אוקיי, וואו, לא היה לי מושג
שהסיפור הזה קיים... אני חשבתי על זה בצורה אחרת לגמרי: (אני כותבת על השיר בלי ה"הקדמה"... לגביה ולגבי הסוף אני פשוט פחות בטוחה). השיר מחולק מבחינת סגנונות לשלושה: הבלדה, האופרה והרוק, ולדעתי זה לא במקרה. כל סגנון כאילו מנסה להעביר את הסיטואציה והתחושות שהבנאדם שמדברים עליו מרגיש. בלדה נכתבת בד"כ על דברים עצובים, ובגלל זה הבית הראשון, שמדבר על הבעייה כאילו שבשיר, ועל רגשות התסכול של הבנאדם ששר אותו, מוצגים בסגנון הזה, כי זה מדבר על תחושות עצבות של הדובר (דובר? הא? שעורי ספרות חוזרים אליי
. בכל מקרה אבל- אני מתייחסת אל השיר כשיר שפרדי בו מדבר על מה שהוא מרגיש, אז אם אני כותבת "הדובר", "הבנאדם שמדבר" או "פרדי"- זה בעצם אותו הדבר...) הבלדה מתחילה בשורה
Mama, Just killed a man. זה מתחיל בעצם מונולוג של הבנאדם אל אמא שלו והוא מספר לה שהוא הרג משהו. אני הבנתי את זה כאילו הוא הרג חלק שבו- וכאן כאילו פרדי מספר על החלק שבו שבעצם רוצה להיות עם גברים. כאילו מעצם העובדה שהוא עם מרי הוא הורג חלק אמיתי שבו (זה נכתב בשנת 75, שזה קצת לפני שפרדי ומרי נפרדו אם אני לא טועה). השורות
Mama, life had just begun, But now I've gone and thrown it all away. מדברות על זה שהוא בתחילת החיים- בין אם זו ההצלחה ובין אם זה מבחינת העובדה שהוא מתחיל לחיות גם מבחינה אישית, אבל הוא כאילו זורק את הכל כשהוא עם מרי- מוותר על הצד הזה בעצמו.
Mama, ooh, didn't mean to make you cry, בגלל מה שהוא סיפר לה האמא התחילה לבכות (אנחנו פשוט לא יודעים מה התגובות שלה כי מוצג לנו מונולוג) והוא מנסה להרגיע אותה:
If I'm not back again this time tomorrow, Carry on, carry on as if nothing really matters - הכוונה לדעתי בשורה הראשונה היא אם הוא הולך, ובעצם מתמודד עם מה שהוא באמת (כלומר, מחליט להצהיר על זה שהוא הומו), ובמובן הזה מי שהוא
היה לא חוזר, אלא הוא חוזר כבנאדם אחר. הבית האחרון בבלדה מתאר כאילו תיאורי זקנה מסויימים (גוף כואב וכו') שכאילו מבהירים לו שהגיע זמנו, והוא צריך ללכת (הבחור שהוא מעמיד פנים שהוא)- והשורה הזאת היא בעצם מה שמעביר אותנו לקטע אופרה:
I sometimes wish I'd never been born at all. השורה הזאת היא כאילו הכי חזקה ו"נקודת מפנה" כזאת בשיר, כי בעצם זאת התחושה הכי נוראית שבאה לידי ביטוי: הוא כלכך סובל, כלכך רע לו, עד שהוא לפעמים חושב שהיה טוב יותר אם לא היה נולד. וכשהוא עם תחושה כזאת, כנראה הוא מממש בשפל, כנראה שאין מה להפסיד והוא מחליט לעבור עוד שלב בדרך להיות אמיתי עם עצמו, וככה עוברים לשלב הבא: סגנון האופרה זה סגנון כאילו מאד עוצמתי וחזק, ובגלל זה אני ראיתי את זה (אגב, בדומה למה שהמורה שלך אמרה) גם כבית משפט- אבל כבית משפט של אלים. פרדי ניצב מול האלים (כי הרי בדת שאליה הוא משתייך אסור להיות הומו) וכאילו שואל את "רשותם". אם זה בסדר והם מוכנים לשחרר אותו מהעול הזה, ולתת לו ללכת.
Thunderbolt and lightning, very, very fright'ning me. - השורה הזאת גם מראה את הסיטואציה כמשהו מאד מפחיד, וגם כבדרך אגב שכזה מביאה לנו את המקום שבו זה קורה, שזה השמיים. פרדי כאילו מדבר אל האלים שנמצאים בשמיים:
. I'm just a poor boy and nobody loves me. Easy come, easy go, will you let me go. שתי השורות האלו הן כיאלו "כתב הטיעון" שלו במשפט שהוא עומד אליו: הוא גם מנסהלפנות לרחמים של האלים (poor כמסכן לדעתי, ולא כעני) ומצד שני הוא גם אומר: באתי בקלות (כלומר, נולדתי לתוך הדת הזאת, לא הצטרפתי מבחירה או משהו) - אז תנו לי ללכת בקלות. אין סיבה שאני אקשיב לחוקים שלא בידיעה הסכמתי אליהם, אלא פשוט הייתי צריך לקבל אותם עליי. והם עונים לו:
Bismillah! No, we will not let you go. "בשם אללה, לא ניתן לך ללכת". כלומר- בשם האל לא ניתן לך ללכת עם הצד הזה שלך שהוא כאילו אסור. ואז זה גם נגמר בשורה:
Beelzebub has a devil put aside for me, for me, for me. כלומר (איך שאני הבנתי את זה- גם לגבי הענין הזה אני לא בטוחה)- זה בא להראות שהוא בעצם החליט שהוא רוצה ללכת עם מה שהוא מרגיש, וכתוצאה מכך יש כאילו שטן שהונח בצד בשבילו, כאילו לחפש אותו, להעניש אותו. (ואפשר להסחף עם הענין ולומר שהעובדה שצועקים מדי פעם Galileo לא קשורים זה כי גלילאו היה ידוע כמי שהתנגד לכנסייה וצדק בסופו של דבר, ואולי פרדי כאילו מנסה להראות את הקשר). החלק האופראי נגמר ואז מתחיל הקטע רוק: שזה כאילו משהו חדש יותר וכאילו "פורץ גבולות" יותר (למרות שזה נשמע טפשי, פשוט אין לי מילה אחרת שתבטא את זה). כאן הוא כאילו החליט שהוא הולך עם מה שהוא מרגיש ועושה מה שהוא רוצה ובגלל זה הוא שר את זה בסגנון הזה:
So you think you can love me and leave me to die - אלוהים אמור לאהוב את כל הילדים שלו לכאורה, אבל מה שפרדי טוען פה זה שהוא אמור לאהוב אותו, לקבל אותו איך שהוא- אבל במקום זההוא משאיר את החלק הזה שבו למות?
Oh, baby, can't do this to me, baby, Just gotta get out, just gotta get right outta here וכאן באופן מובהק הוא מחליט לצאת בעצם מהמקום שבו הוא נמצא וללכת אחרי התחושות שלו.. גם השורה שחוזרת שלוש פעמים בשיר היא
Any way the wind blows - הרוח מבטאת את החופש כאילו, ולשם פרדי רוצה להגיע. למקום שבו הוא חופשי לעשות את ההחלטות שלו. אז.. זה איך שאני אוהבת את לראות את השיר. יכול להיות שזה שטויות ויש ניתוחים אחרים יותר מתאימים, יכול להיות שבנאדם שניסה לנתח את השיר בתכנית של הBBC צדק כשהוא אמר: "mama, i just killed a man. and what happened? nothing happened! we all started singing "Scaramouche, Scaramouche, will you do the Fandango" and meant nothing!" אבל אני חושבת שזו אחת הגדולות של השיר: שבאמת באמת באמת אפשר לקחת את זה לאן שרוצים ולראות בזה מה שרוצים, וזו ההגדרה של כתיבה טובה. (לגבי הפתיחה והסיום: אני חושבת שזה כאילו המסגרת של השיר: כל הגוף של השיר זו "הזייה" כזאת של הדובר, כאילו מן חלום ודרך שלו לנסות לראות איך יתגלגלו האירועים במידה והיה לו את האומץ לעשות את כל זה, ואחרי קטע הרוק הוא אומר Nothing really matters to me. כלומר, זה כבר לא משנה. כאילו אין לו את האומץ להתמודד. אבל לגבי זה אני באמת פחות בטוחה).