מנחה לחג - 2
אני ממשיך בניסיונותי להיאבק במכשולים שמציבה לי מערכת תפוז בתקווה שלפחות חלק ממה שאכתוב יעלה.
לפני הנסיעה חששתי מאד מן הלילות, מעולם לא ישנתי ברכבת, הנסיעות היומיות שלי לעבודה קצרות מכדי להירדם, ובנסיעות ארוכות יותר, אני נוסע כדי לראות, ולא לישון. אולם נסיעה של שבוע רצוף ללא שינה עלולה להפוך חוויה לסיוט ולזאת לא פיללתי. לשמחתי מצאתי שאני נהנה מאד לישון על הרכבת. הטרנס-מונגולית נעה לאיטה, מהירותה הממוצעת היא 70-80 קמ"ש, לעיתים נדירות היא מאיצה לסביבות 100. הטילטולים עדינים ומרגיעים ורוב המסילה הרוסית מולחמת, כך שבמקום תקתוקים יש רק המהום עמום ותמידי של הדינמו כנראה בחוגון. תאי השינה מבודדים היטב, כך שרעשים מן המסדרון כמעט ואינם חודרים, על החלון ניתן להוריד וילון אטום המונע לחלוטין חדירת אור. הפעמים היחידות שהתעוררתי באופן לא מתוכנן משינה היו כאשר הוחלפו קטרים באמצע הלילה והצמדת הקטר החדש גרמה לרתיעה ורעש חזק בכל הקרונות.
הרכבת עוזבת את מוסקבה בחושך, בבוקר למחרת מתעוררים למראה שמלווה את הנסיעה כמעט לאורך ארבעה ימים שלמים: יער בלתי נגמר.
