היא נסתרת מעבר למילים, ואני, בהיותי מתרפק על מצע דמיונות מצייר את דמותה בתכלת עורגת ומפתל עצמי בין משבי החום הצולחים עצמם ממדבר אל מדבר. אולי אם ידע לבי להרחיק אל מעבר למשכנות האנשים, פעימותי יתכנסו בפעימותיה ונדע אהבה מהי.
נוגעת בך מעבר לערפילי מילים, טיפות של גשם שוטפות כמיהות רחוקות. מציירת דמותך בידיים כלות, רוטטות לחבוק רכות מתרפקת. לו ידע ליבי לפרוש כנף אל מרחבי ערגות , הייתי צולחת מדבר בחרבה מרווה צימאוני בנווה אהבה. שבת שלום
לגעת, וכמו על מיתרים להתנגן בצלילים רועדים ובאורחות גופך הנפתלים לפרום את שתיקותי החושקות. לצלוח דרכי ניכר ולסגוד לתאווה הנלפתת בכפות ידיים נפרשות על מערומים ובשפתיים הלוכדות שכרון. כי עזות מכל דרכי האהבה, נתונות בצמאון שאין בו רוויה. אשרי המילים אשר ידעו להתמכר במגע.
אותות מילים ../images/Emo20.gif../images/Emo25.gif
ריח מלח מתגלגל בגל הנשבר. עוד יום אפור חלף עבר. על חוף אחר משוטט. רוח על מיתרו פורט. עייף ממחשבה, בעולם חסר הבנה. רטוב. רעב למגע. במבטך רוך מבע. אבקש לך אותות במילים. אעטפך בדמי איבריי החמים. בשלווה חמה בי תשקע, ובתוכה אחת התשובה, אוהבת רק אותך.
ספר פתוח. ואת יושבת בו פרושה לדפים ועטורה באותיות, דמותך שיר ושפתותייך מנגינות. אני לוכד אותך מבין המילים כהלך המשוטט בשולי הדרכים, מרים אבן חן צרופה ומניה אותה בתוך ענק הנעטר לצווארו. ואני קורא בך סיפור ועוד סיפור, ולא תם ולא נשלם.