מסע

[מדלגת בין הטיפות]

מסע

סופסוף נגמר ה``שאבעס טיש`` בו חשתי שעוד רגע אני עולה באש יחד עם הכסא עליו אני יושבת... ואבי עוד דרש מהפרשה.. ולאימי זלגו דמעות אידישע נאחעס חשתי שדיייי! נמאס לי! לא שזה לא קרה קודם.. אך,פתאום הרגשתי שאני לא מסוגלת לסבול פה אפילו רגע אחד נוסף. הבעיה היא הסרטים שעוברים לי בראש, ``אני יהרוג את אמא`` ``אבא ישתבץ`` אני פשוט מרחמת עליהם, כואבת לצערם, אז איך,איך מוצאים תדרך להשאר עם התחפושת ולעשות את מה שאני באמת?? את מה שליבי רוצה?? איך??? כי פתאום,שאני כאן עם הסלולרי ביד,גולשת בעצם ליל שבת, זה צעד.. לא שלא עשיתי הרבה דברים אחרים,אך,יש בזה משהו חזק יותר, פתאום אני מרגישה שזהו, אני לא,לא,לא רוצה יותר לחיות כך! זה כבר בא מתוך תוכי וכבר אין לי דרך חזרה!! אז הצעד הזה שאני עכשיו פה,הוא הצעד הראשון של המסע. גם מסע בן אלף קילומטרים מתחיל בצעד אחד...

 

[דער שייגץ]

בהצלחה במסע הכומתה

החיים קשים מה לעשות לא הכל הולך חלק בחיים תצליחי. וביידיש אומרים דו זאלסט שוין געהאלפן ווערן מיט אלעם גוטן.

 

[מדלגת בין הטיפות]

אשמח מאד אם תוכלו לייעץ לי מנסיון

מה עדיף? להשאר פה ולהתחבא כדי לא לצער את ההורים? או של-צ-א-ת!? כמובן שאני משקשקת מהצעד הזה...

 

[דער שייגץ]

אם תרצי מסר ממני אשמח

לספר לך על מה שעברתי מאז ועד היום לא קל אבל אולי נוציא ערמונים מהאש.

 

[מדלגת בין הטיפות]

אשמח מאד. תודה!

 

[הנשמהשלי]

היציאה

עם תהי מעונינת בעוד צד שעבר את זה. אשמח לעזור.

 

[מדלגת בין הטיפות]

תודה. שימי לב למסר..

 

[hemi32]

אני כל כך מזדהה איתך ..

כאחד שיושב עכשיו באמבטיה , מעשן סיגריות וגולש במחשב הנייד דרך אינטרנט אלחוטי , וחי כך כבר קרוב לשנה , אני יכול להרגיש לגמרי את הדופק שלך עכשיו , אני כאן לא מסיבות שלא רוצה לצער וכו' כי מזמן אמרתי לעצמי , שאם על המשקל יש את הצער הנורא , והכאב הגדול שלי , ומצד שני כאב של אנשים אחרים , אני מעדיף את עצמי על פני כל האחרים ! כי הסוף יהיה שאני ימות וגם אז הם יבכו , כך אי אפשר להחזיק מעמד ולחיות ! לי יש סיבות הרבה הרבה יותר עמוקות , ובעייתיות , ויקח לי עוד קרוב לשנתיים לעוף מכאן ! אבל את משוחררת כמו ציפור כרגע ! ואם לא תקומי ותעופי , את עלולה פשוט להיכנס לדיכאון , או לרצות להתאבד , האם זה עדיף על פני הצער של ההורים ?.?..?

 

[מדלגת בין הטיפות]

לא אכנס לדיכאון ולא אתאבד

כל ההקרבה תסתכם (כמעט) רק ב``להסתיר`` ולחיות על במה.. ו...בעצם לשקר תצמי. גם אין לי תאומץ לעשות זאת.. בכל מקרה,מאחלת לך בהצלחה. זה באמת קשה המצב שאתה עובר. נסה להנות ככל האפשר.. אנחנו איתך!

 

[hemi32]

בגיל שלך גם אני אמרתי את זה !

וכשעברו 10 שנים , התמוטטתי טוטלית , ורק אחרי שהצבתי תנאים ברורים להמשך חיי , והצהרתי בכך שאני לא דתי , הייתי מסוגל להמשיך ,לעוד תקופה קצרה , את מוזמנת להמשיך לסחוב עוד 10 שנים , ויתכן גם שהמקרה שלך ושלי לא דומים , אני בהחלט מדבר מהמבט שמאחורי המשקפיים שלי ! רק תעשי טובה לעצמך , אנא בבקשה , אל תתחתני ! לפני שאת סגורה על עצמך סופית , ולא החלטה של יום או יומיים ,אלא משהו שיחזיק כמה חודשים !

 

[מדלגת בין הטיפות]

תודה על ההשתתפות והכנות

ברור שאיני מתכוננת להתחתן עד שאדע בדיוק איפה אני עומדת יציב,מס. חדשים נכבד. אני אמנם נפגשת כי הורי מעוניינים,אך מורידה על הסף בחור אחר בחור. שוב תודה והמון הצלחה!

 

[אנדרנליסט]

בהצלחה

 

[המאהב 9]

לעניין ההורים..........

תצערי אותם- זה בטוח, אבל בין זה ולגרום להם לחטוף שבץ לב המרחק גדול, זה לא יקרה גם אם הם יגידו לך את זה כל הזמן . לפני כמה שנים גיסתי הפילה את התינוק " בגללי", לאבי עלה הלחץ דם "בגללי"... ועוד ועוד דחפו לי רגשות אשמה בלי סוף, ואם תקראי פה שרשורים בנושא- בעבר זה כבר עלה. ההורים של יוצ"ב מומחים בלדחוף לנו רגשות אשם וכל מיני מחלות וצרות שנופלות על המשפחה. לקח לי זמן להבין שהחיים שלי זה החיים שלי ואני צריך לחיות אותם לפי איך שאני מאמין ולא איך שההורים רוצים ומכתיבים, תאמיני לי- זה לוקח זמן,היום גם הם מבינים. אל תתייאשי- זה עניין של זמן אבל תחיי איך שאת מאמינה ואם את בבית של ההורים עדיין זה יותר קשה אז עד שאת יוצאת- אין בררה "לדלג בין הטיפות"

 

[פנדיאני]

נושא כאוב וידוע

גם לי בשעתו הנושא הזה הציק המון, ועד היום במידה זו או אחרת זה פרמטר משמעותי בהתנהגותי. אין לי ספק שזקנו של אבי הלבין בגללי, ואין לי ספק שכל אחד במשפחה סבל/ניזוק במידה זו או אחרת. שידוכים, חברים בישיבה, מבוכות וכו'. אבל דבר אחד ברור לי: זה לא אני, זה הם. אולי זה לא ממש "הם", אבל זה המצב. המצב בנוי בצורה כזאת שכשנתון א' זה משפחה חרדית (וזה לגיטימי), ונתון ב' זה בן שיוצא בשאלה (וגם זה לגיטימי )התוצאה היא מצב לא נעים לשני הצדדים. לא אני יצרתי את המצב הזה ולא את יצרת את זה ולא הם אפילו. ככה זה. לא משנה מי יצר את המצב הזה. בכל מקרה, אני לא אמור להרגיש נקיפות מצפון מזה ששני דברים לגיטימיים יוצרים מצב לא נעים. את לא רעה ואת לא "רשעית" (ככה אומרים את זה?). מה שכן, מותר להשתדל ו"למזער את הנזקים". העובדה שכיוצא בשאלה, השתדלתי ועודני משתדל לכבד את המשפחה, ולהיות בקשר טוב איתם, ולהתחשב בהם במידת האפשר - היא בעיניי התנהגות ראויה לשמה, שהלוואי ובנים חרדים למשפחות חרדיות, היו מתנהגים כך להוריהם. בשורה התחתונה: את לא יצרת את המצב, ואת לא אחראית למחדלים של המצב ולמגרעות הסיסטם. חיי את חייך בצורה שמתאימה לך ורק לך. לאחר שיצאת בשאלה, התחשבותך באחרים (במינון הנכון ולא הכפייתי) תזכה אותך בנקודות צדיקות ולא להיפך.

 

[L i k o]

מדלגת היקרה, אנחנו איתך

חלק ניכר מהאנשים עברו חוויות זהות או דומות. את צודקת לגמרי - לפנייך עדיין מסע ארוך מאד - מסע אל עצמך. אף אחד לא הבטיח לך זר של שושנים ושלא תצאי עם צלקות ממנו, אבל עם הרבה רצון, אמונה בעצמך ונחישות - את תנצחי. ותאמיני לי, כבר עברת חלק ניכר ממנו (השכנוע הפנימי שלך). אלוהים חילק לנו את הקלפים איתם אנחנו משחקים בחיים האלה - אבל אנחנו יכולים לנסות להוציא ממה שיש לנו את המקסימום. בהצלחה! ותרשי לי עצה קטנה - היזהרי במסירת פרטים אישיים על-גבי הפורום או במסרים לאנשים שלא ווידאת עם המנהלים שאפשר לסמוך עליהם.

 

[מדלגת בין הטיפות]

תודה.תודה.

התרגשתי למקרא הודעתך. וקיבלתי את עצתך,ברור שאיני מוסרת פרטים!

 

[boaZone]

חשבתי שאתה עם הפועל...

 

[pinprick]

ולפעמים זה תהליך שקורה מעצמו..

גם כשלא "בער" לי לספר הכל, הרגשתי איך לאט לאט זה מתמלא בתוכי וגדל וגדל וגדל...ואז מתחיל לטפטף החוצה בכל מיני צורות. לפעמים בכוונה, ולפעמים כפליטת פה...(למשל, נפלט לי ליד אחותי שאני הולכת לחגוג את מסיבת יומולדתי ב"דיקסי", שזה בין השאר אחלה מקום לחזרזירונים טעימים). ולאט לאט כבר אין כח להסתיר, או שאין טעם כי ממילא מנחשים...ישנם הרבה דברים שפשוט יצאו החוצה גם בלי שהתכונתי. (אה כן, ופליטת פה אחת קטנה ליד אמא על זה שגם שיקרתי ולא הייתי שבת איפה שהם חשבו שהייתי, וגם שלא שמרתי שבת..אבל היא כל כך תמימה ולא מקשיבה לי, שהעברתי מייד את הנושא והיא שכחה). בקיצור, לפעמים פשוט צריך לתת לזה זמן. כשמשהו ב-א-מ-ת יפריע לך- את תהיי מוכרחה לגלות אותו, כמעט בכל מחיר.. אממ...רשמתי "בהצלחה" ומחקתי. הפן השני של ההצלחה הוא תמיד כישלון. וכאן יש סיכוי סביר לא לנצח בכל החזיתות.. אז, חיים טובים.

 

[מדלגת בין הטיפות]

אני מודה המון לכולכם!

נותנים תהרגשה הטובה, משתתפים באמת מכל הלב ומיעצים לי רבות. תודה!תודה!תודה!

 

[מדלגת בין הטיפות]

אני מודה המון לכולכם!

נותנים תהרגשה הטובה, משתתפים באמת מכל הלב ומיעצים לי רבות. תודה!תודה!תודה!