השאלה לוקחת אותי אחורה כמה שנים
אני זוכרת שכשישבתי שבעה, אחותו של בעלי ז"ל שאלה אותי אם אני מצטערת שהכרתי אותו, אם אני מצטערת שהתחתנו, כי אם לא, לא הייתי צריכה לעבור את מה שאני עוברת. בלי מחשבה שנייה עניתי שלא. היתה לי תקופה מאוד יפה וטובה איתו וקיבלתי במתנה את הבת שלי, הייתה לי אהבה גדולה, הייתה לי ההזדמנות לתת ולקבל ולא הייתי מוותרת על כך לרגע. בכל אופן נראה לי שבכל קשר, כאשר מסתכלים עליו בדיעבד אפשר לראות דברים שהיינו פועלים בו אחרת. וליגה, אני כל כך מתחברת למה שכתבת. אחרי המוות שלו הייתה לי פתאום תקופה כל כך טובה (שלא תחשבו לדקה שזה בגלל המוות חס וחלילה שלא תבינו אותי לא נכון) אבל עם כל הרע פתאום הרגשתי שנוחתים עלי כל כך הרבה דברים טובים. האמונה שלי בה' גדלה, הרגשתי שאני לא לבד, הקב"ה שלח לי כל כך הרבה תמיכה, נהייתי אישה אחרת (אני חושבת שכך בכל אופן), הייתי מאוד פעילה ופגשתי אנשים מדהימים שלולא המקרה הנורא לא הייתי פוגשת. אז אם אחזור לשאלה האם לחזור אחורה... כן, הייתי חוזרת ומתחתנת עם אותו האדם ואם במנהרת הזמן הזו היתה אפשרות לשנות משהו אז הייתי משנה את הרגע שהפריד בינינו לנצח
