מס' שאלות...

[לאזארוס לונג]

לא, בחיים לא

קרה לי מקרה דומה לפני כמה חודשים. הלכתי לסדר חיבור לאינטרנט דפוק של חברה של המשפחה, ואחרי שסידרתי, נכנסתי מתוך הרגל לתפוז. השם איתו היא היתה מחוברת היה זנותי משהו, והתפתיתי מאוד לראות מה היא כתבה, אבל התאפקתי - בעצם עד עצם היום הזה. קשה, קשה.

 

[dana2909]

אז..

אם את לא רוצה לעבור למחשב, ולא עוזבת את הבית אין לך ברירה אלא לנקוט באמצעים דרסטיים של הסתרה. כמו לקחת אותו לכל מקום שבו את נמצאת. (קיילי מינו סיפרה פעם שהיא מסתירה את היומנים שלה בכספת...) ובאשר למשפחה שלך, גילית שהם עשו את זה? מבאס? וואלה.. אבל אין לך ברירה את חייבת להתאים את עצמך, לא משנה אם זה פייר או לא. ועוד משהו.. הם לא יפסיקו לחפש אותו, גם אם את מסתירה אותו.. תקחי את זה בחשבון.

 

[תרנגולת ערומה]

אחותי היתה מתקנת לי שגיאות כתיב

ביומן... לא נעים.

 

[צימעס]

מה לא נעים?

היא צריכה להתביש, לא את!

 

[גנגי]

להתבייש?!../images/Emo2.gif

על זה שהיא גרמה לתרנגולת שלנו לכתוב בעברית יותר טובה, לטובת כל הפורומים? אות הוקרה מאח"לה, זה מה שאחותה צריכה לקבל!

 

[תרנגולת ערומה]

לגלות שמישהו קרא ביומן שלך

את מי את אוהבת/ מחבבת/ מעריצה זה לא נעים. אבל אל דאגה. עשיתי לברבי שלה קרחת.

 

[גנגי]

אל נקמות.

 

[dana2909]

זה מה שנקרא שיא החוצפה!

 

[מוּסקט]

פעם -

תפסתי את אחותי מחטטת וקוראת דברים שלי. מאז תפסתי על זה טרמפ וכתבתי לה כל מה שרציתי שתדע שאני חושבת עליה בפשה מפורשת שאינה משתמעת לשתי פנים. היה שקט בבית הרבה זמן.

 

[shellyland]

רק אני

מעולם לא כתבתי יומן?

 

[orlyt]

לא..

גם אני לא.

 

[resputin]

לא.

מעולם לא יכולתי לכתוב יומן. תמיד הרגשתי משעמם לחלוטין, ולכתוב ארבע פעמים בשנה מה אני מרגיש אני גם ככה עושה- פשוט אח"כ גם עושה Ctrl+a Del.

 

[צימעס]

גמאני.

 

[עִידן]

גמאני..

 

[לאזארוס לונג]

../images/Emo45.gif גם אני לא בנוי למחויבות

 

[לאזארוס לונג]

ואפשר להוסיף נקודה אחרי "גם אני"

 

[צימעס]

../images/Emo6.gif יומן הוא מחויבות כבדה, באמת.

 

[shellyland]

דוקא כן.

יש משהו מאוד מחייב בכתיבת החיים שלי מילים על גבי נייר. אני לא בנוייה למחוייבויות כאלה.

 

[תרנגולת ערומה]

מאז שקרה המקרה עם אחותי

כל פעם שניסיתי לכתוב יומן, שמתי לב שאני כותבת כאילו מישהו אחר יקרא את זה. אז הפסקתי עם זה.

 

[shellyland]

לי דוקא החוסר במישהו אחר הפריע

לכתוב לעצמי לא הייתי צריכה, כי אני כבר יודעת הכל. לכתוב ,יומני היקר" לא יכולתי, כי לא הייתי סתומה וידעתי שהיומן לא יכול לקרוא וזה נראה לי דבילי. לכתוב לאחרים דוקא היה לי קל נורא והרביתי בכתיבת מכתבים או סתם פתקים כל חיי. ביום שישי שעבר (לא אתמול) עשינו "פגישת מחזור" של החברות הקרובות מהתיכון (היינו שש אבל רק חמש הגיעו) והבאתי את כל המכתבים והפתקים שלנו, ששמרתי מאז בקופסה מיוחדת. קראנו בהם שעות והיה נורא מרגש. (היו עוד דברים מרגשים באותה פגישה, אבל על כך בהזדמנות אחרת, כשאגמור לעכל אותם).