגעי ומיד תכנסי להריון. אה, באמת? בדקת את לחץ הדם שלי לראות עד כמה אני לחוצה?

ואם אני אהיה בסוטול בסיני על חוף הים הרחם שלי תשנה את צורתה ותוכל לסחוב ילד?

כבר בורכת בילד מדהים, תגידי תודה ואל זה אני יכולה לומר רק

מי אתם שתיכנסו לי לחיים. גם לילד שלי מגיע אח! גם לי מגיע להיות אמא ליותר מילד אחד! והכי מעצבן ששמעתי חלק מהמשפטים האלו מאנשים קרובים

כל מילה בול במטרה!!
מזדהה ממש עם כל מילה שאמרת! חבל"ז, לא יכולתי לומר זאת יותר טוב.

 

[hope13]

נורא מעצבן../images/Emo46.gif

מעודד או מדכא

המשפטים האלה שאמורים לעודד אותנו: "על תתיאשי יש לי שכנה שאחרי 13 שנים של טיפולים ילדה תאומים מדהימים" "אני מכירה משהי שאחרי 28 הפריות ילדה בת מקסימה" מעודד? אותי ממש לא! להיפך, נותן לי את ההרגשה שאולי גם אני אצטרך לחכות 13 שנים או לעבור 28 הפריות. מה דעתכם? איזה עוד משפטים כאלו שמעתם?

נורא מעצבן

אף אחד, חוץ מאיתנו לא יכול להבין את האי ודאות הנוראית הזו ואת הפחד. בטח לא אלה שנכנסות להריון בקלי קלות ומשום מה אלו הן שתמיד יגידו את המשפטים הכי מעצבנים. לי אמרו שאני משוגעת ולמה לא להסתפק בשנים שיש לי בבית ( אמרה לי אמא ל-4 ילדים, התחשק לי לשאול אותה על איזה מילדיה היא היתה מוותרת?...) וחנה, מזדהה איתך לחלוטין ב"כעס" על ההריוניות הספונטניות שהיו בעבר בטיפולים. גם אצלינו יש בעיה רפואית ואין סיכוי להריון ספונטני. פעם נהגתי להשתעשע בפנטזיות, אבל היום ברור לי שזה לא יקרה ועל כן המשפטים האלה מעצבנים פי כמה.

 

[שרה (סוזי)]

חבל שלא היית בדיון שהיה בפורום השכן

נורא מעצבן

אף אחד, חוץ מאיתנו לא יכול להבין את האי ודאות הנוראית הזו ואת הפחד. בטח לא אלה שנכנסות להריון בקלי קלות ומשום מה אלו הן שתמיד יגידו את המשפטים הכי מעצבנים. לי אמרו שאני משוגעת ולמה לא להסתפק בשנים שיש לי בבית ( אמרה לי אמא ל-4 ילדים, התחשק לי לשאול אותה על איזה מילדיה היא היתה מוותרת?...) וחנה, מזדהה איתך לחלוטין ב"כעס" על ההריוניות הספונטניות שהיו בעבר בטיפולים. גם אצלינו יש בעיה רפואית ואין סיכוי להריון ספונטני. פעם נהגתי להשתעשע בפנטזיות, אבל היום ברור לי שזה לא יקרה ועל כן המשפטים האלה מעצבנים פי כמה.

חבל שלא היית בדיון שהיה בפורום השכן
לפני לא הרבה זמן היה דיון על האם זה בסדר לדבר על ההריון בפורום הורים אחרי טיפולים, הרי יש שם כל-כךהרבה בנות בהריון ספונטני. שורה תחתונה היתה שחנה ואני משוגעות שקשה לנו להתמודד עם הריון של אחרות, ואנחנו משוגעות שאנחנו מקנאות בהם

 

[מ א י ה ועוד3]

../images/Emo24.gif אני דוקא הבנתי.

חבל שלא היית בדיון שהיה בפורום השכן
לפני לא הרבה זמן היה דיון על האם זה בסדר לדבר על ההריון בפורום הורים אחרי טיפולים, הרי יש שם כל-כךהרבה בנות בהריון ספונטני. שורה תחתונה היתה שחנה ואני משוגעות שקשה לנו להתמודד עם הריון של אחרות, ואנחנו משוגעות שאנחנו מקנאות בהם

אני דוקא הבנתי.
באמת לפעמים יותר קשה לראות כאלה שקיבלו איזה פלא כזה מאשר "סתם" ספונטנים. השורה התחתונה היא שקשה לעמוד בכמיהה לילד, ומסתבר שיש כאלה ששכחו קצת. דוקא יצא לי לשמוע על הריון ספונטני של מטופלת ותיקה, וחשבתי לעצמי "איזה יופי" בלב טהור וזך, וחשבתי על זה למה זה כל כך נחמד לי. והתשובה היחידה שיש לי היא בגלל שלא רציתי את זה לעצמי. גם היא אמרה לי שהיא עוד בהלם, ואילו אני יכולה להרשות לעצמי לחייך. כל כך קל לעמוד בצד הזה של המתרס ולהיות אדם טוב, מבין, אמפטי, נותן מעצמו.

 

[חנה של ליאור]

אין בי כעס על הספונטניות

נורא מעצבן

אף אחד, חוץ מאיתנו לא יכול להבין את האי ודאות הנוראית הזו ואת הפחד. בטח לא אלה שנכנסות להריון בקלי קלות ומשום מה אלו הן שתמיד יגידו את המשפטים הכי מעצבנים. לי אמרו שאני משוגעת ולמה לא להסתפק בשנים שיש לי בבית ( אמרה לי אמא ל-4 ילדים, התחשק לי לשאול אותה על איזה מילדיה היא היתה מוותרת?...) וחנה, מזדהה איתך לחלוטין ב"כעס" על ההריוניות הספונטניות שהיו בעבר בטיפולים. גם אצלינו יש בעיה רפואית ואין סיכוי להריון ספונטני. פעם נהגתי להשתעשע בפנטזיות, אבל היום ברור לי שזה לא יקרה ועל כן המשפטים האלה מעצבנים פי כמה.

אין בי כעס על הספונטניות
יש בי כעס על אלה שחוזרים ומספרים לי את סיפורי הספונטניות כאילו שיש להם קשר אלי. אני שמחה בשמחת כל ספונטנית וספונטנית שאני מכירה ומאחלת להן את כל הטוב שבעולם. אצלי זה יגיע כנראה בדרך הישנה והטובה של המעבדה.

 

[hope13]

לא כועסת עליהן

אין בי כעס על הספונטניות
יש בי כעס על אלה שחוזרים ומספרים לי את סיפורי הספונטניות כאילו שיש להם קשר אלי. אני שמחה בשמחת כל ספונטנית וספונטנית שאני מכירה ומאחלת להן את כל הטוב שבעולם. אצלי זה יגיע כנראה בדרך הישנה והטובה של המעבדה.

לא כועסת עליהן
כי הם נכנסו להריון ספונטני, אולי התנסחתי לא נכון. אולי זו הקנאה, אולי ה"כעס", שלי זה לא יכול לקרות ועוד כל מני שאלות קיומיות מעצבנות כאלה.

 

[חנה של ליאור]

את הכעס על המצב שלי אני מכירה היטב

לא כועסת עליהן
כי הם נכנסו להריון ספונטני, אולי התנסחתי לא נכון. אולי זו הקנאה, אולי ה"כעס", שלי זה לא יכול לקרות ועוד כל מני שאלות קיומיות מעצבנות כאלה.

את הכעס על המצב שלי אני מכירה היטב

 

[עוד נועה]

כל כך מזדהה

אין בי כעס על הספונטניות
יש בי כעס על אלה שחוזרים ומספרים לי את סיפורי הספונטניות כאילו שיש להם קשר אלי. אני שמחה בשמחת כל ספונטנית וספונטנית שאני מכירה ומאחלת להן את כל הטוב שבעולם. אצלי זה יגיע כנראה בדרך הישנה והטובה של המעבדה.

כל כך מזדהה
כמה פעמים אני עוד אצטרך להגיד שזה שאחרות נכנסות להריון ספונטאני זה לא אומר שאני גם. לפעמים אני ממש מצטדקת שאני לא עונה לציפיה שאחרי תאומים זה כבר חייב ללכת בקלות! שלא לדבר על זה שאני מצטדקת על זה שאני רוצה עוד אחד. הדבר המעצבן הוא שלא ספרתי לאמא שלי כלום הפעם, שלא תציק לי. היא נורא נגד ההורמונים, כאילו שאני בעד. ובסוף גיליתי אחרי שהיא שאלה שאלה ישירה ולא יכולתי לשקר. אז היא ספרה לי שאיזה מכשפה שהיא מכירה אמרה שאו טו טו אני בהריון. אז אמרתי שבאמת אנחנו נכנסים לטיפולים והיא ניסתה להניא אותי מזה, לא צריך , המכשפה אמרה... אמרתי לה שאולי המכשפה ראתה IVF שמצליח...

 

[רחל5]

בתור ספונטאנית לשעבר...

נורא מעצבן

אף אחד, חוץ מאיתנו לא יכול להבין את האי ודאות הנוראית הזו ואת הפחד. בטח לא אלה שנכנסות להריון בקלי קלות ומשום מה אלו הן שתמיד יגידו את המשפטים הכי מעצבנים. לי אמרו שאני משוגעת ולמה לא להסתפק בשנים שיש לי בבית ( אמרה לי אמא ל-4 ילדים, התחשק לי לשאול אותה על איזה מילדיה היא היתה מוותרת?...) וחנה, מזדהה איתך לחלוטין ב"כעס" על ההריוניות הספונטניות שהיו בעבר בטיפולים. גם אצלינו יש בעיה רפואית ואין סיכוי להריון ספונטני. פעם נהגתי להשתעשע בפנטזיות, אבל היום ברור לי שזה לא יקרה ועל כן המשפטים האלה מעצבנים פי כמה.

בתור ספונטאנית לשעבר...
אני יכולה לספר שההריון הספונטאני שהיה לי ממש לא גרם לי לחשוב שאם אני יכולה גם אחרות יכולות. להפך. המשכתי להאמין שאני לא יכולה... האמנתי שזה פוקס / נס שלא יחזור. הרי שום "אמרתי לך" לא היה רלוונטי במקרה שלי. לחכות חמש וחצי שנים להריון ספונטאני זה הרבה מעבר למה שכל נותני העצות היו מסוגלים לו. בראיה שלי, אם עברו שישים ומשהו מחזורים בהם לא נכנסתי להריון ספונטאני, הסיכוי שהייתי משיגה הריון ב- IVF שהייתי אמורה להתחיל באותו חודש, היה גבוה בהרבה מהסיכוי להריון ספונטאני. ואני לא יכולה לייחס אותו לשום ברכה / טקס / שיקוי / רגיעה. (בעיקר רגיעה... חמותי מתעקשת שנכנסתי להריון כי נרגעתי. כן. לקראת IVF ראשון, ידוע שכולנו פתאום נרגעות... וידוע גם שאישה רגועה משפרת את ספירת הזרע של הבעל...) לפני ההריון השני של אינה, האמנתי שיש מקרים בהם באמת אין שום סיכוי להריון ספונטאני. הייתי מביאה אותה כדוגמה לכאלה ששום רגיעה ושום אימוץ וגם אם היא תפסיק לחשוב על כך... לא יכניסו אותה להריון (כמו שאינה אמרה - שרוך אחד קרוע, שרוך אחד כבר אין). מאז שהיא נכנסה להריון ספונטאני, אני נזהרת יותר באמירות פסקניות לגבי נשים שאין להן "שום סיכוי" להכנס להריון ספונטאני ("סבירות נמוכה", כמו שטענו באמ"ן לפני מלחמת יום כיפור). אבל זו לא סיבה לחכות / להרגע / לא לחשוב על זה... כי זה בטח לא מה שיעזור. חנה פעם סיפרה שהרופא שלה אמר - לחץ יכול להשפיע, פרגונל משפיע יותר. לגבי אמירות - כמעט לא אמרו לי כלום לפני ההריון הראשון. כשכבר נכנסתי להריון, פתאום הכל יצא. 1. לא ידעתי שהם ניסו בכלל להכנס להריון (דוד שלי אמר לאבא שלי. היינו נשואים שש שנים... זוג דתי...) 2. מה זה כבר משנה אם נכנסת החודש להריון ספונטאני או בחודש הבא להריון מ- IVF? (אחי אמר לי. בהנחה ש- IVF=הריון, ומדובר בתהליך חביב ומהנה) 3. בהריון של הנכדה של פסיה... אבל אצלם זה היה הריון יקר! לקח להם חמש שנים להשיג אותו! (סבתא שלי אמרה לי. לא הסתדרה עם הספירה, כפי הנראה). 4. ברור שיהיה לך עוד ילד. היום הטכנולוגיה כל כך מתקדמת... (דודה של אמא שלי. מי אמר שאני מעוניינת להשתמש בטכנולוגיה המתקדמת? זה לא פיקניק...) ולצורך האיזון - דווקא דוד אחר שלי, שתמיד חשבתי שהוא גס ובלתי מתחשב, אמר לי משהו נורא מבין לפני כמה חודשים. הפתיע אותי לטובה. הוא שאל אותי "אני מבין שאחרי שחיכית לילד כל כך הרבה שנים רצית להשאר איתו בבית כמה שיותר. אבל למה עכשיו, כשהוא כבר בן שלוש, את לא יוצאת לעבוד במקצוע שלך?"

 

[מ א י ה ועוד3]

רחל, אינה היא באמת נס, ויש עוד כאלה

בתור ספונטאנית לשעבר...
אני יכולה לספר שההריון הספונטאני שהיה לי ממש לא גרם לי לחשוב שאם אני יכולה גם אחרות יכולות. להפך. המשכתי להאמין שאני לא יכולה... האמנתי שזה פוקס / נס שלא יחזור. הרי שום "אמרתי לך" לא היה רלוונטי במקרה שלי. לחכות חמש וחצי שנים להריון ספונטאני זה הרבה מעבר למה שכל נותני העצות היו מסוגלים לו. בראיה שלי, אם עברו שישים ומשהו מחזורים בהם לא נכנסתי להריון ספונטאני, הסיכוי שהייתי משיגה הריון ב- IVF שהייתי אמורה להתחיל באותו חודש, היה גבוה בהרבה מהסיכוי להריון ספונטאני. ואני לא יכולה לייחס אותו לשום ברכה / טקס / שיקוי / רגיעה. (בעיקר רגיעה... חמותי מתעקשת שנכנסתי להריון כי נרגעתי. כן. לקראת IVF ראשון, ידוע שכולנו פתאום נרגעות... וידוע גם שאישה רגועה משפרת את ספירת הזרע של הבעל...) לפני ההריון השני של אינה, האמנתי שיש מקרים בהם באמת אין שום סיכוי להריון ספונטאני. הייתי מביאה אותה כדוגמה לכאלה ששום רגיעה ושום אימוץ וגם אם היא תפסיק לחשוב על כך... לא יכניסו אותה להריון (כמו שאינה אמרה - שרוך אחד קרוע, שרוך אחד כבר אין). מאז שהיא נכנסה להריון ספונטאני, אני נזהרת יותר באמירות פסקניות לגבי נשים שאין להן "שום סיכוי" להכנס להריון ספונטאני ("סבירות נמוכה", כמו שטענו באמ"ן לפני מלחמת יום כיפור). אבל זו לא סיבה לחכות / להרגע / לא לחשוב על זה... כי זה בטח לא מה שיעזור. חנה פעם סיפרה שהרופא שלה אמר - לחץ יכול להשפיע, פרגונל משפיע יותר. לגבי אמירות - כמעט לא אמרו לי כלום לפני ההריון הראשון. כשכבר נכנסתי להריון, פתאום הכל יצא. 1. לא ידעתי שהם ניסו בכלל להכנס להריון (דוד שלי אמר לאבא שלי. היינו נשואים שש שנים... זוג דתי...) 2. מה זה כבר משנה אם נכנסת החודש להריון ספונטאני או בחודש הבא להריון מ- IVF? (אחי אמר לי. בהנחה ש- IVF=הריון, ומדובר בתהליך חביב ומהנה) 3. בהריון של הנכדה של פסיה... אבל אצלם זה היה הריון יקר! לקח להם חמש שנים להשיג אותו! (סבתא שלי אמרה לי. לא הסתדרה עם הספירה, כפי הנראה). 4. ברור שיהיה לך עוד ילד. היום הטכנולוגיה כל כך מתקדמת... (דודה של אמא שלי. מי אמר שאני מעוניינת להשתמש בטכנולוגיה המתקדמת? זה לא פיקניק...) ולצורך האיזון - דווקא דוד אחר שלי, שתמיד חשבתי שהוא גס ובלתי מתחשב, אמר לי משהו נורא מבין לפני כמה חודשים. הפתיע אותי לטובה. הוא שאל אותי "אני מבין שאחרי שחיכית לילד כל כך הרבה שנים רצית להשאר איתו בבית כמה שיותר. אבל למה עכשיו, כשהוא כבר בן שלוש, את לא יוצאת לעבוד במקצוע שלך?"

רחל, אינה היא באמת נס, ויש עוד כאלה
הענין הוא, כמובן, שהסיכוי נמוך, אפסי, אבל קיים, ואת לא רוצה להסתמך על זה. בכל זאת, כולנו חולמות על נס. ועל זכיה בלוטו.

 

[אינה של יערה ואלה]

אכן נס...

רחל, אינה היא באמת נס, ויש עוד כאלה
הענין הוא, כמובן, שהסיכוי נמוך, אפסי, אבל קיים, ואת לא רוצה להסתמך על זה. בכל זאת, כולנו חולמות על נס. ועל זכיה בלוטו.

אכן נס...
נס שהצלחתי לסחוב את האוצרית המופלאה הזה שמנסה לעזור לי להקליד ברגעים אלו ממש עד לשבוע ומשקל שאיפשרו לה לשרוד. נס שהיא עברה את הפגיה בלי נזקים. נס שאבא שלה הבין שהיא מפסיקה לנשום והחזיר אותה אלינו. כשהמרחק בין "אין ילדה" ל"יש ילדה" הוא כל כך זניח, בחיי שאין חשיבות לדרך שהיא הגיעה. היינו קרובים כמה פעמים ל"אין ילדה". אני לא רוצה לדכא, אני יודעת שהמקום שלי הוא די נדיר ומאוד מאוד שמחה על כך ועל כל תינוק שמנמן שנולד עמוק לתוך התשיעי, אבל תאמינו לי אם אגיד לכן שהייתי מוכנה גם לחמש עשרה שנה של טיפולים ללא אף הרדמה אם זה היה מבטיח לי לידה בריאה של ילדה בריאה? ולחשוב שאמרתי לחברה כשהייתי בשבוע 17 "לא הגיוני, אני כבר בחודש רביעי ונדקרתי רק פעם אחת" (זה היה שבוע לפני הסכרת).