מאוהב באורי
New member
מסקנות סופיות שלי!
חזרתי לארץ, להחלטות, להתמודדיות... ההתרפקות ואהבה שאני מקבל מחברתי לחיים, נותנים לי ביטחון שאוכל להמשיך לחיות איתה ולהדחיק עוד פנימה את נטיתי. אמנם יש תחושה של החמצה וכאב בויתור מבחירה בחיי אהבה כנים ואמתיים. אך מנגד, תחושת הקלה, בבחירת בית חם וילדים לעתיד. ואולי, בבוא היום, גם ארוויח דת. אך התחושה פנימה, מרה וכואבת מנשוא. ואין לי אף לו אדם אחד לחלוקת איתו את הכאב... אז גם את הכאב אני הולך להדחיק חזרה עמוק לתוכי. נדמה לי שעצם פתיחת הנושא כאן, גרמה לי סבל פנימי רב יותר. אז כאן המקום להיפרד מהפורום בתודה על ההבנה והעיצות. אבל אני מוכרח לכלוא את האמת הזו חזרה פנימה... אני בטוח שרבים יסברו שזו טעות איומה. אבל אל תשכחו שהחלטה כזו אינדוודואלית ומשתנה מאדם לאדם. לא לכל אחד באמת נכון לחיות כהומוסקסואל, גם אם זה טבעו ומהותו הפנימית...
חזרתי לארץ, להחלטות, להתמודדיות... ההתרפקות ואהבה שאני מקבל מחברתי לחיים, נותנים לי ביטחון שאוכל להמשיך לחיות איתה ולהדחיק עוד פנימה את נטיתי. אמנם יש תחושה של החמצה וכאב בויתור מבחירה בחיי אהבה כנים ואמתיים. אך מנגד, תחושת הקלה, בבחירת בית חם וילדים לעתיד. ואולי, בבוא היום, גם ארוויח דת. אך התחושה פנימה, מרה וכואבת מנשוא. ואין לי אף לו אדם אחד לחלוקת איתו את הכאב... אז גם את הכאב אני הולך להדחיק חזרה עמוק לתוכי. נדמה לי שעצם פתיחת הנושא כאן, גרמה לי סבל פנימי רב יותר. אז כאן המקום להיפרד מהפורום בתודה על ההבנה והעיצות. אבל אני מוכרח לכלוא את האמת הזו חזרה פנימה... אני בטוח שרבים יסברו שזו טעות איומה. אבל אל תשכחו שהחלטה כזו אינדוודואלית ומשתנה מאדם לאדם. לא לכל אחד באמת נכון לחיות כהומוסקסואל, גם אם זה טבעו ומהותו הפנימית...