מס' שאלות...

m L m

New member
מס' שאלות...

אם אתם רואים יומן של מישהו על השולחן האם תקראו אותו? (הכוונה לא ליומן פגישות) נגיד ולא ידעתם שזה יומן או משהו אישי התחלתם לקרוא וגליתם שזה אישי - תמשיכו לקרוא? ונגיד וקראתם (אחרי הכל, הסקרנות...) ואותו אחד שהיומן שלו שאל האם קראתם הייתם אומרים לו? כי משום מה אצלי במשפחה זה ברור שמותר לקרוא יומנים של אחרים וזה אפילו חובה!
 

s h i r k u s h

New member
פרטיות ../images/Emo26.gif

אם אני רואה יומן של מישהו אני לא אקרא את זה, כי בדיוק כמו שאני לא רוצה שיקראו דברים אישיים שלי, אני לא אקרא של אחרים אלא אם יתנו מרצונם. אם התחלתי לקרוא ורק אז גיליתי שזה אישי, אני אפסיק לקרוא.
 

m L m

New member
אני לא אוהבת לכתוב במחשב

והמשפחה שלי טוענת שאם לא רציתי שיקראו את מה שכתבתי הייתי צריכה לגרוס את זה. לפעמים אני חושבת שפשוט אי אפשר לסמוך על אף אחד...
 

shellyland

New member
לגרוס? ../images/Emo6.gif

בחיי שיש להם הומור, למשפחה שלך. את יודעת שזה הם הפסיכים ולא את, כן? (רק מוודאת)
 

מוּסקט

New member
לא אקרא

כי לא מסקרן אותי אפילו. אבל לא זה מה ששאלת. כבר הבנו שגבולות זה לא הצד החזק במשפחתך. מכיוון שלא רק אנחנו הבנו, אלא גם את - קחי אחריות לגבי הפרטיות שלך ובמקום לדרוש מהם "להיות בני אדם" ולכבד את גבולותיך (מה שכנראה אין הם מסוגלים לעשות), שמרי את על פרטיותך בכל האמצעים שנראים לך לנכון - או צאי מהבית.
 

גנגי

New member
זה מזכיר לי פרק ב"נני"

שבו היא מעלה זכרונות מתקופת היותה "מתנדבת" בקיבוץ, ומנסה לחלוק אותם עם אמא שלה, אבל אמא שלה אומרת לה משהו כמו - אל תעבדי עליי, אני יודעת את כל הסיפור, אז היא, מזועזעת, שואלת - מה, אמא, את קראת את היומן שלי?! אז אמא שלה אומרת - ברור, מותק, הרי אני אמא שלך! כשייתי צעירה עשיתי לאמא שלי תרגיל והבנתי שהיא קוראת את היומן שלי. היו לזה שתי תוצאות מיידיות: 1. הפסקתי מאותו יום לכתוב יומן, וגם כיום כשאני כותבת דברים אישיים במחשב אני מצפינה אותם. 2. מעולם לא חיטטתי לאחרים בדברים האישיים שלהם, ולא נראה לי שאעשה זאת, אא"כ יהיה מדובר במקרה חירום (כמו סכנת חיים, היעלמות או משהו מזעזע כזה). זה נראה לי עניין של כבוד אלמנטרי לפרטיות של אחרים.
 

m L m

New member
אבל אלו האנשים שאני אמורה לסמוך

הכי הרבה. לא? אחרי שכולם הלכו לתפילה דיברתי עם גיסתי על זה והיא אמרה לי שאסור לסמוך על אף אחד רק על אבא ואמא (כי הם היחידים שאוהבים אותי ללא גבול..בלה, בלה,בלה.) בכל מקרה, ככשאלתי את אמא שלי לפני חודש אם היא קראה את המחברת (זה לא בדיוק יומן) היא אמרה "את לא סומכת עלי?" אז סמכתי. עד שהיום במקרה שמעתי שיחה שלה עם סבתא ואבא שלי והיא ציטטה מהמחברת. (ואני לא הקשבתי בכוונה אני שכבתי במיטה בכלל ושמעתי אותם) אז איך אמורים לסמוך על אמא אם היא מתנהגת ככה? אני אגיד את האמת? אני תמימה. אני יותר מדי מאמינה באנשים והם מאכזבים אותי יותר מדי. גם בתוך הכעס הענקי שיש לי עכשיו על אמא שלי אני מרחמת עליה ומנסה לתקן... ואני יודעת שזה משהו שיהיה לי מאוד קשה לשנות.
 

resputin

New member
לא.

הורים, עם כל הכבוד שניתן להם, יש להם ומגיע להם, הם אנשים. זה שהם אוהבים אותך מאוד ודואגים לך מאוד, זה נחמד, אבל זה לא משנה את היותם אנשים- וכמו שאת לא בוטחת בכל האנשים, אין סיבה שחייבים לבטוח בהם, כי גם הם, עושים טעויות, שגיאות ודברים שלא נראים לנו. אומנם הם מחנכים אותנו מגיל קטן וחלק מתפיסות החיים שלהם מתבטאות בנו, אך אנו מתבגרים ומתחילים לפתח חיים משל עצמנו, המשולבים בדעות ומעשים שהם לא עשו נורא מוקדם בעולם המודרני, דבר שמפחיד הרבה הורים, מה שגורם להם לרצות 'לפקח' או 'לבדוק'. זה טוב, לדעת שדואגים לך, אבל אני לא מאמין באמצעי "המטרה מקדשת את האמצעים" כגון קריאת יומנים או ריגול בהיסטוריות מחשב אחרי הילדים "כי אני יודע טוב יותר", הרי גם אם תטעי, איך תדעי טוב יותר להבא? וגם אם את לא טועה ולדעתם זה טעות, אם הם לא אמורים לדעת מזה, למה בכלל להגיב? את צריכה לאהוב ולקבל את אמא שלך בהיותה מי שהיא, בת אדם בנוסף לאמא שלך, אבל הכעס שלך מוצדק. אז נכון, לא שורפים את הגשרים, אבל יש דברים -כגון פרטיות- שפשוט לא מוותרים עליהם. אז לא לריב, לא לדבר, לא כלום, פשוט לפעול בצורה מונעת (כמו למשל אחי, שקנה לעצמו תיבה עם מנעול ושם בתוכה את כל הדברים הרגישים והאישיים שלו). אם את לא יכולה לסמוך עליה, אל תתני לה אפילו צ'אנס עם דברים שרגישים לך, אחרת היא תאכזב אותך שוב ושוב. אמא? אז מה, זה לא משנה אותה, אפילו מחמיר.
 

מוּסקט

New member
אז לפחות

תפסיקי להתפלא כל פעם מחדש כאילו את לא יודעת עם מי יש לך עסק.
 
זה מזכיר לי

בדיחה של בזוקה "זה היומן שלי, וזה היומן שאני משאירה על השולחן בשביל ההורים שלי"
 
תלוי ../images/Emo20.gif

תלוי של מי היומן, תלוי מה מערכת היחסים שלי איתו, תלוי איזה דרכים אחרות יש לי לתקשר איתו. מישהי פעם אמרה לי, שאם היא תחשוד שהבת שלה עושה סמים, והבת שלה לא תשכנע אותה שזה משהו אחר, היא תעשה כל דבר כדי לעצור את זה: תחטט לה בתיק, תקרא לה ביומן, הכל. לא היה לי מה להגיד לה.
 

גנגי

New member
וואללה! כותבים אנגלית בעברית!

"עושה סמים"! אח"כ היא גם לוקחת מקלחת, כן? נו, טוב, זה עושה שכל..
 

shellyland

New member
אני חשדתי שהבת (האומנת) שלי

עשתה סמים. דיברתי איתה על זה. דיברתי עם המטפלת שלה על זה. לא עלה בדעתי לחטט לה או לרגל אחריה. פעמיים נכנסתי אליה לחדר כשלא היתה בשביל חפש משהו (ביקשתי רשות). פעם אחת ראיתי שם דבק מגע בתוך שקית ניילון ובפעם השנייה בקבוק וודקה. בפעם הראשונה דיברנו על זה, על הנזקים, על למה היא עושה את זה ואמרתי לה שאני מעבירה את הטיפול בזה לפסיכולוגית שלה ואהיה איתה בקשר לגבי זה (היא ידעה שאנחנו בקשר ונתנה לה הוראות מה מותר לה לספר לי ומה לא). בפעם השנייה היא אמרה לי שזה בקבוק ישן שנשאר לה בחדר מהתקופה ההיא ושמלא זמן לא נגעה בו. האמנתי לה ועד היום אני מאמינה שלא שיקרה לי אז (היא לא שקרנית). ביקשתי ממנה שתוריד אותו לארון המשקאות שלנו במטבח ושבכל פעם שתרצה לשתות קצת תוכל לקחת משם מה שהיא רוצה.
 

resputin

New member
...

לא, לא אקרא אותו. (אם יש לו\ה משהו לספר לי, אני אדע, אם לא, זכותם). ברגע שאראה שזה משהו אישי, אני אעזוב את זה. (למרות שאני חטטן לפעמים באופי, ואוהב לאסוף כל מיני סוגי אינפורמציות שאני לא עושה איתן כלום, אני יודע לסגור את הספרים הנכונים על האף ולא להתערב.) אם כבר הייתי קורא, המירב שהיה ניתן לי לעשות זה לסתום את פה. (אולי הרמיזות, הקלות ביותר שקיימות, אם זה משהו ממש חמור שהוא\היא זקוקים לעזרה בו, בשביל שהוא\היא יספרו לי רישמית ואז אוכל לתת עצה, אך אם אני רואה שזה לא הולך, אסתום את הפה וכמובן שלא אספר לאיש.) עצה שלי? או יומן עם מנעול, או מגירה עם מנעול, או מוצפן במחשב, או לא להשאיר אותו בכל מקום -כי המונח "פרטיות" לא מוכר אצלכם שם.
 
למעלה