מסע, פרק מספר 27
פרק מספר 27 יום ב´ 14:00 הדרך לאילת מעט לפני אילת, עברו החברים על פני פטרול צבאי מצרי אולם הם לא נתקלו בקושי כלשהו. המלחמה באילת היתה קצרה. עם ההודעה על כניעתה של ממשלת ישראל חדרו כוחות מצריים לתוך אילת וניתקו אותה מישראל, בעוד כוחות ירדניים התפרסו החל מקיבוץ יטבתה צפונה. ישראלים רבים הספיקו לברוח בספינותיהם מן העיר והנמל התרוקן בתוך שעות ספורות. האחרים שנשארו בעיר, נאספו והובלו במשאיות לנקודות איסוף במחנות ריכוז זמניים, בהם עובדים זרים רבים. אי לכך, כאשר נתקלו המצרים בטנדר הטויוטה, הם כבר היו כיומיים לפחות לאחר שהעיר התרוקנה, לפיכך הם לא ציפו לשום פעולה מלחמתית. מבחינתם הסתיימה כבר המלחמה ועתה הם היו פשוט "בחופשה שלאחר המלחמה". בעיר הוחל במסע ביזה יזום באופן מאורגן על ידי קצינים גבוהים בצבא המצרי תוך שיתוף של חלק מחייליהם. עיקר הביזה התמקדה באזור המלונות של אילת. הדגל הקטארי ריכך את הפטרול המצרי שהסתפק בנפנופי ידיים מהג´יפים שלהם. לאיש מהם לא היה כוח לרדת מן הג´יפים ולבדוק מיהם האנשים בטנדר המוזר שהגיח משום מקום. למזלה של החבורה, איש מהמצרים לא שם לב לעובדה שהיו בטנדר שבעה אנשים במקום חמישה, דבר שהיה מחשיד אותם באופן אוטומטי. הטנדר המשיך בדרכו בלי לעצור ליד הפטרול וגלש מן ההרים לתוך רחובות אילת. יואל כיוון את הרכב ברחובות השוממים עד שנעצרו לבסוף בפיתחה של וילה נטושה. יואל ירד מן הטנדר ופתח את שער הכניסה באחד מהמפתחות שבצרור שלו. הוא פתח את דלת הבית ובתוך דקה או שתיים נפתחה מבפנים דלת החניון והטנדר גלש פנימה לחצר בעלת גדר גבוהה. דלת החניון ירדה שוב וסגרה עליהם בתוך חצר הוילה. עתה הם היו מוסתרים. "הגענו" אמר יואל "עכשיו צריך למצוא את הקטמראן המזויין ולהרכיב אותו". במשך שארית היום, עד הערב, עסקו האנשים בהרכבת סירת הקטמראן על פי הוראותיו של יואל. הוא הרכיב את הקטמראן בעבר מספר פעמים עם דודו, אולם אף פעם לא הוביל את התהליך, תמיד מצא סיבות להיות בצד, להתעצל ולתת לדודו האנרגטי את הכבוד במעשה ההרכבה. אולם הפעם היה עליו להיות בעצמו המדריך לאנשים. והדבר הכניס אותו ללחץ לא קטן. אחרי הכל חייהם הם אלה העומדים כאן למבחן. בסך הכל הסתבר לו כי ניסיונו הימי מועט מאוד ובא לידי ביטוי בעיקר בשתיית בירות למכביר על גבי הסירה. פסגת הישגיו היתה כשעזר לפני שנתיים לדודו לשוט עד למיצרי שרם-א-שייך ובחזרה. רק עתה, כשעמד לפני האנשים ועזר להם להרכיב את הסירה הגדולה בחצר הגדולה של הוילה חשב עד כמה היה מטורף לחשוב שביכולתו, ביכולתם, לשוט עד לקצה ים סוף, עד לאריתריאה או אתיופיה. רק עכשיו התחיל יואל להבין את גודל הסיכון שלקחו על עצמם. את העובדה שהם למעשה נאחזו בקש, בקצה קצהו של סיכוי לעבור בשלום את ההרפתקה שלהם ולשרוד את חציית ים סוף הפרטית שלהם. המזווה של הוילה היה ריק לחלוטין ויואל ידע כי הם יצטרכו לארגן מסע ביזה קצר לבתים הסמוכים בסביבה כדי לאגור מזון ומשקה שיספיק להם למסע ימי בן מספר ימים. אי לכך החליטו הוא ויהושע לדחות את היציאה לים ביממה אחת, לצאת בערב בשתי חבורות קטנות כדי לאסוף מזון ושתיה למסעם הצפוי ולנוח ככל האפשר במשך היום למחרת, ואז, עם שקיעת החמה לצאת למסעם האחרון. Thats all folks לאתר הבית ולסיפור מתחילתו: http://Thats_allfolks.tripod.com מחר בערב: פרידות
פרק מספר 27 יום ב´ 14:00 הדרך לאילת מעט לפני אילת, עברו החברים על פני פטרול צבאי מצרי אולם הם לא נתקלו בקושי כלשהו. המלחמה באילת היתה קצרה. עם ההודעה על כניעתה של ממשלת ישראל חדרו כוחות מצריים לתוך אילת וניתקו אותה מישראל, בעוד כוחות ירדניים התפרסו החל מקיבוץ יטבתה צפונה. ישראלים רבים הספיקו לברוח בספינותיהם מן העיר והנמל התרוקן בתוך שעות ספורות. האחרים שנשארו בעיר, נאספו והובלו במשאיות לנקודות איסוף במחנות ריכוז זמניים, בהם עובדים זרים רבים. אי לכך, כאשר נתקלו המצרים בטנדר הטויוטה, הם כבר היו כיומיים לפחות לאחר שהעיר התרוקנה, לפיכך הם לא ציפו לשום פעולה מלחמתית. מבחינתם הסתיימה כבר המלחמה ועתה הם היו פשוט "בחופשה שלאחר המלחמה". בעיר הוחל במסע ביזה יזום באופן מאורגן על ידי קצינים גבוהים בצבא המצרי תוך שיתוף של חלק מחייליהם. עיקר הביזה התמקדה באזור המלונות של אילת. הדגל הקטארי ריכך את הפטרול המצרי שהסתפק בנפנופי ידיים מהג´יפים שלהם. לאיש מהם לא היה כוח לרדת מן הג´יפים ולבדוק מיהם האנשים בטנדר המוזר שהגיח משום מקום. למזלה של החבורה, איש מהמצרים לא שם לב לעובדה שהיו בטנדר שבעה אנשים במקום חמישה, דבר שהיה מחשיד אותם באופן אוטומטי. הטנדר המשיך בדרכו בלי לעצור ליד הפטרול וגלש מן ההרים לתוך רחובות אילת. יואל כיוון את הרכב ברחובות השוממים עד שנעצרו לבסוף בפיתחה של וילה נטושה. יואל ירד מן הטנדר ופתח את שער הכניסה באחד מהמפתחות שבצרור שלו. הוא פתח את דלת הבית ובתוך דקה או שתיים נפתחה מבפנים דלת החניון והטנדר גלש פנימה לחצר בעלת גדר גבוהה. דלת החניון ירדה שוב וסגרה עליהם בתוך חצר הוילה. עתה הם היו מוסתרים. "הגענו" אמר יואל "עכשיו צריך למצוא את הקטמראן המזויין ולהרכיב אותו". במשך שארית היום, עד הערב, עסקו האנשים בהרכבת סירת הקטמראן על פי הוראותיו של יואל. הוא הרכיב את הקטמראן בעבר מספר פעמים עם דודו, אולם אף פעם לא הוביל את התהליך, תמיד מצא סיבות להיות בצד, להתעצל ולתת לדודו האנרגטי את הכבוד במעשה ההרכבה. אולם הפעם היה עליו להיות בעצמו המדריך לאנשים. והדבר הכניס אותו ללחץ לא קטן. אחרי הכל חייהם הם אלה העומדים כאן למבחן. בסך הכל הסתבר לו כי ניסיונו הימי מועט מאוד ובא לידי ביטוי בעיקר בשתיית בירות למכביר על גבי הסירה. פסגת הישגיו היתה כשעזר לפני שנתיים לדודו לשוט עד למיצרי שרם-א-שייך ובחזרה. רק עתה, כשעמד לפני האנשים ועזר להם להרכיב את הסירה הגדולה בחצר הגדולה של הוילה חשב עד כמה היה מטורף לחשוב שביכולתו, ביכולתם, לשוט עד לקצה ים סוף, עד לאריתריאה או אתיופיה. רק עכשיו התחיל יואל להבין את גודל הסיכון שלקחו על עצמם. את העובדה שהם למעשה נאחזו בקש, בקצה קצהו של סיכוי לעבור בשלום את ההרפתקה שלהם ולשרוד את חציית ים סוף הפרטית שלהם. המזווה של הוילה היה ריק לחלוטין ויואל ידע כי הם יצטרכו לארגן מסע ביזה קצר לבתים הסמוכים בסביבה כדי לאגור מזון ומשקה שיספיק להם למסע ימי בן מספר ימים. אי לכך החליטו הוא ויהושע לדחות את היציאה לים ביממה אחת, לצאת בערב בשתי חבורות קטנות כדי לאסוף מזון ושתיה למסעם הצפוי ולנוח ככל האפשר במשך היום למחרת, ואז, עם שקיעת החמה לצאת למסעם האחרון. Thats all folks לאתר הבית ולסיפור מתחילתו: http://Thats_allfolks.tripod.com מחר בערב: פרידות