תשובתי לשאלתך אלון - ../images/Emo43.gif
שלום לך אלון
(תשובתי קצת ארוכה
) אני מודע לכך, שדעתי שונה מדעות החברים בפורום, ומדעות ישראלים רבים אשר גדלו בצל ההעבר הטראגי, על זכרונות ההורים, על הטראומות שעברו ועל היחס השלילי שלהם כלפי פולין והעם הפולני. כבן יחיד לשני ניצולי השואה, תפיסת עולמי היא:-
ההבנה והפיוס עומדים מעל למשקעי העבר מההתנסות שלי, מהמפגשים עם פולנים ויהודים החיים בפולין, מתוך מעקב אחר ההתעוררות המאוד מיוחדת של תרבות יהודית בפולין, אין לי צל של ספק, כי ההבנה והפיוס עומדים מעל למשקעי העבר. על כל אחד מאיתנו, בנים להורים יוצאי פולין, לשאוף לא להתפתח ולא לגדל את ילדינו בצל העבר הטראגי, על זכרונות ההורים, על הטראומות שעברו ועל היחס השלילי שלהם כלפי פולין והעם הפולני. אסור שהמשקעים שלהם, אשר הופכים עבורינו לדעות קדומות וסטיגמות, יהוו משקע בהווה. כך, על יסוד התנסות אישית, אני רואה גם את מערכת היחסים עם גרמנים של היום. אין להטיל את האשמה על אירועי העבר על הדורות הצעירים, על אלה שנולדו אחרי המלחמה, על הדור השני והשלישי. יתרה מזו - המסעות לפולין על פי המתכונת הקיימת, ללא מפגשים עם נוער פולני, בארץ ובפולין, משרתות אולי את תיפוח ה"זיקפה הלאומית", ואת התפיסה "החינוכית" של שרת החינוך היוצאת (הגרועה יותר מכל קודמיה), אך אין בהן כל ניסיון להציג בפני הישראלי הצעיר גם את פולין של היום. אני רואה לנכון להביא את דבריו של אלכס דנציג - מחנך והיסטוריון -
"אני לא מכיר חינוך יותר נכון מאשר דיאלוג." "(...) אני לא מכיר חינוך יותר נכון מאשר דיאלוג , הכרת עצמך דרך עיני האחר. נכון, זה דורש מחשבה ,מאמץ איזה חינוך משמעותי לא דורש זאת?" אלכס דנציג דבריו של אלכס דנציג בפורום של מדריכי פולין - "
לעמיתיי מדריכי פולין". אני מלא הערכה לאלכס דנציג, היסטוריון ומחנך. אלכס דנציג הוא יליד פולין, חבר קיבוץ ניר-עוז. כמו כן, מספר מילים לאלכס דנציג מהמורה והמחנך אריה גיטליס. "לאלכס שלום! אני כמחנך ומורה המשמש הן כמדריך שזכה ללמוד אצלך וגם שמשתי כראש משלחת.פעמיים ומורה מלווה, אני מסכים עם כל מילה שכתבת בנושא הקשר עם העם הפולני ובעיקר עם הנוער הפולני גם כערך מוסף למסע לפולין וגם כהזדמנות הטובה ביותר לשני הצדדים להכיר אחד את השני ואיש את רעהו, ומי אם לא בני נוער דור ההמשך שצריך כבר לנפץ סטיגמות. המסע הוא כל כך מורכב וחשוב. צריך ואפילו חובה לראות בתי כנסת, בתי קברות ומחנות, אך צריך גם לראות ולהכיר את המרד הפולני, ההיסטוריה הפולנית ועוד ובעיקר להכיר את פולין היום, שהיא מדינה המתפתחת בקצב הסילון. קימים משקעים אצל רבים, אך רק בדרך של מפגשים משותפים נוכל להקהות רגשות הנובעים מאמוציות וננפץ סטיגמות. אריה גיטליס." אוסיף ואומר שלעניות דעתי, ובניגוד למה שחושבים מרבית חברי הפורום הזה -
האנטישמיות בפולין של היום, היא ללא כל השוואה קטנה יותר מהשנאה לפולנים בה ספוגים הישראלים. אני קורא לא מעט מהתגובות על הביקורים של הנוער הישראלי בפולין, ולא רק בעיתונות הישראלית. לצערי הרב לא נחשף הקורא הישראלי לרושם שמקבלים הפולנים מהנוער שלנו. משלחות "מנהרות הזכוכית" או "האקווריום", כפי שאני מכנה את משלחות הנוער, הבאות לפולין לראות את ארץ הגזירה ואת בתי הקברות שלה, אשר לא יוצרות כל קשר עם בני נוער בני גילם. תוך ניתוק מהמציאות של פולין חדשה ומתחדשת. כדאי לשמוע את התגובות של הישראלים העובדים כיום בפולין, ואת ההתרשמות שלהם מהפולנים של היום. בביקורים שלי בפולין, יצא לי לפגוש גם משלחות של נוער ישראלי, אשר לצערי הרב בחלקן לא שונות מהתייר הישראלי המכוער ומעלליו בחו"ל. לא מספיק לכתוב על כך שצעירים ישראליים לא קיבלו שירות או הוצאו ממסעדה. או שקראו כנגדם קריאות גנאי. צריך גם לכתוב על הלכלוך וההרס שמשאירים אחריהם בני הנוער שלנו בבתי המלון בפולין. בפגישות שקיימתי עם פולנים מבוגרים וצעירים כאחד, נשאלתי לרוב - "מדוע אתם מתיחים בנו את האשמה על השואה? מדוע אתם מאשימים אותנו (האשמה קולקטיבית) באנטישמיות? מדוע הנוער שלכם לא נפגש עם הנוער שלנו?" מתוך התנסות בחילופי נוער בין גרמניה וישראל, המתקיימים כבר קרוב ל- 25 שנים, ראיתי וחוויתי את ההתקרבות בין בני נוער גרמניים ובני נוער ישראליים. חוויתי גם את הביקורים המשותפים של בני הנוער בישראל ובגרמניה. האירוח של בני נוער גרמני אצל משפחות בישראל, אירוח של בני נוער ישראלי אצל משפחות גרמניות... זו הדרך לבניית אמון והבנה.
איך זה שעם הנכדים והנינים של הרוצחים הנאצים אנו בונים יחסי הבנה ואמון ואילו כלפי הדור הצעיר הפולני אנחנו מפגינים רק שנאה? בברכה Maxiu