כן, מחר אקבל חוות דעת שנייה
השח"ע סידר לי מישהו.
 
ואני מקשרת בין טוב לרע משום שזה מה שקורה לי לאורך כל החיים. ברגע שאני מקבלת משהו טוב, חייב לבוא משהו ולקלקל לי אותו או משהו אחר. אני לא יודעת איך לחשוב משהו אחר. זה כמו או.סי.די, נראה לי. אמונה שמגשימה את עצמה.
 
לפני כמה ימים, אחרי שהשותפה נכנסה, גיליתי שהיא נעימה ושקטה (והנה, אני כותבת את זה, אז מן הסתם יקרה משהו וזה ישתנה). אתמול קיבלתי קידום משמעותי בעבודה (הנה כתבתי), ומכיוון שלא סגרנו על השכר אז עכשיו בטח יחליטו לתת לי שכר נמוך בהרבה ממה שמגיע לי. והנה תוך כדי שאני כותבת, העורכת הראשית כותבת לי משהו על כך שהערתי לה על משהו לא לעניין, כאילו קצת התנשאתי מעליה. וזה בכלל לא כוון אליה, אלא לשם של ספר שחשבתי שכתבו לא נכון, והתברר שזה היה מכוון. והיא נעלבה כאילו אמרתי לה 'איך יכולת לעשות את הטעות הזאת'. ועכשיו, היות שכתבתי על הקידום (אני לא מפרטת מה) אני מאמינה שמשהו יחרב לי את זה. ואולי אכן המזגן הוא העונש שלי. חוק מרפי, מכירה?
 
ובכלל, מדהים איך מילה יכולה להפיל אותי וטון דיבור או מילה אחרת יכולים לרומם אותי. ולהפך. אני טובה במה שאני עושה. אולי אפילו טובה מאוד במה שאני עושה. אבל הפידבקים משגעים אותי. היא לא סתם בחרה אותי לעבודה המאוד חשובה הזאת. היו עורכות אחרות שרדפו אחריה שתקדם אותן ככה והיא לא הסכימה. ואני בכלל לא ביקשתי והיא זו שפנתה אליי.
 
ומכיוון שכבר פתחתי את זה - ואולי זה יהיה ניסוי מעניין - אני אכתוב מה זה היה. אני העוזרת של העורכת הראשית. זה אומר לעבוד מהמשרד של ההוצאה פעם בשבוע, נוסף על עבודות העריכה שיש אצלי. אין לי מושג, כאמור, לגבי התשלום עדיין, אבל מבחינתי זה קרש קפיצה והמון התלמדות במקצוע. אני אלמד שם דברים חדשים. אני אעזור להם לבחון עורכים חדשים! אני!!!! ויש עוד משימות שלא את כולן הבנתי, אבל הייתי שם הרבה מעבר לשעות שקבענו, אז יצאתי עצבנית ולא הייתי מסוגלת לשום אינטראקציה עם אנשים בשום דרך שהיא. וכבר היא עשתה שיחה משותפת עם המנכ"ל ושניהם שיבחו אותי ופשוט לא ידעתי איפה לשים את עצמי. וזו התרגלות לעבוד במשרד עם אנשים. בערך 13 שנים לא עשיתי את זה. שאלתי שאלות מפגרות כמו אם יש הפסקות או אם מותר לי להכין קפה. עוד לא ממש קלטתי את הקודים של ההתנהגות שם. אבל בסה"כ זה משרד קטן ומגניב עם אנשים מאוד נחמדים שמעריכים אותי ושאת חלקם אני מכירה עוד מקודם.
 
אז זהו. ועכשיו בואי נראה אם משהו חדש ורע יקרה
.
 
איך שולחים את המחשבות האלה לעזאזל???
 
והשונאת היא כבר לא השונאת היחידה שעוקבת אחריי כאן. היא טרחה לשתף עוד אדם וגם הוא הצטרף לחגיגה. אבל את צודקת. הם לא שווים את ההתייחסות שלי. מה הם יעשו, יטילו עליי כישוף?? (אולי באמת הייתי צריכה להחליף את המזוזות אז, כשהנוכלת שגרה כאן ברחה עם הכסף שלי וכל המכשירים בבית התקלקלו).
