מניח את ראשי בחייקך ופורש עצמי על תלמים פעורים בין פיתולי קימורייך. יצרים חומדים מסירים מעליך את כסותך ומותירים אותך עירומה ומגישה לי שדיים מפתות וערווה משתוקקת. כי אהבתי אותך אישה, ובדמותך נעקדתי. ואת את צפונות נפשי כבשת במשאת תאווה.
מעבר למילים , ידיך אומרות לי הכול כשמציירות הן על גופי מעגלים שאותי לוקחים אל מחוזות העונג. מעבר לשתיקות, לשונך ממשיכה לזחול במסלולים מפותלים מרום פסגות אל מעמקי המצולות של העומק. במסע קסום ואיטי, מעבר לזמן, אתה נסחף איתי הרחק מכאן. רודה את דבשי, יונק את צופי ומזרים חיים בגופי רגע חלומי
בואי וניסחף במילים שידעו לפרוץ סכרים, נצית דממות שבקשו לזעוק ונרקום על מרבדים, אהבה שנתלשה מאזיקיה. ואל אשר רעבנו, נישא ענוגים שוברים שבר, ואל אשר צמאנו, נגיר שפעת מעיינות, ובלהט אוהבים נריע את תרועת התאווה.
קראתי לך בו נזרום ולא ניתן לשום מחסום סכר או תהום להפריד בנינו בו ניתן למגע לדבר במקומנו בוא ונגיר אהבה בו נתיר האזקים שאת התשוקה כובלים ונשביע רעבוננו באהבים בוא אלי תחוש ותיגע בוא אלי ונריע יחדיו את התרועה הגדולה
