מניסיוני אני רוצה לחזק את אורית.
(קצת מצחיק, כאילו שאורית צריכה חיזוקים ממני
)
עם הילד השני שלי גיליתי כמה נכון שלכל ילד מתאים משהו אחר.
היה לי בהתחלה מנשאים אלסטיים מושאלים שלא התאימו לי
ואז קניתי (או שכרתי? לא זוכרת) בשמחה רבה סאפי מאי, הייתי מאושרת שיש לי מנשא שנוח לי איתו מאוד וגם אני מצליחה לקשור אותו בעצמי בלי להסתבך, זה היה ממש חויה נהדרת לי שאני כל כך מסתבכת בדברים האלה.
תוך יום, הבנתי שקטנצ'יק שלי מעדיף מנשא שמאפשר ערסול.
הוא פשוט אוהב להתערסל וזה הכי נכון לו.
זה היה מצחיק הייתי מכניסה אותו למנשא, מרגישה שאני מועכת ודוחסת אותו והוא היה מבסוט מזה והולך לישון.
אז מגיל חודש עד ארבעה חודשים בערך היינו עם שרון דרור.
מה שכתבה יויו מעליי על כך שבחברות שבטיות אין את התנוחה של הערסול מאוד הגיוני בעיניי, אבל המציאות היא שיש ילדים שהערסול טוב להם ואף חשוב להם טיפולית, כמו שכתבה אורית.
שאלה פילוסופית מעניינת היא, למה יש תינוקות במערב שזקוקים לערסול?
אפשר לחשוב על תשובות שקשורות גם לדברים פיזיים (למשל חוסר תנועתיות של אמא בהריון) וגם דברים רגשיים שקשורים באורח החיים של אמא וכל המשפחה בתקופת ההריון ואחרי הלידה.