מסע, פרק מספר 9
פרק מספר 9 השיירה יום ד´ 03:30 השמים כבר החלו להתבהר כשחצתה השיירה הקטנה בת שני הרכבים את הדרך מחיפה ליוקנעם. בדרך מחיפה לקרית טבעון נראו שיירות מנותצות של פליטים ישראליים לצד הדרך. הם השתדלו לעבור את השיירה הדוממת במהירות אולם משעברו את המסעף של קרית טבעון בדרכם ליקנעם נמצאו לפתע בתוך שיירה ענקית באמת. מכוניות, מכוניות, חלקן הגדול שרוף ונקוב בכדורים, מזוודות וחפצים שנקשרו בחופזה ובאלתור על גגות המכוניות עמדו שם בדממה, בחלק מהן אף התפזרו החפצים מסביב למכוניות. גוויות הפליטים היו מפוזרות לאורך הדרך, חלקן בסמוך למכוניותיהן, חלקן במכוניות עצמן וחלקן על צלע הגבעות, אליהן נמלטו הפליטים בבהלה כשגילו שהם משמשים כברווזים במטווח של גייסות האוייב שעברו מטרים ספורים מהם. פה ושם נראו מכוניות שטנקים ומשוריינים פשוט דרסו אותן על יושביהם ועתה הם נראו כגושי פח מעוכים. בטנדר סובארו מאובק, מלא בחפצים שנאספו בחופזה בלט לול התינוקות. על מכסה המנוע שכב מישהו על גבו בידיים פשוקות לרווחה ושלוליות הדם שנזלו ממנו עד הקרקע כבר נקרשו, משאירות על בגדיו ועל גוף המכונית שובלים שחורים ארוכים. פה ושם הניעה רוח השחר ניילון כזה או אחר באיוושה מצמררת, נערה שכבה כשראשה על אדן חלון, גולגלתה מרוסקת למחצה והרוח הקלה מבדרת את שיערה הלוך ושוב. שקט מקפיא שרר באיזור ורק שריקת הרוח החרישית נשמעה. יהושע שנהג בחזית, עם הלנדרובר עצר את רכבו אחוז בעתה וניגש לטנדר הטויוטה. "יואל, המקום הזה נורא, אבל אנחנו חייבים למצוא מקום מסתור, האור עולה!" הם ירדו עם הרכבים מהכביש ופילסו דרך בתוך השיירה החוצה לעבר שביל עפר תלול שהוביל לאחת הגבעות התלולות והקרחות של הכרמל, הצופות לעמק יזרעאל ולכביש המוות. ללנדרובר לא היו בעיות בטיפוס על הגבעה התלולה אולם טנדר הטויוטה התקשה לעלות. שם מצאו מקום מחסה מאחורי קפל קרקע בינות מספר עצים על גבעה גבוהה, מעל שיירת הפליטים המתה. רק אז הרשו לעצמם יהושע ויואל לעצום עיניים כשהם משאירים את אשתו של יואל ואת בתו להישאר ערים, לאחוז באחד הרובים לשם בטחון ולתצפת על הכביש מתחתיהם. Thats all folks לאתר הבית ולסיפור מתחילתו: http://Thats_allfolks.tripod.com מחר בערב: אורח
פרק מספר 9 השיירה יום ד´ 03:30 השמים כבר החלו להתבהר כשחצתה השיירה הקטנה בת שני הרכבים את הדרך מחיפה ליוקנעם. בדרך מחיפה לקרית טבעון נראו שיירות מנותצות של פליטים ישראליים לצד הדרך. הם השתדלו לעבור את השיירה הדוממת במהירות אולם משעברו את המסעף של קרית טבעון בדרכם ליקנעם נמצאו לפתע בתוך שיירה ענקית באמת. מכוניות, מכוניות, חלקן הגדול שרוף ונקוב בכדורים, מזוודות וחפצים שנקשרו בחופזה ובאלתור על גגות המכוניות עמדו שם בדממה, בחלק מהן אף התפזרו החפצים מסביב למכוניות. גוויות הפליטים היו מפוזרות לאורך הדרך, חלקן בסמוך למכוניותיהן, חלקן במכוניות עצמן וחלקן על צלע הגבעות, אליהן נמלטו הפליטים בבהלה כשגילו שהם משמשים כברווזים במטווח של גייסות האוייב שעברו מטרים ספורים מהם. פה ושם נראו מכוניות שטנקים ומשוריינים פשוט דרסו אותן על יושביהם ועתה הם נראו כגושי פח מעוכים. בטנדר סובארו מאובק, מלא בחפצים שנאספו בחופזה בלט לול התינוקות. על מכסה המנוע שכב מישהו על גבו בידיים פשוקות לרווחה ושלוליות הדם שנזלו ממנו עד הקרקע כבר נקרשו, משאירות על בגדיו ועל גוף המכונית שובלים שחורים ארוכים. פה ושם הניעה רוח השחר ניילון כזה או אחר באיוושה מצמררת, נערה שכבה כשראשה על אדן חלון, גולגלתה מרוסקת למחצה והרוח הקלה מבדרת את שיערה הלוך ושוב. שקט מקפיא שרר באיזור ורק שריקת הרוח החרישית נשמעה. יהושע שנהג בחזית, עם הלנדרובר עצר את רכבו אחוז בעתה וניגש לטנדר הטויוטה. "יואל, המקום הזה נורא, אבל אנחנו חייבים למצוא מקום מסתור, האור עולה!" הם ירדו עם הרכבים מהכביש ופילסו דרך בתוך השיירה החוצה לעבר שביל עפר תלול שהוביל לאחת הגבעות התלולות והקרחות של הכרמל, הצופות לעמק יזרעאל ולכביש המוות. ללנדרובר לא היו בעיות בטיפוס על הגבעה התלולה אולם טנדר הטויוטה התקשה לעלות. שם מצאו מקום מחסה מאחורי קפל קרקע בינות מספר עצים על גבעה גבוהה, מעל שיירת הפליטים המתה. רק אז הרשו לעצמם יהושע ויואל לעצום עיניים כשהם משאירים את אשתו של יואל ואת בתו להישאר ערים, לאחוז באחד הרובים לשם בטחון ולתצפת על הכביש מתחתיהם. Thats all folks לאתר הבית ולסיפור מתחילתו: http://Thats_allfolks.tripod.com מחר בערב: אורח