מתבונן ומחייך
New member
מרוב תודות
אנשים יתחילו להסמיק. תשמעי, בקצרה. כ ו ל ם עוברים את זה. כל השאלה היא כמה זמן לוקח מהרגע שמתחילים להבין שיש חיים יפים ועולם מחוץ לחדר האטום, דרך מה שעוברים בדרך, ועד שיוצאים ממנו בדרך כזו או אחרת, בצבע כזה או אחר, ועם תופעות לוואי כאלה או אחרות. כל אדם הוא עולם אחר ומלואו, כל סיפור הוא תסריט שונה, אבל הדבר הזה הוא המשותף לכולם : אם תרצי להסתכל לחיים ולעצמך בעיניים, לנסות להיות מה יותר כנה עם עצמך, לאהוב את עצמך ואת צורת חייך - את בדרך הנכונה. ואת תראי את זה עם הזמן שלו יש משמעות גדולה בכל שינוי בחיים בטח ובטח שינוי פנימי, אמיתי וגדול. אני בזמנו גם התנדנדתי תקופה של שנתיים, והבנתי שבארץ יהיה לי קשה לארגן את המחשבות ולהחליט החלטות. אז יצא שאצלי נפל הפור בגובה 4000 מטר על הרי האנפורנה, אבל זה לא אומר. זה יכול להיות גם בחדר שלך, בים, וברכבת. גם אצלי השיחות הסופיות והלא קלות היו חופרות, ואבא שלי ז"ל היה עצוב בקטע הזה, והקשר שלנו השתנה לנצח, אבל כשזה או האדם עצמו והחיים שלו, או כל העולם ואשתו - מה עדיף? החלטתי בניגוד למה שחינכו אותנו לשים באותו הזמן את ע צ מ י במרכז, ולא את אלוהים, ההורים, המשפחה, העולם הדתי, עם ישראל, העולם. ומאותו רגע - התחלתי להרגיש יותר טוב עם עצמי (זה באמת מרגיש. הפיטבג הוא כמעט מיידי), וברור שהיו ויהיו עוד ועוד קשיים וצמתים, אבל אנחנו מפחדים מקשיים? בהצלחה.
אנשים יתחילו להסמיק. תשמעי, בקצרה. כ ו ל ם עוברים את זה. כל השאלה היא כמה זמן לוקח מהרגע שמתחילים להבין שיש חיים יפים ועולם מחוץ לחדר האטום, דרך מה שעוברים בדרך, ועד שיוצאים ממנו בדרך כזו או אחרת, בצבע כזה או אחר, ועם תופעות לוואי כאלה או אחרות. כל אדם הוא עולם אחר ומלואו, כל סיפור הוא תסריט שונה, אבל הדבר הזה הוא המשותף לכולם : אם תרצי להסתכל לחיים ולעצמך בעיניים, לנסות להיות מה יותר כנה עם עצמך, לאהוב את עצמך ואת צורת חייך - את בדרך הנכונה. ואת תראי את זה עם הזמן שלו יש משמעות גדולה בכל שינוי בחיים בטח ובטח שינוי פנימי, אמיתי וגדול. אני בזמנו גם התנדנדתי תקופה של שנתיים, והבנתי שבארץ יהיה לי קשה לארגן את המחשבות ולהחליט החלטות. אז יצא שאצלי נפל הפור בגובה 4000 מטר על הרי האנפורנה, אבל זה לא אומר. זה יכול להיות גם בחדר שלך, בים, וברכבת. גם אצלי השיחות הסופיות והלא קלות היו חופרות, ואבא שלי ז"ל היה עצוב בקטע הזה, והקשר שלנו השתנה לנצח, אבל כשזה או האדם עצמו והחיים שלו, או כל העולם ואשתו - מה עדיף? החלטתי בניגוד למה שחינכו אותנו לשים באותו הזמן את ע צ מ י במרכז, ולא את אלוהים, ההורים, המשפחה, העולם הדתי, עם ישראל, העולם. ומאותו רגע - התחלתי להרגיש יותר טוב עם עצמי (זה באמת מרגיש. הפיטבג הוא כמעט מיידי), וברור שהיו ויהיו עוד ועוד קשיים וצמתים, אבל אנחנו מפחדים מקשיים? בהצלחה.