מסע הדמעה

[בלו סקאיי]

מסע הדמעה

עיין מקובצת נפתחת לה כל המראות, כל הכאבים , כל החלומות הלא מוגשמים מתגבשים לדמעה אחת קטנה ורטובה מצמוץ חלוש נותן לה חיים והיא מתחילה את מסעה מזדחלת דרך הלחיים הסמוקות מפחדים שבפנים נוזלת אל לאורך הגרון ממנו נפלטו בשגגה מילים שכוונו לסליחה אך במקום פערו פצע שלא ירפא עוברת מעל ללב שנשבר לאין ספור רסיסים ולא יאוחה שוב לעולם מעל לבטן מלאה בשנאה שנצטברה לאורך החיים ומשם למקור לתשוקות הכמוסות, הבלתי ממומשות... אם הדמעה הייתה רק יכולה לבטא את צערה מהמסע שעברה כך הייתה עושה, ללא קץ... אך היא רק דמעה וכאן מסתיים מסעה עד שהבאה תבוא בעקבותיה... מצפה לתגובות, תודה.

 

[אנגלינה]

יפיפה

רק הלוואי והיו לי דמעות כל כך מתגעגעת אליהן כל כל רוצה לבכות אבל לא מרגישה כלום בשביל להיפתח(( אוף רוצה להרגיש אנגלינה