מנהיגים בתנ"ך

מנהיגים בתנ"ך

שלום אני מחפשת דוגמה מקורית ומעניינת למנהיג מוצלח בתנ"ך מבחינת יחס עם העם, מעשים, דברים שהוא הוביל אליהם וכו'. אם אפשר גם עם קישור למאמר בנושא תודה רבה רבה
 
מנהיג נערץ ששינה את מהלך ההיסטוריה של בני עמו

איש צנוע ונחבא אל הכלים שגאל את עמו מעבדות ושיעבוד של הפלשתים הנהיג מרד חסר סיכוי וניצח בזכות ניצחונו המזהיר נוסדה בפעם הראשונה בהיסטוריה ממלכה ישראלית ממלכה שתוך זמן קצר הטילה חיטטה על כל עמי האזור כל חייו נלחם באויבי ישראל עד יום מותו מנהיג ישראלי שהסופר המקראי מתאר אותו כך "ולו היה בן ושמו שאול בחור וטוב ואין איש מבני ישראל טוב ממנו משכמו ומעלה גבה מכל העם " המנהיג היחידי במקרא שמיוחס לו קיום מצוות המלחמה בעמלק שאותו ניצחו ניצחון שאין למעלה ממנו עליו נאמר "בנות ישראל אל שאול בכינה המלבישכם שני עם עדנים המעלה עדי זהב על לבושכם " לא תמצא עוד מנהיג נערץ כל כך שהוביל את עמו מחשכת העבדות לזוהר של עצמאות ומלכות ראשונה
 

uzi1931

New member
לב אברהם= בניגוד לדבריך כאן ::

סופו של שאול המלך בינתיים, אומר שמואל הנביא לשאול: "לא אשוב עמך כי מאסת את דבר ה' וימאסך ה' מהיות מלך על ישראל" "ויסב שמואל ללכת ויחזק [שאול] בכנף מעילו ויקרע. ויאמר אליו שמואל, 'קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך'". (שמואל א' טו: כו-כח). שגיאה גורלית זו, חותמת את גורלו של שאול. לא ניתנת לו הזדמנות שניה. כאשר מדובר במלך ישראל, לא יושבים בשמים בחיבוק ידיים. התגובה מיידית ומהירה. וכל הספור הזה מתרחש מכיוון ששאול המלך המרה את הצו שקיבל מהאלוהים: למחות את עמלק ולא להשאיר שום זכר ממנו ואגב,מלכות שאול נמשכה שנתיים בלבד- היתכן ששנינו קראנו באותו התנך?או שכתבת כאן מהרהורי לבך אנא ממך בזהירות וללא חרפות וגדופים!!!!
 

פלגיה

New member
לא יתכן

ששניכם קראתם באותו התנ"ך. שכן ברור וידוע כאן בפורום שללב אברהם תנ"ך משל עצמו. לשאול המלך היו מידות טובות, נכון. מכאן עד להערצתו העיוורת המרחק רב.
 
מבחן אמינות

אני מוכן לבחינה על כל מילה שכתבתי על שאול אשמח אם תראי לי היכן הגזמת או טעיתי ואיפה את רואה הערצה עיוורת עד רבה הציגי דוגמאות יותר טובות יותר נכונות על דוד נשוא הערצתך אולי תביאי ציטוטים מצוואתו בכדי להשוות את הנאמר על שאול ביום מותו לעומת הנאמר בדוד והשתדלי לצטט מהתנ"ך ולא מהפרשניות לתנ"ך
 

יוסי ר1

Active member
שאול המלך הוא דמות טראגית.

הטראגדיה שלו היא שהוא יכול היה להיות מלך מושלם, ואכן הכתוב העיד עליו "ושמו שאול בחור וטוב ואין איש מבני ישראל טוב ממנו משכמו ומעלה גבה מכל העם ". אבל האיש שהלך בסך הכל לחפש אתונות, ניחתה עליו מלוכה. האיש שניסה להיחבא אל הכלים, הומלך, בידי נביא שמלכתחילה דעתו לא היתה נוחה מהמלכת מלך, שכן הא-ל הוא מלך ישראל, ודברו ביד נביאיו. אך מתבקש הוא שהמלך הראשון, שעלה מכח רצונו של העם ולא ב"צינור המקובל" של רצוןם הא-ל, ייכשל. כפי שהמרגלים, שנשלחו על פי משה כשלו, כך כשל לו המלך הראשון. רוח רעה מבעתת אותו, והוא עושה את טעותו הגורלית, נגרר אחר תאוות העם לשלל ועובר על צו הא-ל להחרים את עמלק. "מדוע מאחר הצאן לקחתני, ולנגיד על עמך כיום זה שמתני"? זועק שאול אל שמואל, בבלאדה הנהדרת של טשרניחובסקי. האיש שעלה בעל כרחו לגדולה, יודע שהוא ובניו ימותו למחרת על הגלבוע. אבל כמו כל גיבור טראגי, הוא פוסע בגבורה אל אבדנו שהגורל הועיד לו. שאול יכול היה להיות מנהיג מוצלח, אבל, דרכו לא צלחה בכך.
 

Lakedaimon

New member
חטא אחד של המלחמה בעמלק

וזהו? איך מתרצים הפרשנים את כמות החטאים של שאול ואת העונש שקיבל (אגב, דומה בצורה מחשידה לקריעה מאוחרת יותר, זו של שלמה) לכמות החטאים של דוד והעונש שקיבל? דוד עבר על דיברים, שאול על מצווה אלוהית.
 

יוסי ר1

Active member
קצת לא ברורה לי ההבחנה שאתה עושה בין דיבר

למצווה אלוקית. האם הדיבר אינו מצווה אלוקית?
 

Lakedaimon

New member
יש הבחנה ברורה

בין הדברות שנתן ה' למשה ומשמשים כבסיס לכל החוקים האחרים, כמו שיש הבדל ברור בכל מה שקשור במשה, לכל איש אחר במקרא. הדיברות הם החוקים הראשונים והבסיסיים ביותר שמהווים את הבסיס לכל ה"הסדר" של ה' עם עמו. לכן גם ההבדל בין עשרת הדיברות של שמות לאלה של דברים. מכיוון שלפי המחקרים אחרונים רוב רובם של ספרי שמואל ומלכים נכתבו על ידי אותו כותב של ספר דברים, יש להניח שהמסרים אותם הם נועדו להעביר הם דומים. לכן, אגב, יש את הסברה ששאול היה המלך הראשון של הממלכה הצפונית, וכל סיפור ה"אוזורפציה" של דוד הוא אנלוגיה לעליונותו של שבט יהודה על שבט בנימין ושל הממלכה הדרומית בה נכתב המקרא על הצפונית שחרבה בזמן הכתיבה.
 

יוסי ר1

Active member
ההסבר שלך יותר סיבך אותי מאשר הבהיר לי.

בהתחלה אתה טוען שאין מידתיות - , שאול על מצווה אלוהית ולכן קיבל עונש נורא, בעוד דוד עבר על דיברים, וקיבל פחות. ואחר כך אתה טוען להפך, שהדברות שניתנו למשה הן הבסיס (ודוד עבר על דברות, לא?!) ואחר כך אתה מנסה להסביר במלחמת עליונות בין שבטים על פי מחקר זה או אחר. ממה נפשך, אם ההסבר שאתה מחפש הוא "דתי" (לא במובן האמוני, אלא מתבסס על חשיבות המצוות) אזי תחליט - מי עבר עבירה יותר חמורה, שאול או דוד. ואם אתה מעמיד את הסיפור על שיכתובים לפי המסר שסופר המלך רצה לעשות בסיפור כדי לבטא עליונות שבטית, אז ממילא לא משנה מה היה החטא של המלך מהשבט היריב...
 
זה טראגי איך שאתה חושב

"האיש שהלך בסכ ה"כ לחפש אתונות ניחתה עליו המלוכה" האים ללכת אחרי כבשים כלומר להיות רועה זה בעניך יותר מכובד אלה כולם עבודות חקלאיות שאתה פשוט לא מכיר למה אתה מתכוון כשאתה אומר ניחתה עליו המלוכה הרי לפי הטקסט השבטים הישראלים באותה תקופה נאנקו תחת שלטון כיבוש פלשתי איך מיסדים מלוכה במצב כזה בהוקוס פוקוס איך לדעתך נעשה שאול למצביא צבאי שהביס בקרבות את כל עמי האזור איך הוא עשה זאת תוך כדי הסתתרות מאחרי הסירים והמחבטות אתהפשוט מדקלם את דברי האיוולת שלימדו אותך מבלי לעצור לרגע ולחשוב
 

יוסי ר1

Active member
תתפלא, רעייה היא דבר שעשיתי עד לפני לא הרבה

שנים, כך שאני מכיר (ומכבד) מלאכה זו לא פחות ממך. וזה ששאול "נחבא אל הכלים" זה מקרא מפורש, לא פרשנות של אף אחד.
 
לרועה לשעבר בפנסיה

אם אתה באמת רועה לשעכבר אסביר לך כחקלאי כל חייו מה אפשר ללמוד מתאור חיפוש האתונות של שאול : לא בחינם נאמר "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו " החמור או האתון אינם נוהגים לברוח ווהחמור כמו הסוס מוכרים כבהמות נאמנות למקומם אלה בעונה אחת מסוימת שבה גם החמור השקט ביותר הופך למפלצת שאין לעצור והאתון לחמקן שבלתי ניתן להשתלט עליה וזה בעונת היחום שלהם זו התקופה היחידה שבה אתון תברח מבית אדוניה ובבריחתה היא יכולה לגמא מרחקים גדולים וזה הכיסוי האידיאלי של מנהיג המרד ועוזרו שהיו בדרכם לחצות את גבולות השבט לפגישה חשאית עם מנהיגי שבט יהודה שבע ימים לאחר אותה פגישה בין שאול למניהגי שבט יהודה החל המרד הישראלי בפלשתים אם תזכור את דרכו של שאול חזרה לביתו תוכל להבין שחילופי האותות בדרך חזרה הם התשובה של בני שבט יהודה לתכנית המרד הישראלי תשובה שחיכטו לה בבנימין כאשר יש בארץ שילטון כיבוש זר החושש מהתקוממות של העם הכבוש (שמואל א פרק יג' 19 ) תנועה של שאול בתקופה כל כך קצרה לפני המרד חיבת להיות מוסווית היטב ואין מתאים יותר מחיפוש אתונות במרחק רב מביתך כמובן ניתן להשיג מכך שחיפוש אתונות יתקבל כתרוץ הגיוני רק בתקופה מסוימת ולא בכל ימי השנה ומכאן /שההכנות למרד הישראלי נעשו בסתיו או בראשית החורף
 

יוסי ר1

Active member
דווקא החלק הראשון בדבריך אכן מכוון למציאות,

שכן אתונות סתם אינן הולכות לאיבוד. ויכול הנוסע בדרך ליריחו, באיזור נבי מוסא לראות חמורים "טועים", אבל הם אינם טועים אלא רועים למרחקים, ויודעים לשוב לבד. אז באמת לאן ואיך נעלמו האתונות של קיש? או שנגנבו, או שהן כביכול שמשו סיפור כיסוי כלשהו. קשה לי לקבל את ההשערה שלך על סיפור כיסוי, גם כי התנ"ך מספר אותו לנו, לא לפלישתים. מה התנ"ך צריך לספר לנו ברמזים? היה יכול לספר ששאול הלך במסווה של חיפוש אתונות. שנית, כזכור, אני סבור שסדר הדברים שהספר מציג הוא הנכון - שאול החל את דרכו המנהיגותית רק לאחר שפגש בשמואל, ולא לפני כן. וממילא, המחשבה שיצא לארגן מרד או להפגש עם נציגי שבטים נופלת לדעתי.
 
דרך האתון

אתה צודק שאול הלך לתומו לחפש אתונות אבדות והמלוכה פשוט צנחה עליו משמיים סתם איש אלמוני פגש את הנביא המהולל היודע למצוא כל חמור או כבש אובדד נביא שמקום משכבו לצד ארון האלוהים במקדש שילה נביא שהאלוהים בכבודו ובעצמו מתיצב לפניו בכל פעם שיש לו איזה שהוא מידע אישי למסור לו את הנביא הזה פוגש שאול ותמורת רבע שקל הוא מוושח אותו בג'ל סודי בחשאי בלי שאיש יראה או יודע על כך ותוך שבעה ימים מאז נמרח בג'ל שאול נהפך לאיש אחר בלי שום רקע ובלי שום הכנות תוך שבעה ימים שאול חוזר לביתו מארגן ומכין מרד מוצלח עם צבא של שלושת אלפים לוחמים מיומנים שהכינו מארב לצבא פלשתי חמוש מכף רגל ועד ראש במיטב כלי הנשק מנצח את הפלשתים וממשיך להילחם בכל אויבי ישראל קרב אחרי קרב שאול נלחם נגד מואב עמון אדום עמלק וכ"ו ומנצח בניצחונות מזהירים מקים ממלכה ישראלית לתפארת והכל כתוצאה והכל בזכות הוקוס פוקוס של רואה
 

יוסי ר1

Active member
ועל זה משיב לך שמואל עצמו במשחו את המלך השני

את דוד. וכך מספר הכתוב: "וְקָרָאתָ לְיִשַׁי, בַּזָּבַח; וְאָנֹכִי, אוֹדִיעֲךָ אֵת אֲשֶׁר-תַּעֲשֶׂה, וּמָשַׁחְתָּ לִי, אֵת אֲשֶׁר-אֹמַר אֵלֶיךָ" כלומר אתה תהיה שם, תראה את כל המועמדים, אבל אני (הא-ל) אודיע לך מי מהם ייבחר. ואח"כ המעשה עצמו: "וַיַּעַשׂ שְׁמוּאֵל, אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה, וַיָּבֹא, בֵּית לָחֶם; וַיֶּחֶרְדוּ זִקְנֵי הָעִיר, לִקְרָאתוֹ, וַיֹּאמֶר, שָׁלֹם בּוֹאֶךָ. ה וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם, לִזְבֹּחַ לַיהוָה בָּאתִי, הִתְקַדְּשׁוּ, וּבָאתֶם אִתִּי בַּזָּבַח; וַיְקַדֵּשׁ אֶת-יִשַׁי וְאֶת-בָּנָיו, וַיִּקְרָא לָהֶם לַזָּבַח. ו וַיְהִי בְּבוֹאָם, וַיַּרְא אֶת-אֱלִיאָב; וַיֹּאמֶר, אַךְ נֶגֶד יְהוָה מְשִׁיחוֹ. {ס} ז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-שְׁמוּאֵל, אַל-תַּבֵּט אֶל-מַרְאֵהוּ וְאֶל-גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ--כִּי מְאַסְתִּיהוּ: כִּי לֹא, אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם--כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם, וַיהוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב. ח וַיִּקְרָא יִשַׁי אֶל-אֲבִינָדָב, וַיַּעֲבִרֵהוּ לִפְנֵי שְׁמוּאֵל; וַיֹּאמֶר, גַּם-בָּזֶה לֹא-בָחַר יְהוָה. ט וַיַּעֲבֵר יִשַׁי, שַׁמָּה; וַיֹּאמֶר, גַּם-בָּזֶה לֹא-בָחַר יְהוָה. י וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שִׁבְעַת בָּנָיו, לִפְנֵי שְׁמוּאֵל; וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-יִשַׁי, לֹא-בָחַר יְהוָה בָּאֵלֶּה. יא וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-יִשַׁי, הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים, וַיֹּאמֶר עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן, וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן; וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-יִשַׁי שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ, כִּי לֹא-נָסֹב עַד-בֹּאוֹ פֹה. יב וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי, עִם-יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי; {פ} וַיֹּאמֶר יְהוָה קוּם מְשָׁחֵהוּ, כִּי-זֶה הוּא.". בפירוש, הרואה או כל אדם טועים במראה החיצוני, אבל בעזרת הא-ל - הרואה רואה את המחזה הנכון ומסוגל לבחור את האיש המתאים.
 
את העיקרשכחתה

"ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ויאמר ה' עגלת בקר תיקח בידך ואמרתה לזבח ל ה' באתי " מילא ששמואל חושש מפני המלך שאול זה הגיוני אבל לפי הכתוב ה' בעצמו חושש לחיי נביאו ומציע לשמואל טריק לשקר לעשות כאילו בכדי להערים בכדי שהדבר לא יוודע למלך אלה דברים מוזרים עד מאוד ולעניות דעתי הפעם היחידה בכל המקרא שיש כזה זילוט של ה' ולכן לדעתי אתו ה' הלוחש לשמואל כיצד לשקר ולרמות את המלך שאול אינו אלה שמואל עצמו ומאווי ליבו אתה כמובן יכול להמשיך בדרכך ולהאמין שהקדוש ברוך הוא ירד לרמה כל כך נמוכה בבואו לבחור מלך חדש לישראל היות והמלך הקודם פשוט לא הקפיד על קוצו של יוד ולכן האלוהים החליט להעדיף על פניו של שאול הגיבור הנערץ נער(ספק בן חורג צאצא למואביה ) לא גבוה ולא יפה שבבוא היום ירצח את כל משפחת המלוכה בישראל יבעל אשת איש ישקר במצח נחושה יצטרף לאויבי ישראל . ראש כנופית פורעי חוק הרוצחים ושודדים למחייתם אכן רצון האל
 

יוסי ר1

Active member
‫השאלה שלך על חששו של שמואל היא שאלה במקום.

אבל גם משה חשש ללכת לפרעה למרות שהא-ל ציווה עליו, וגם הוא פחד שפרעה יהרוג אותו או שבני ישראל לא ישמעו אליו. וכי משה היה קטן אמונה? ואברהם לא תהה על הבתחת האל לזרע? ושרה לא צחקה על אותו עניין? נראה שגם הנביאים העדיפו ללכת בצד הבטוח, ולא לחיות בתחושה של ניסים. ובאשר לעצה של לרמות כביכול, על דבר הזבח, ראשית זו לא היתה רמאות של ממש, כי באמת נערך זבח. שנית, פרשנים כבר עמדו על השאלה, ומצאו שמכאן אפשר ללמושד מידה שמפני דרכי שלום אפשר לשנות. אני יודע שאתתה לא אוהב להסתמך על פרשנים, אבל מה לעשות, זה מה יש.
 
למעלה