תוהה בדרכים
New member
במידה ולא ברור - לא לפרסם בראשי!
תודה
תודה
מנסה
- פותח הנושא תוהה בדרכים
- פורסם בתאריך
קראת את הספר
"בית קברות לחיות שעשועים" (סטפן קינג) ?
אם לא, תקראי (אבל לא לבד ובחושך).
 
קראתי אותו כשהייתי בת 16, וחשבתי שהוא נורא מפחיד (במיוחד הסוף, אבל אני לא אעשה פה ספויילר). היום אני מחזיקה ממנו אלגוריה לחיים. כשמשהו מת, ואנחנו חושבים שגילינו את הסוד איך להחזיר אותו לחיים, זה בסוף נגמר באימה.
 
הקשר שהיה לכם, מת. וגם מאמינים גדולים לא יכולים להחזיר את המתים.
מה שאת צריכה לעשות, זה להתאבל, ולהמשיך הלאה.
"בית קברות לחיות שעשועים" (סטפן קינג) ?
אם לא, תקראי (אבל לא לבד ובחושך).
 
קראתי אותו כשהייתי בת 16, וחשבתי שהוא נורא מפחיד (במיוחד הסוף, אבל אני לא אעשה פה ספויילר). היום אני מחזיקה ממנו אלגוריה לחיים. כשמשהו מת, ואנחנו חושבים שגילינו את הסוד איך להחזיר אותו לחיים, זה בסוף נגמר באימה.
 
הקשר שהיה לכם, מת. וגם מאמינים גדולים לא יכולים להחזיר את המתים.
מה שאת צריכה לעשות, זה להתאבל, ולהמשיך הלאה.
תוהה בדרכים
New member
קראתי, ספר ממש טוב
כמו שכתבתי בהודעה הפותחת והמגיבים שתקפו אותי התעלמו, הייתה לי תחושה שזה אבוד עוד מלפני כן, שיתפתי בתחושות שלי ובדברים שהיו, לא חשבתי יותר מדי לפני ששיתפתי פה (טעיתי לחשוב שזה פורום לייעוץ ותמיכה), אולי זו הייתה טעות.
 
תודה גם לך על התגובה הנעימה והעניינית
כמו שכתבתי בהודעה הפותחת והמגיבים שתקפו אותי התעלמו, הייתה לי תחושה שזה אבוד עוד מלפני כן, שיתפתי בתחושות שלי ובדברים שהיו, לא חשבתי יותר מדי לפני ששיתפתי פה (טעיתי לחשוב שזה פורום לייעוץ ותמיכה), אולי זו הייתה טעות.
 
תודה גם לך על התגובה הנעימה והעניינית
זה פורום לייעוץ, ורק אחר כך לתמיכה
תמיכה וייעוץ לעיתים קרובות מתנגשים. תמיכה זה לרוב להקשיב לאנשים בלי שיפוטיות, ולהגיד דברים נחמדים.
ייעוץ זה להסתכל על המצב כמה שיותר באובייקטיביות, לתאר את ההשכלות של דרכי הפעולה השונות, ולהצביע על המסלול האופטימלי. לרוב אנשים רושמים את דעתם לגבי ההשלכות של דרך הפעולה שלך, ואת הצעתם לדרך פעולה אופטימלית.
 
אנשים שמצפים לתמיכה לא שיפוטית לעיתים קרובות יפגעו מעצה, גם אם היא נכתבה בעדינות ומהכוונות הכי טובות. לא את זה הם רצו, לא לזה הם ציפו.
תמיכה וייעוץ לעיתים קרובות מתנגשים. תמיכה זה לרוב להקשיב לאנשים בלי שיפוטיות, ולהגיד דברים נחמדים.
ייעוץ זה להסתכל על המצב כמה שיותר באובייקטיביות, לתאר את ההשכלות של דרכי הפעולה השונות, ולהצביע על המסלול האופטימלי. לרוב אנשים רושמים את דעתם לגבי ההשלכות של דרך הפעולה שלך, ואת הצעתם לדרך פעולה אופטימלית.
 
אנשים שמצפים לתמיכה לא שיפוטית לעיתים קרובות יפגעו מעצה, גם אם היא נכתבה בעדינות ומהכוונות הכי טובות. לא את זה הם רצו, לא לזה הם ציפו.
קראתי גם את ההודעה, גם את התגובות
וגם את התגובות לתגובות.
יש פה לדעתי באמת אובר קיל מצידך.
אני חושבת שבאמת איזשהם פחדים מניעים אותך ולא מרשים לך לשחרר וכדי להתגבר עליהם נכנסת לאיזה לופ עם עצמך וזה כולל גם המון מגננות בפני איומים שונים, כפי שאת תופסת אותם.
 
מה שיעזור לדעתי זה להתאבל. עד הסוף. לתת לעצמך להיות עצובה ונוכחת בעצב הזה. ואם זה ממשיך וממשיך באמת ללכת קצת לטיפול שיעזור לך בפחד הזה ובבלבול..
וגם את התגובות לתגובות.
יש פה לדעתי באמת אובר קיל מצידך.
אני חושבת שבאמת איזשהם פחדים מניעים אותך ולא מרשים לך לשחרר וכדי להתגבר עליהם נכנסת לאיזה לופ עם עצמך וזה כולל גם המון מגננות בפני איומים שונים, כפי שאת תופסת אותם.
 
מה שיעזור לדעתי זה להתאבל. עד הסוף. לתת לעצמך להיות עצובה ונוכחת בעצב הזה. ואם זה ממשיך וממשיך באמת ללכת קצת לטיפול שיעזור לך בפחד הזה ובבלבול..
תוהה בדרכים
New member
לא ראיתי לא מגננות ולא איומים
אם מישהו איים עלי פה, כנראה שלא שמתי לב.
 
אם יש פחדים שמניעים אותי, בלי קשר לכך שאני לא מודעת לקיומם, הם לא רלוונטיים לסיטואציה. בכל מקרה, תודה על תגובתך, נחמד לקבל תגובה נעימה בניגוד לאחרות פה.
אם מישהו איים עלי פה, כנראה שלא שמתי לב.
 
אם יש פחדים שמניעים אותי, בלי קשר לכך שאני לא מודעת לקיומם, הם לא רלוונטיים לסיטואציה. בכל מקרה, תודה על תגובתך, נחמד לקבל תגובה נעימה בניגוד לאחרות פה.
חמודה
דבר ראשון, בפורום הזה אנשים אומרים את דעתם. זכותך להסכים איתם וזכותך גם לא להסכים איתם. מה שבטוח, לאנשים כאן אין אינטרס לפגוע בך.
ולגבי הודעתך,
זה לא משנה מה הסיבה שהובילה לפרידה, שורה תחתונה - יש פרידה, הבחור לא מעוניין כרגע בקשר בינכם.
מצטערת אם זה נשמע בוטה ותקיף - אבל זו האמת כרגע, עד להודעה חדשה.
חשוב שתביני, נכון לעכשיו - אתם לא ביחד!
מה יהיה בעתיד? אני לא יודעת, אולי הבחור ירצה לחזור ואולי לא.
למען טובתך, אני מציעה שתביני שהקשר נגמר ותמשיכי הלאה בחייך.
לדעתי חבל להתעסק בקשר שנגמר, כדאי להפיק לקחים ולהכיר בחור אחר שיחליט לא לוותר על הקשר בניכם.
דבר ראשון, בפורום הזה אנשים אומרים את דעתם. זכותך להסכים איתם וזכותך גם לא להסכים איתם. מה שבטוח, לאנשים כאן אין אינטרס לפגוע בך.
ולגבי הודעתך,
זה לא משנה מה הסיבה שהובילה לפרידה, שורה תחתונה - יש פרידה, הבחור לא מעוניין כרגע בקשר בינכם.
מצטערת אם זה נשמע בוטה ותקיף - אבל זו האמת כרגע, עד להודעה חדשה.
חשוב שתביני, נכון לעכשיו - אתם לא ביחד!
מה יהיה בעתיד? אני לא יודעת, אולי הבחור ירצה לחזור ואולי לא.
למען טובתך, אני מציעה שתביני שהקשר נגמר ותמשיכי הלאה בחייך.
לדעתי חבל להתעסק בקשר שנגמר, כדאי להפיק לקחים ולהכיר בחור אחר שיחליט לא לוותר על הקשר בניכם.
תוהה בדרכים
New member
אין לי בעיה עם דעות
אבל מה שהיה כאן בשתי תגובות לפחות + בחלק מתגובה נוספת לא היו הבעת דעה, אלא קביעות נחרצות של דברים שלא תואמים את המציאות, כולל קביעות לגבי מה שאני חושבת ומרגישה. זה שלאנשים כאן אין אינטרס לפגוע זה לא רלוונטי, אני גם לא נפגעתי כי אני לא נוהגת להיפגע בקלות ובוודאי שלא מאנשים זרים באינטרנט, אבל עדיין היו כאן דברים שצרמו.
 
אני מבינה ומודעת לכך שאנחנו לא ביחד, ובהתאם אני ממשיכה בחיי ולא יוצרת איתו קשר - בסך הכל שיתפתי כאן בתחושות שלי לגבי פרידה טרייה, ואני מתחרטת שעשיתי את זה.
 
תודה רבה על תגובתך
אבל מה שהיה כאן בשתי תגובות לפחות + בחלק מתגובה נוספת לא היו הבעת דעה, אלא קביעות נחרצות של דברים שלא תואמים את המציאות, כולל קביעות לגבי מה שאני חושבת ומרגישה. זה שלאנשים כאן אין אינטרס לפגוע זה לא רלוונטי, אני גם לא נפגעתי כי אני לא נוהגת להיפגע בקלות ובוודאי שלא מאנשים זרים באינטרנט, אבל עדיין היו כאן דברים שצרמו.
 
אני מבינה ומודעת לכך שאנחנו לא ביחד, ובהתאם אני ממשיכה בחיי ולא יוצרת איתו קשר - בסך הכל שיתפתי כאן בתחושות שלי לגבי פרידה טרייה, ואני מתחרטת שעשיתי את זה.
 
תודה רבה על תגובתך
תוהה בדרכים
New member
ואני תוהה
למה לך להיות בקשר עם גבר שלא מסוגל להרגיש אליך אהבה?
זה מה שאת מאחלת לעצמך?
למה לך להיות בקשר עם גבר שלא מסוגל להרגיש אליך אהבה?
זה מה שאת מאחלת לעצמך?
תוהה בדרכים
New member
אני מנסה לחשוב איך לנסח את המענה אלייך
כי אני חוששת שכמה אנשים פה יתפסו למילים שאני כותבת בעקבות תגובות קודמות.
 
ברור שאני לא מאחלת לעצמי להיות בקשר ללא אהבה, אבל כמו שכתבתי בהתחלה - מהניסיון שלי רגשות ואהבה זו לא נוסחה מתמטית. בעברי מצאתי את עצמי עם בחור שאמר לי שהוא אוהב אותי בשלב שהיה מוקדם להחריד, וזה גרם לי להבין שהבחור לא יודע מה זו אהבה ו/או שהוא לא באמת מתכוון לזה, ומהר מאוד באמת התברר עד כמה זה נכון. מה שחששתי לכתוב זה שאני מאמינה שדברים כאלו משתנים - זה לא אומר שאני מעוניינת לשנות אותו וזה לא אומר שאני מצפה שהוא ישתנה, אלא שכמו שאני לא מאוהבת בו עד מעל הראש ולמעשה אני לא יודעת אם אפשר לומר שאני באמת אוהבת אותו, יש לי רגשות חזקים אבל זה מסוג הדברים שמתבססים בשלב מאוחר יותר - יצאנו במשך תקופה של פחות מ4 חודשים, זה אולי נשמע הרבה מהצד (למרות שלי זה בכלל לא נשמע הרבה), אבל החודש הראשון וקצת אחרי כלל גישושים וזה לא שנפגשנו כל יום ורחוק מכך, ולאור הבעייתיות שלו שהוא היה מאוד גלוי לגביה, הקשר התנהל בצורה שונה וזהירה יחסית לקשרים קודמים שהיו לי.
 
גם בעבר יצא לי להיות עם בני זוג שגם אני לא הרגשתי אהבה בשלב כזה, זה הגיע אחר כך, והרי זו לא אקסיומה שאהבה חייבת להגיע בשלב מסוים ואם זה לא קורה היא כבר לא תגיע, במיוחד כשלא מדברים כאן על קשר של שנים אלא על קשר קצר יחסית, ועוד במקרה שהוא לא סטנדרטי. כשמתחילים קשר, לא ישר מצפים להרגיש אהבה, אהבה זה דבר שנוצר ומתפתח, ואם יש חיבור, יש משיכה ויש עניין בצד השני - האהבה נוצרת עם הזמן, כשלפחות אצלי בכל הקשרים והאהבות שהיו לי, זה התחיל מרגשות חיבה ורגשות נוספים שקשה להגדיר אותם, ולהגדיר את זה כאהבה לקח זמן.
הייתי בעבר בקשר שסיימתי אותו מסיבות שונות (ולא בגלל שלא התפתחה אהבה) ואחרי תקופה הוא יצר איתי קשר, ובהמשך חזרנו להיות ביחד - אז לפני כן לא הייתה אהבה (לפחות מהצד שלי) ואחר כך היא כן נוצרה, וזה לא שהוא שינה אותי או ניסה לשנות אותי, זוגות שנפרדים וחוזרים זו לא תופעה חריגה ונדירה למיטב ידיעתי.
 
זה עדיין לא אומר שאני משוכנעת שזה הולך לקרות ושאני "לא מבינה" שנפרדנו, זה בעיקר אומר שאני עדיין עם התחושה שקיימת אחרי פרידה טרייה שכוללת בלבול ותחושות מעורבות. גם לו הפרידה לא הייתה קלה, למרות שהוא יזם אותה. דברים משתנים בחיים - ושוב, הכוונה היא לא שאני אומרת שהוא צריך להשתנות או שאני רוצה לשנות אותו, אלא שיש דברים שמשתנים, על אותו משקל גם אצלי דברים יכולים להשתנות ואני יכולה מחר להגיע לתובנות אחרות, כמו שכבר הגעתי לאחרות.
כי אני חוששת שכמה אנשים פה יתפסו למילים שאני כותבת בעקבות תגובות קודמות.
 
ברור שאני לא מאחלת לעצמי להיות בקשר ללא אהבה, אבל כמו שכתבתי בהתחלה - מהניסיון שלי רגשות ואהבה זו לא נוסחה מתמטית. בעברי מצאתי את עצמי עם בחור שאמר לי שהוא אוהב אותי בשלב שהיה מוקדם להחריד, וזה גרם לי להבין שהבחור לא יודע מה זו אהבה ו/או שהוא לא באמת מתכוון לזה, ומהר מאוד באמת התברר עד כמה זה נכון. מה שחששתי לכתוב זה שאני מאמינה שדברים כאלו משתנים - זה לא אומר שאני מעוניינת לשנות אותו וזה לא אומר שאני מצפה שהוא ישתנה, אלא שכמו שאני לא מאוהבת בו עד מעל הראש ולמעשה אני לא יודעת אם אפשר לומר שאני באמת אוהבת אותו, יש לי רגשות חזקים אבל זה מסוג הדברים שמתבססים בשלב מאוחר יותר - יצאנו במשך תקופה של פחות מ4 חודשים, זה אולי נשמע הרבה מהצד (למרות שלי זה בכלל לא נשמע הרבה), אבל החודש הראשון וקצת אחרי כלל גישושים וזה לא שנפגשנו כל יום ורחוק מכך, ולאור הבעייתיות שלו שהוא היה מאוד גלוי לגביה, הקשר התנהל בצורה שונה וזהירה יחסית לקשרים קודמים שהיו לי.
 
גם בעבר יצא לי להיות עם בני זוג שגם אני לא הרגשתי אהבה בשלב כזה, זה הגיע אחר כך, והרי זו לא אקסיומה שאהבה חייבת להגיע בשלב מסוים ואם זה לא קורה היא כבר לא תגיע, במיוחד כשלא מדברים כאן על קשר של שנים אלא על קשר קצר יחסית, ועוד במקרה שהוא לא סטנדרטי. כשמתחילים קשר, לא ישר מצפים להרגיש אהבה, אהבה זה דבר שנוצר ומתפתח, ואם יש חיבור, יש משיכה ויש עניין בצד השני - האהבה נוצרת עם הזמן, כשלפחות אצלי בכל הקשרים והאהבות שהיו לי, זה התחיל מרגשות חיבה ורגשות נוספים שקשה להגדיר אותם, ולהגדיר את זה כאהבה לקח זמן.
הייתי בעבר בקשר שסיימתי אותו מסיבות שונות (ולא בגלל שלא התפתחה אהבה) ואחרי תקופה הוא יצר איתי קשר, ובהמשך חזרנו להיות ביחד - אז לפני כן לא הייתה אהבה (לפחות מהצד שלי) ואחר כך היא כן נוצרה, וזה לא שהוא שינה אותי או ניסה לשנות אותי, זוגות שנפרדים וחוזרים זו לא תופעה חריגה ונדירה למיטב ידיעתי.
 
זה עדיין לא אומר שאני משוכנעת שזה הולך לקרות ושאני "לא מבינה" שנפרדנו, זה בעיקר אומר שאני עדיין עם התחושה שקיימת אחרי פרידה טרייה שכוללת בלבול ותחושות מעורבות. גם לו הפרידה לא הייתה קלה, למרות שהוא יזם אותה. דברים משתנים בחיים - ושוב, הכוונה היא לא שאני אומרת שהוא צריך להשתנות או שאני רוצה לשנות אותו, אלא שיש דברים שמשתנים, על אותו משקל גם אצלי דברים יכולים להשתנות ואני יכולה מחר להגיע לתובנות אחרות, כמו שכבר הגעתי לאחרות.
לדעתי את מפספסת וחבל.
עקבתי אחרי כל השרשור, קראתי את הפוסט שלך (פעמיים) ואת כל התגובות. בתור אחת שפעילה בפורום שנים אני מכירה את הנפשות הפועלות וכבר נתקלתי בכל סוגי המגיבים, האורחים והקבועים (תמיד יש הפתעות אבל עדיין).
 
דווקא היו לי כמה דברים להגיב לגבי מה שכתבת, אך ברגע שראיתי איך את מגיבה לאחרים פה ואיך את מפרשת את דבריהם, הבנתי שאין טעם וכנראה תמצאי איזשהי התנסחות שלא תנעם לך.
 
אבל אני רואה שאת ממשיכה לחזור ולהגיב, למרות שכבר הצהרת מספר פעמים שאת מצטערת שבאת לכאן, שאת הולכת, שתודה על כלום וכו' (לא מצטטת אותך, רק הרוח שעולה מדברייך). אז לא ברור לי אם את בכל זאת משחרת לעצה, או כאן כדי להמשיך להתווכח ולהתנגד לכל מי שעונה משהו שלא נעים לך.
 
אני יודעת שאת תכעסי ותתקוממי על התגובה שלי. את תגידי שהיא תוקפנית, שאני אדם נורא וכו' כמו שעשית לכמה מגיבים פה, אבל באמת שאני לא כותבת לך בתוקפנות, זה חלק מהחסרונות של לקרוא משהו ולא לשמוע אותו, נוטים לפרש את הטון איך שנראה לנו, מה שלדעתי קרה בפרשנות שלך לחלק מהתגובות שקיבלת.
 
אחרי שעברנו את השלב הזה, אם את עדיין קוראת, אמשיך לפואנטה אליה כיוונתי.
 
יש לי קבוצת חברות של כמה חברות טובות. כשאני צריכה להתייעץ לגבי משהו מסויים, אני יודעת בדיוק לאן ללכת. יש לי חברה אחת שיש לה אופי "כן כן". מה זה אומר? שאם בא לי סתם להתבכיין בלי לחפש עצה אמיתית ולחפור על משהו (יותר בשביל עצמי מאשר בשביל לחפש עצה או דעה) היא הכותל שלי. כן כן את צודקת וליטוף על הראש. יש לי חברה אחרת, עצמאית ודעתנית, שאם אני רוצה "כאפה" או עצה שתעצים אותי כאינדבדואל, אני אלך אליה. יש עוד אחת יותר קלילה וותרנית, שאם בא לי עצה שתרכך את עמדתי, אני אלך אליה וכו' וכו'.
 
זה העניין בפורומים. בפורום אין לך את מה שאת רגילה- חברות שכל אחת מוכרת לך במורכבות שלה, או בן/בת משפחה. פה יש אנשים שלא מכירים אותך ואת לא מכירה אותם. לכן הרבה פעמים כשנותנים כאן עצה, מנתחים את השאלה קצת כמו פרק בספר, כי אין קירבה או היכרות עם השואל, לכן הניתוח הוא נייטרלי יחסית (כמובן מושפע גם מדעות ונסיון אישי). בעיני זה נכס עצום. נכון לא מקבלים פה ליטופים על הראש. אנשים פשוט אומרים את האמת- מה שהם חושבים. נכון הם לא תמיד חסים על רגשותייך, אולי בגלל שמרבית האנשים בכלל לא נעלבים. בטח לא ממה שכתבו לך. עברתי על זה כמה פעמים ולדעתי ההתנגדות שלך נובעת מהתנגדות פנימית כללית לכל תגובה שהוא לא מלטפת/מחמיאה/טופחת על השכם. היו כאן כמה דברים שאם הייתי במקומך גם לי היה קשה לקרוא. לא בגלל שזה פוגעני או מעליב, אלא שזה פשוט ממש לא מה שבא לי לשמוע. כי הייתי רוצה שהדברים יהיו אחרת. לא בגלל שזה לא אמת.
 
גם נתפסת לזה ש"החליטו מה את מרגישה" ועוד. אני לא ראיתי שאף אחד קבע פה עובדות ופיקסס למשרד הפנים. בסך הכל ניתחו את מה שכתבת. יכולת להסכים או לא להסכים. וכאן זה היה נגמר.
 
העלבון והכעס שלך מגיעים ממקומות אחרים (לא קבעתי עובדה, זו דעתי בסך הכל) ואת משליכה אותם על דקויות כמו ניסוח. לדעתי את פשוט כואבת ומאוכזבת שהקשר לא צלח, ונורא קיווית בסתר ליבך שאנשים פה יפרגנו או ייתנו עצות או תקווה איך אולי זה כן יכול להצליח. ואת משליכה את הרגשות השליליים האלו על אנשים שבאמת ניסו לעזור, גם לא בכפפות צמר גפן.
 
אני יודעת שאת נורא תעלבי (בעצם לא תעלבי, כי את הרי לא נעלבת מאף אחד פה, לדברייך) אבל הייתי מקווה שאולי תנסי לקרוא את התוכן באמת ולא למהר להתגונן. ואת רשאית כמובן לא להסכים. בכל מקרה עצה קונקרטית לגבי הקשר אין לי לתת לך, כבר דיי אמרו הכל (למרות שאת הרוב סירבת לקבל).
בהצלחה
עקבתי אחרי כל השרשור, קראתי את הפוסט שלך (פעמיים) ואת כל התגובות. בתור אחת שפעילה בפורום שנים אני מכירה את הנפשות הפועלות וכבר נתקלתי בכל סוגי המגיבים, האורחים והקבועים (תמיד יש הפתעות אבל עדיין).
 
דווקא היו לי כמה דברים להגיב לגבי מה שכתבת, אך ברגע שראיתי איך את מגיבה לאחרים פה ואיך את מפרשת את דבריהם, הבנתי שאין טעם וכנראה תמצאי איזשהי התנסחות שלא תנעם לך.
 
אבל אני רואה שאת ממשיכה לחזור ולהגיב, למרות שכבר הצהרת מספר פעמים שאת מצטערת שבאת לכאן, שאת הולכת, שתודה על כלום וכו' (לא מצטטת אותך, רק הרוח שעולה מדברייך). אז לא ברור לי אם את בכל זאת משחרת לעצה, או כאן כדי להמשיך להתווכח ולהתנגד לכל מי שעונה משהו שלא נעים לך.
 
אני יודעת שאת תכעסי ותתקוממי על התגובה שלי. את תגידי שהיא תוקפנית, שאני אדם נורא וכו' כמו שעשית לכמה מגיבים פה, אבל באמת שאני לא כותבת לך בתוקפנות, זה חלק מהחסרונות של לקרוא משהו ולא לשמוע אותו, נוטים לפרש את הטון איך שנראה לנו, מה שלדעתי קרה בפרשנות שלך לחלק מהתגובות שקיבלת.
 
אחרי שעברנו את השלב הזה, אם את עדיין קוראת, אמשיך לפואנטה אליה כיוונתי.
 
יש לי קבוצת חברות של כמה חברות טובות. כשאני צריכה להתייעץ לגבי משהו מסויים, אני יודעת בדיוק לאן ללכת. יש לי חברה אחת שיש לה אופי "כן כן". מה זה אומר? שאם בא לי סתם להתבכיין בלי לחפש עצה אמיתית ולחפור על משהו (יותר בשביל עצמי מאשר בשביל לחפש עצה או דעה) היא הכותל שלי. כן כן את צודקת וליטוף על הראש. יש לי חברה אחרת, עצמאית ודעתנית, שאם אני רוצה "כאפה" או עצה שתעצים אותי כאינדבדואל, אני אלך אליה. יש עוד אחת יותר קלילה וותרנית, שאם בא לי עצה שתרכך את עמדתי, אני אלך אליה וכו' וכו'.
 
זה העניין בפורומים. בפורום אין לך את מה שאת רגילה- חברות שכל אחת מוכרת לך במורכבות שלה, או בן/בת משפחה. פה יש אנשים שלא מכירים אותך ואת לא מכירה אותם. לכן הרבה פעמים כשנותנים כאן עצה, מנתחים את השאלה קצת כמו פרק בספר, כי אין קירבה או היכרות עם השואל, לכן הניתוח הוא נייטרלי יחסית (כמובן מושפע גם מדעות ונסיון אישי). בעיני זה נכס עצום. נכון לא מקבלים פה ליטופים על הראש. אנשים פשוט אומרים את האמת- מה שהם חושבים. נכון הם לא תמיד חסים על רגשותייך, אולי בגלל שמרבית האנשים בכלל לא נעלבים. בטח לא ממה שכתבו לך. עברתי על זה כמה פעמים ולדעתי ההתנגדות שלך נובעת מהתנגדות פנימית כללית לכל תגובה שהוא לא מלטפת/מחמיאה/טופחת על השכם. היו כאן כמה דברים שאם הייתי במקומך גם לי היה קשה לקרוא. לא בגלל שזה פוגעני או מעליב, אלא שזה פשוט ממש לא מה שבא לי לשמוע. כי הייתי רוצה שהדברים יהיו אחרת. לא בגלל שזה לא אמת.
 
גם נתפסת לזה ש"החליטו מה את מרגישה" ועוד. אני לא ראיתי שאף אחד קבע פה עובדות ופיקסס למשרד הפנים. בסך הכל ניתחו את מה שכתבת. יכולת להסכים או לא להסכים. וכאן זה היה נגמר.
 
העלבון והכעס שלך מגיעים ממקומות אחרים (לא קבעתי עובדה, זו דעתי בסך הכל) ואת משליכה אותם על דקויות כמו ניסוח. לדעתי את פשוט כואבת ומאוכזבת שהקשר לא צלח, ונורא קיווית בסתר ליבך שאנשים פה יפרגנו או ייתנו עצות או תקווה איך אולי זה כן יכול להצליח. ואת משליכה את הרגשות השליליים האלו על אנשים שבאמת ניסו לעזור, גם לא בכפפות צמר גפן.
 
אני יודעת שאת נורא תעלבי (בעצם לא תעלבי, כי את הרי לא נעלבת מאף אחד פה, לדברייך) אבל הייתי מקווה שאולי תנסי לקרוא את התוכן באמת ולא למהר להתגונן. ואת רשאית כמובן לא להסכים. בכל מקרה עצה קונקרטית לגבי הקשר אין לי לתת לך, כבר דיי אמרו הכל (למרות שאת הרוב סירבת לקבל).
בהצלחה
מעניין תמיד להיווכח כמה גדול כוחו של העלבון
הנעלב בדרך כלל מציג את עצמו כקורבן של אנשים רעים, חסרי לב, חסרי רגישות, וכולי.
אנשים נורמטיביים, כמו שיש בפורום הזהב, מגיבים לעלבון במבוכה כזו או אחרת, מסבירים, מתנצלים, או מתווכחים. וכך הנעלב/ת הופך לדמות שיש לרצות אותה.
הגברת כאן נעלבה - ואת הנכס הזה איש לא ייקח ממנה. היא מסובבת את כל הפורום על האצבע, אנשים פה טורחים לכתוב לה מגילות - והגברת בשלה.
ובאמת למה לוותר על נשק יעיל כל כך? גם תשומת לב, גם הסתה של הנושא מאיפה שלא נח לה, ובסוף תמיד יהיו כמה שיקנו את המסכנות ויצקצקו בלשון.
כמובן שזו טכניקה לא יעילה בחיים, שלא מבטיחה אושר רב. אבל הנעלבים מרגישים שהעלבון הוא זכות קניינית יקרה מפז, ולא מוכנים לשחרר. כדאי לזכור את זה היטב כשאנחנו מנהלים משא ומתן עם נעלבים.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
הנעלב בדרך כלל מציג את עצמו כקורבן של אנשים רעים, חסרי לב, חסרי רגישות, וכולי.
אנשים נורמטיביים, כמו שיש בפורום הזהב, מגיבים לעלבון במבוכה כזו או אחרת, מסבירים, מתנצלים, או מתווכחים. וכך הנעלב/ת הופך לדמות שיש לרצות אותה.
הגברת כאן נעלבה - ואת הנכס הזה איש לא ייקח ממנה. היא מסובבת את כל הפורום על האצבע, אנשים פה טורחים לכתוב לה מגילות - והגברת בשלה.
ובאמת למה לוותר על נשק יעיל כל כך? גם תשומת לב, גם הסתה של הנושא מאיפה שלא נח לה, ובסוף תמיד יהיו כמה שיקנו את המסכנות ויצקצקו בלשון.
כמובן שזו טכניקה לא יעילה בחיים, שלא מבטיחה אושר רב. אבל הנעלבים מרגישים שהעלבון הוא זכות קניינית יקרה מפז, ולא מוכנים לשחרר. כדאי לזכור את זה היטב כשאנחנו מנהלים משא ומתן עם נעלבים.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
הבנת אותי לא נכון
אין ספק שטכניקות כאלה מחזיקות שנים מול בן או בת זוג קבועים, שנמצאים בדפוס יחסים מקובע.
 
אבל אמרתי שהן לא מביאות אושר רב. הנעלב או המתקרבן מאמין לעצמו, וחייו אכן לא טובים. במקום לגדול למקומות חדשים, הוא/היא ננעל על המסכנות. זה עובד במובן זה שתמיד יש מי שיאמין לזה. זה לא עובד במובן שזה לא מייצר אושר או שמחה.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
אין ספק שטכניקות כאלה מחזיקות שנים מול בן או בת זוג קבועים, שנמצאים בדפוס יחסים מקובע.
 
אבל אמרתי שהן לא מביאות אושר רב. הנעלב או המתקרבן מאמין לעצמו, וחייו אכן לא טובים. במקום לגדול למקומות חדשים, הוא/היא ננעל על המסכנות. זה עובד במובן זה שתמיד יש מי שיאמין לזה. זה לא עובד במובן שזה לא מייצר אושר או שמחה.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.