מסקנה שהגעתי אליה...

[רוצה תגובה]

מסקנה שהגעתי אליה...

בעקבות המצב שנקלעתי אליו, אני מצטער על הרגע שבו התגייסתי ותרמתי 3 שנים מחיי, פלוס כל ימי המילואים שעשיתי, בפעם הבאה שיגיע הצו, אני מתכוון לקרוע אותו, ולא אכפת לי לשבת בכלא הצבאי...בסופו של דבר אני אצא סופית. אם הייתי יכול להחזיר לאחור את הגלגל לא הייתי מתגייס בכלל, ועכשיו אני מבין את כל הסרבני מצפון/משתמטים/סלבריטאים או מי שזה לא יהיה, אני לא מאמין כמה תמים הייתי..... במדינה הזאת קודם כל תדאג לעצמך ואח"כ לשאר, זה משהו שלומדים עם הזמן. למה כתבתי את כל זה, אתם בטח שואלים...הייתי חייב לפרוק את כל הזעם שלי איפשהו.

 

[maya28]

מבינה אותך אבל . . .

לא להתייאש

בסוף זה יבוא.

 

[lustr]

מהנסיון שלי

אם נשארים במצב של "אופטימיות זהירה" ולא מתייאשים בסוף העניינים מסתדרים...(לפעמים לוקח הרבה זמן אבל אח"כ מגלים שהיה שווה לחכות) מאחד שבסיום 4 שנים של לימודים ושנה וחצי (!!!) של עבודה בשליחויות מצא את מה שחיפש.

 

[Easy_Rider]

../images/Emo45.gif

יהיה בסדר. בסוף !

 

[only me 27]

מסקנה די נכונה....לצערי

אם לא נכנסת לממר"ם ,טיס,או יחידה מובחרת שתתרום לרזומה שלך(וגם תייצר לך קשרים וקומבינות)...אז זה בזבוז זמן. נכון צריך לתרום למדינה(בלה בלה בלה..),אבל לצערי המדינה פשוט...סירחון. איך נאמר..מדינת עבדים,אם אתה לא קרוב של עוזי כהן אתה צריך המון מזל כדי להתברג למקום טוב... אחי...מבין אותך מכל הלב.(ושוב לצערי) כי חבל שהמצב כזה והמדינה רקובה מהראש עד הזנב,הכל עקום פה. אבל צריכים קצת אופטימיות קוסמית...