לאורן
גם אני אלמנה , 11 חודשים עם 3 ילדים, תקרא מה שכתבתי לנירית ובנוסף מציעה לכתוב , סתם לקחת מחברת יפה ולרשום לאישתך , דברים של יומיום , שטויות של הילדים , ריבים של הילדים , חוויה שעברת , קצת מהעבודה והיום יום , מתי שבא לך , מצאתי שזה עוזר לי באופן אישי עם ההתמודדות , כי החלק שחסר זה שאין את מי לשתף אין למי לספר , הילדים בגילאים שונים וכשהם עסוקים בשלהם , מי מול הטלוויזיה ומי מול המחשב או הגדולה שהתגייסה ועסוקה עם חוויות הצבא שהיא חווה , והחברים והמשפחה בסופו של יום רוצים לשמוע שהכל בסדר ואתה מתמודד . אז כשיושבת עם עצמי בחדרנו , יש את הכמה דקות של ההתיחדות עם הכאב , הגעגוע והרגש ואת האמת אחת לפרק זמן כשיש ארוע מיוחד כמו יום הולדת שלו או הגיע יום הנישואין שלנו , הלכתי לבית העלמין ישבתי לעצמי עם המצבה והקראתי נכון שזה לווה בבכי , בצחוק או בסתם הקראה מונוטונית , אבל כשסיימתי הרגשתי "ששמעו" אותי הוצאתי מתוך ליבי את כל מה שצברתי והי לי טוב עם עצמי וכן קל יותר. אין לי מושג כמה זמן זה ימשך , אבל לי באופן אישי זה עושה טוה אז אולי גם לך.... אתמול הבת הגדולה שלי סיימה קורס מכ"ים והטקס היה מרגש וכן זה כואב שאביה לא נמצא כדי לחוות ולהיות גאה כמוני , ומחר היא חוגגת 19 ובשנה הקודמת הוא היה איתנו ועכשיו הוא איננו וזה יום הולדת ראשון בלעדיו - לא פשוט אבל חוגגים ושמחים ונחגוג ועוד נשמח כי אין ברירה ונותר לי רק לקוות שהם אכן מתבוננים שומרים מאחלים רק טוב וגם זו דרך ההתמודדות לחשוב שהם צופים ומרוצים מאיתנו שנשארנו פה. כח כח חיוך ועוד חיוך מאחלת רק טוב סוף שבוע נעים