מספר שאלות

[עפרה מהודר]

אם אני מבינה נכון

המצב הפתולוגי שאתה מדבר עליו הוא סוג של אירוע טראומתי. אירועים טראומתיים מונצחים בזיכרון בדיוק מהסיבה הזאת -- שהם היו טראומתיים.
הנטייה שלנו היא לזכור אירועים יוצאי דופן, ואירועים שמערבים תחושות חזקות. אירועים טראומתיים עונים על שתי הדרישות האלה, מעוררים רגשות עצומים של פחד, גועל וכו', ולכן -- לצערנו -- הם מונצחים.

החדשות הטובות הן, שכמו שטל וגם מלחייה אמרו -- אפשר לעשות את ההיזכרות הזאת פחות תכופה ופחות כואבת.

 

[אסף1122]

זה לא אירוע

זה כל הווית החיים הלפני בוגרים

 

[עפרה מהודר]

אז על אחת כמה וכמה -- זו תקופה טראומתית.
מה שקוראים "ילדות עשוקה"

אירוע מאיים ורב רגשות שחוזר שוב ושוב -- בוודאי ייחרת בזיכרון.
איך לא?

 

[עפרה מהודר]

יתר על כן

בתור ילד, הזיכרון שלך עוד ריק מזכרונות קודמים. כך שכל תחושה נחרתת ביתר עוצמה.
בגלל זה קוראים לזה: הגיל הרך.

 

[אסף1122]

נכון מאוד

אבל מה שמעניין אותי כלכך זה מדוע התוצאות הן כאלה. מהם המנגנונים שמקשרים בין הסיבות (התעללות בילדות, למשל) לתוצאות (שחזורם בבגרות, למשל)

 

[יעל ניסן]

המדוע הספציפי שלך

לא יימצא בספרים אלא בטיפול
אנשים מגיבים אחרת לאותן סיטואציות. יכולים להיות 4 ילדים לאותם הורים וכל אחד יגיב אחרת יתמודד אחרת יגדל להיות בוגר עם מנגנונים אחרים אישיות אחרת וכו וכו

וגם בטיפול תלמד שהתשובה ל"למה" היא "ככה" - כי זו הייתה היכולת שלך באותו רגע נתון, באותו גיל ובאותה סיטואציה.

 

[עפרה מהודר]

למיטב זכרוני

לפי התיאוריות הפסיכודינמיות, הקורבן נוטה לשחזר את התנהגות התוקפן, כי היא נתפשת כגילוי של עוצמה ושליטה.
אם מבוגר התעלל בך כשאתה היית ילד (וכנראה ילד חולה), אז בתור ילד חשבת שהוא שולט בך כי הוא הרבה יותר חזק ממך.
אדם שלא עובר טיפול יישאר עם המחשבה הזאת גם כבוגר. וכדי להרגיש שליטה, הוא יתקוף ויתעלל באנשים אחרים.

אדם שעובר טיפול מבין שמבוגר שמתעלל בילד חולה הוא למעשה אדם חלש מאוד. אדם שכושר ההתמודדות שלו עם החיים הוא עלוב.
ושאם אתה רוצה באמת לשלוט בחיים שלך, כדאי ללמוד דרכים מעודנות יותר, למשל כישורי תקשורת. כי אלו פותרים בעיות לטווח הרחוק ולא רק משתקים אותן לטווח הקצר.

 

[עפרה מהודר]

אגב

זו הסיבה לכך שהנטייה הטבעית של ילדים שעברו להתעללות היא להפוך בבגרותם להורים מתעללים.
הטראומה של להיות חלש וחסר אונים מול מבוגר גדול וכוחני נחרתת מאוד עמוק בזיכרון בגיל הרך, וזה כרגע המודל ההורי שלך.
אתה לא מכיר שום דבר אחר באופן כה מוחשי.
מאחר שילדים באמת יכולים לעצבן לפעמים, כשילד שלך יעצבן אותך, ואתה תרגיש חלש, הנטייה הטבעית שלך תהיה לתקוף אותו.
כי כידוע "ההגנה הטובה ביותר היא התקפה".

זו ההתפתחות הטבעית של הדברים.
אם רוצים למנוע אותה, ולהימנע מהשחזור הזה, אז כדאי לעבור טיפול.
נדרשים זמן ומאמץ כדי להפנים ולאמץ התנהגויות אחרות מאלו שנחרתו בטראומה.

 

[א נ ה O]

מוסיפה

התשובה שלך מאוד חלקית, ובעיני מראש זה בעייתי לכתוב כתשובה לשאלה אחת "לפי התיאוריות הפסיכודינמיות" כשאלו רבות, שונות ומורכבות כ"כ.

לעיתים אכן הזדהות עם התוקפן מטרתה להזדהות עם מי שנתפס כחזק. לעיתים טראומה יוצרת ספליט בנפש כאשר חלקים חלשים מתוכנו מושלכים החוצה ואנו מזדהים עם החלקים החזקים (במונחים קלייניאנים) . לעיתים ישנו שחזור שמתרחש שוב ושוב כניסיון תיקון של הנפש- לחזור לאותה סיטואציה דווקא עם המשאלה שהפעם משהו אחר יקרה. לעיתים כאשר אדם עובר טראומה צרכים בסיסיים בנפשו לא מתמלאים כמו הצורך בדמות אידיאלית חזקה ומיטיבה, הצורך בשיקוף מפעל וכך יגדל להיות אדם עם "עצמי" לא מגובש וקוהסיבי בו גם הערכים אינם מגובשים (במונחים קוהוטיאניים). כאשר עוברים התעללות ניתן לחשוב שהדבר ייצור הפרעה בהתפתחות כך שההגנות רופפות יותר ובמצבים מעוררי חרדה יצר התוקפנות ישתלט עלינו. וכו' וכו' וכו'.

התשובה למדועדבר מה קורה לפי תיאוריות פסיכודינאמיות הינה מורכבת. חבל לענות באופן שמשטיח את פני הדברים.

 

[אסף1122]

ראשית לאמר שתשובותכן מאוד אבל מאוד עוזרות וזה

בדיוק מה שאני מחפש. אבל, ואבל גדול, אני שאלתי מדוע הנפש שעברה התעללות מחפשת בדיוק את ההיפך - שימשיכו להתעלל בה. כלומר מדוע למשל בפרוורסיה מזוכיסטית (כמו שאצלי היתה) - יש שחזור של הדינמיקה מהצד החלש - כלומר הימשכות מינית לפגיעה בי? למרות שבאמת בחיים האמיתיים האני החלש מנסה להתגונן ותוקף כל דבר שכביכול מאיים על הערץ העצמי. (ושוב להזכיר - הדברים נמצאים בטיפול, אני בתהליך של 11 שנים וחודשיים וכמה ימים כבר!, רוב הדברים נפתרו ריגשית, מנסה להבין אותם ראציונאלית)

 

[עפרה מהודר]

אולי

הסיבה היא שבילדותך למדת שאהבה=פגיעה.
ילד שההורים שלו, שהם המודל הראשון שלו לאהבה, פוגעים בו, לומד לקשר אהבה עם פגיעה. עם כאב.
ואז, כשהוא רוצה לקבל עוד אהבה, אז הוא מחפש עוד כאב

(אנה O, המטופלת של פרויד, בוודאי תשמח לתת לך תשובה יותר מעמיקה).

 

[אסף1122]

כן גם אני חשבתי עליה

היא היתה מטופלת גם של יונג, נכון?

 

[עפרה מהודר]

אולי תשאל אותה?

שאני, חס וחלילה, לא אשטיח גם את הסיפור שלה.

 

[אסף1122]

אני חושב שהיא מתה

חזיונות שווא אין לי ברוך השם.. אז אני לא יוכל לשאול אותה

 

[עפרה מהודר]

לא ראית שהאנה O המתה כתבה לך תשובה? זו שמתחילה ב"מוסיפה".

 

[אסף1122]

אהההה

חשבתי שאת מדברת על המטופלת של יונג שהוא נהג להכות אותה

 

[עפרה מהודר]

יש מצב

שגם אני וגם אתה טועים בפרטים ההיסטוריים לגבי אנה או המקורית. זו שמתה.
אולי זו שמשתמשת בכינוי שלה, כאן בפורום, תוכל להעמיד אותנו על טעותנו.

 

[מלחייה מתוקה]

קרתה לך טראומה לא נעימה

בהיותך צעיר מאוד. זה לא נעים, ובהחלט השפיע על חייך הבוגרים, אך אתה צריך להבין ולהאמין שיש באפשרותך לשנות זאת.

אתה צריך לעבוד על החשיבה שלך. אחרת זה מה שיהיה אקטיבי בתחושה שלך. כלומר - החשיבה העצמית שלך היא שאתה החלש (זה מה שנשאר מאז), ולכן צריך להתגונן כל הזמן. כנראה שדרך ההתגוננות שלך שלך היא ע"י תקיפה.
מכאן נובע, שהעבודה בטיפול שלך, לא צריכה להיות על המנגנונים שמפעילים אותך, אלא על הערך העצמי שלך, על כמה שאתה חשוב לעצמך, כמה שאתה שווה, למה אתה שווה, מה השגת עד היום, מה אתה מתכוון ומסוגל להשיג (ולא - מה אתה לא מסוגל כי אתה סובל מ-1, 2, 3....). וגם, על דרכי התגוננות נאותות כמו, איך לנהל משא ומתן, איך להגיע לרגיעה, איך ליצור אינטראקציה, איך זה להרגיש שמח, איך להשיג חברים.

אני אחזור על מה שאמרתי כבר קודם - חפירה במנגנונים היא מרתקת אך מעכבת אותך!! גם בקורס פסיכולוגיה עדיף לסטודנטים להיות כמה שיותר בריאים נפשית ומנותקים ממה שהם קוראים. כל עוד אתה מחובר למה שאתה קורא, זה יקשה עליך להשתחרר מזה. אתה צריך ללמד את עצמך לעשות את ההיפך!!

בהצלחה

 

[מלחייה מתוקה]

ובנוסף,

אם הייתי במקומך, הייתי מציבה למטפל שלי תנאי, שלא לתת לי להגרר ולדבר על המגבלות שלי יתר על המידה, אלא יותר על מה שאני מסוגל.

 

[אסף1122]

אבל אני מסביר לך

שאני כבר אחרי כל מה שאת מדברת עליו. ריגשית אני במקום שאת מדברת עליו כבר. אני רק רוצה להבין איזה מנגנונים פעלו כשהייתי במצב הפתולוגי