לכל אחד נדמה שהשני מתמם. תהיה רציני
כזכור היצגתי את פתרון א (גירוש היהודים מיש"ע - תוך פיצוי כספי ודאגה להתאקלמותם בישראל - שרובה כיום יהודית). על כך כתבת: "אין מדובר בגירוש, משום שהפינוי לא נעשה אל מעבר לים אלא לתוך תחומי ישראל,תוך מציאת חלופות בתחומי החיים השונים." נו, זה בדיוק מה שהימין הקיצוני טוען על פתרון ב. לדעת הימין הקיצוני - פינוי הפלשתינים לירדן אינו גירוש, משום שהפינוי לא נעשה אל מעבר לים אלא לתוך תחומי ירדן (שרובה כיום פלשתינית), תוך מציאת חלופות בתחומי החיים השונים. כזכור היצגתי את פיתרון ב (גירוש הפלשתינאים מהגדה ומהרצועה, תוך פיצוי כספי ודאגה להתאקלמותם בירדן - שרובה כיום פלשתינית, כולל יורש העצר). על כך כתבת: "הירדנים הם ירדנים, הפלסטינים הם פלסטינים ומדובר בלאומים שונים". א. רוב אוכלסיית ירדן היא כיום פלשתינית, ממש כשם שרוב אוכלוסיית ישראל היא כיום יהודית, כך שמבחינת לאומית - אין שום הבדל בין חלופה א לחלופה ב. ב. בפסק הדין שהכשיר את ההתנתקות קבע בג"ץ כי חלק ממפוני גוש קטיף הם יהודים שאינם אזרחים ישראלים. נשאלת השאלה מה ההבדל בין העברת יהודים אלו לתחומי מדינת ישראל (שרובה כיום יהודית) - למרות שאינם אזרחיה, לבין העברת הפלשתינים לתחומי מדינת ירדן (שרובה כיום פלשתינית, כולל יורש העצר) - תוך דאגה להתאזרחותם שם. כזכור היצגתי את פיתרון ג (כיבוש מטעם "מדינת ישראל" - על הפלשתינאים בגדה - עם/בלי אזרחות לפלשתינאים). על כך כתבת: "זה המצב כיום, מה החידוש?" החידוש הוא שהמצב הזועתי הזה השורר כיום - של כיבוש ישראלי על אוכלוסיה פלשתינית בגדה - אינו שונה במאום מהמצב ההיפותטי האפשרי המצוין בחלופה ד - של כיבוש פלשתיני על אוכלוסיה יהודית ביש"ע - ואשר בו תומך חלק מהשמאל (כגון פרופ' אמנון רובינשטיין). כזכור היצגתי את פתרון ד (כיבוש עתידי מטעם "מדינת פלשתין" עתידית - על היהודים ביש"ע - עם/בלי אזרחות ליהודים). על כך כתבת: "גם אני וגם אתה ואף אחד אחר לא רוצה לראות את זה קורה. לכן דואגים לפנות את המתנחלים ולא מפקירים אותם." א. חלק מהשמאל (כגון פרופ' אמנון רובינשטיין) בעד החלופה הזו. ב. גם הימין הקיצוני טוען שהוא אינו רוצה לראות את הכיבוש הישראלי הנוכחי על פלשתינים החיים בגדה וברצועה, לכן הימין הקיצוני מעוניין לפנות את הפלשתינים (כולל פיצוי כספי ודאגה להתאזרחותם בירדן), ולא להפקיר אותם לגולדשטיינים ולנתן-זאדים ולעמי-פופרים ולחמאסניקים היהודים שלנו. כזכור היצגתי את פיתרון ה (אין גירוש ואין כיבוש: בשטחי ארץ ישראל המערבית והמזרחית תהיינה ארבע מדינות, שתים פלשתיניות ושתים יהודיות: 1. ירדן, שכיום רובה פלשתינית - כולל יורש העצר. 2. ישראל, שכיום רובה יהודית. 3. פלשתין: תהיה כולה פלשתינית, ותשתרע על כל הישובים הפלשתיניים בגדה וברצועה, ואולי אף על כמה מהאדמות הלא-פרטיות הבלתי מיושבות בגדה וברצועה. 4. יהודה: תהיה כולה יהודית, תשתרע על כל הישובים היהודיים ביש"ע, ואולי אף על כמה מהאדמות הלא-פרטיות הבלתי-מיושבות ביש"ע). על כך כתבת: "מה הפתרון המוזר הזה? שנקים גם מדינה לערבים ישראלים,לחרדים ולדרוזים? שלא לדבר על כך שמדינה ששולטת בשלט-רחוק על הטריטוריות שלה דנה עצמה לשנים של בעיות כאלה ואחרות". א. גם אני חושב שזה פיתרון מוזר. יתרונו על פני ארבעת הפתרונות הראשונים: אין בו כיבוש וגם לא גירוש. כמו כן, לנוסחה זו של ארבע מדינות לשני עמים - יש גם יתרון על הפתרון הבא (ו'), שכן היא מונעת את האפליה שמציעים הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני - שלאחד משני העמים תהיינה שתי מדינות בעוד שלעם השני תהיה רק מדינה אחת. ב. זה לא נכון שפתרון זה כרוך ב"מדינה ששולטת בשלט רחוק על הטריטוריות שלה". מדובר כאן בארבע מדינות שונות שאין ביניהם שום קשר של שלט רחוק, כך שממש לא הבנתי על מה אתה שח. כזכור היצגתי את פתרון ו (אין גירוש ואין כיבוש: מיזוג ארבע המדינות שבהצעה ה' - לשלוש בלבד. כאן ישנו כר נרחב של אפשרויות, כי צריך להחליט איזה עם יקבל יותר מדינות): על כך כתבת: "קונפדרציה? ייתכן ותקום יום אחד, אך המצב ההתחלתי צריך להיות פתרון של שביתת-נשק, לא של חיים משותפים. שני העמים לא בשלים לצעד כזה ואני גם לא מעוניין בכך, כמו רוב מוחלט של הציבור הישראלי. לא הבנת את ההצעה: ההצעה היתה שאותן "ארבע המדינות לשני עמים" שהוצעו בפיתרון ה' (ירדן, ישראל, פלשתין, יהודה) - תתמזגנה לשלוש מדינות, וכאן יש שתי אפשרויות: 1. שישראל ויהודה תתמזגנה למדינה אחת, ושתי המדינות האחרות תהיינה ירדן ופלשתין, או: להפך: 2. שירדן ופלשתין תתמזגנה למדינה אחת, ושתי המדינות האחרות תהיינה ישראל ויהודה. זהו פיתרון שמפלה בין העמים (עם אחד יקבל שתי מדינות ועם אחר יקבל רק מדינה אחת), ולכן עדיף עליו הפיתרון הקודם, או הפיתרון הבא. כזכור, היצגתי את פיתרון ז (אין גירוש ואין כיבוש: מיזוגם של כל הישובים היהודיים - הן בתוך הקו הירוק והן מחוצה לו - למדינה אחת, נניח מדינת ישראל; וכן מיזוגם של כל הישובים הערביים - הן בתוך הקו הירוק והן מחוצה לו - למדינה אחת, נניח מדינת פלשתין. תוך הסכם משותף מי ישלוט על האדמות הלא-פרטיות הבלתי מיושבות). על כך כתבת: "שוב, אין כל אפשרות ריאלית לקיים יישובי-לווין ללא חיכוכים מתמידים עם האוכלוסיה שמסביב. זה בעצם המצב ברצועת עזה, למרות שפורמלית צה"ל יצא מעזה-השלטון הצבאי הישראלי ברצועה נשאר, כדי להגן על היישובים היהודיים. להוציא את מבצע חומת מגן - כבר עשר שנים שצה"ל נמצא (מעשית) רק בגוש קטיף. לא בשטח הפלשתיני. הפיתרון מדבר על כך שגוש קטיף יסופח למדינת ישראל-יהודה (דרך ציר פילדלפי), טול כרם תסופח למדינת ירדן-פלשתין, וכיוצא בזה. כזכור, היצגתי את פיתרון ח (אין גירוש ואין כיבוש: מדינה אחת, "מדינת כל אזרחיה"). על כך כתבת: "מדינת כל-אזרחיה: לא מעוניין. אני רוצה לחיות במדינה יהודית ודמוקרטית. מותר שתהיה לעם היהודי מדינה? גם הימין הקיצוני חושב בדיוק כמוך. כתבת: "המסקנה: כרגיל, ניתן לראות שהפתרון היחיד, על אף הקושי, הוא פירוק התנחלויות והקמת מדינה פלסטינית פחות או יותר על קווי 67. כל השאר-זוטות שניתן לפתור במשא ומתן. מעניין שהימין הקיצוני חושב בדיוק כמוך - רק שהמכיוון ההפוך. אומר הימין הקיצוני: "המסקנה: כרגיל, ניתן לראות שהפתרון היחיד, על אף הקושי, הוא פירוק הישובים הפלשתיניים (תוך פיצוי כספי לפלשתינים ודאגה להתאזרחותם בירדן שרובה כיום פלשתינית), והקמת מדינה יהודה פחות או יותר בין קווי 67 לירדן. כל השאר-זוטות שניתן לפתור במשא ומתן". ולענין ה"היתממות" שאותה ציינת בתחילת דבריך: במדינת ישראל יש לפחות שני מיליון מתנגדי התנתקות. מתוכם כחצי מיליון משרתים בסדיר ובמילואים. רובם היה שמחים - לא רק לתרום חודש מילואים לטובת מדינת ישראל - אלא גם להתנדב לעוד חודש מילואים נוסף כדי להגן על חיי אחיהם ביש"ע. האמנם נראה לך שכל המילואימניקים מתנגדי ההתנתקות הם כאלה אגואיסטים שמוכנים להתנדב להגן רק על חיי היהודים שבמדינת ישראל - ולא מוכנים להטות שכם כדי לעזור להגנת חיי אחיהם היהודים החיים בשאר ארץ ישראל שמחוץ למדינת ישראל? מסקנתי היא שאין צורך במדינת ישראל כדי להגן על חיי היהודים ביש"ע (אחרי שתוכשל ההתנתקות) - ושלא כפי שכתבת.
