מנדבושקס #23
כותב אני לכם באקטיביות נמרצת מאין כמוה. גמעתי אל קיבתי (אכן, גמעתי) מספר בלתי מבוטל של טובלרונים קטנים וגדולים כאחד. השמנים מביניכם (שמנים בנפש, שמנים בגוף, שמנים לשעבר) מבינים את רגשות האשם שחובקות אותי ומתקיפות אותי מכל כיוון. הסם שלי הוא אנדרנלין, והטריפ שלי הוא טור שבועי זה. ENJOY. בעניין ההקדשות. בדקתי את טוריי הקודמים, ועל-פי זכרוני, היו הרבה יותר אנשים שקיבלו הקדשות. המצב לא כך, כמסתבר. ומעתה אעשה השלמות.
השבוע? מורי. יהיה טוב, בהחלט. נעים מת מזמן.
היה זה שבוע של התחלות חדשות. של תקופות חדשות. של דפים לבנים וחדשים. לא כולם, אגב, ברוח המטאפורה - לבנים. חלקם אפורים. חלקם התנסויות רעות. אבל אין לי חרטות. כאנזים המעכל מזון לחומריו התועלתיים, שכן - אין גוש מזון בפני עצמו תועלת לגוף אלא רק ליריכיים, כך אני. ולאחרונה? יבש מוחי מחוויות שוות-סיקור. כאלו שאוכל להביא את רשמיי התמוהים לפניכם, בטור חגיגי מידי סופשבוע משמח. ואולי זה סופו של עידן? ואולי נגזז און-שערי? השמא תמה לה שנינות? אנסה בכל זאת. התרבות הישראלית, סיפורת קצרה כארוכה. חלק א'. השעה מתקרבת באדישות ל-6. זו הפעם השמינית ב27 השניות האחרונות שאני מוציא את הפלאפון מהכיס. פותח. בודק שעה. סוגר. אין צפונבון ממני. עם התלבושת של ריאלי. הצעיף. הפלאפון. אנשים בוחנים אותי בעיניים דוקרניות. כמעט כואב לי. אני עסוק במחשבות ארוכות על טיבו של שיערי. מזה שבוע ארוך ביותר שתוקפת אותו רוח רעה והוא מסרב להיות מושלם. כשעה קלה (ואין דבר הקל בה) ארכה העלייה מבית המורה לפרטי למתמטיקה לחורב. פעם ראשונה שמצאתי לנכון לחזק את ידיעותיי הרופפות במקצוע הארור, כיאה לתלמיד חמש יחידות משתמט. נסיעה של 10 דקות עלובות התארכה פלאים, ועצביי מאיימים להתפרץ כמגמה בוערת. צדדיי הפחות אשכנזיים מאיימים לתפוס משכן קבע, כשאיש דת בוהה בי ולא מניד עפעף. הוא אף לא מנסה להסוות את הרגליו החולניים. צפצופים נשמעים מכל עבר. אמנם עברו חודשים רבים מאז השלמתי את לימודיי התיאורטיים בנהיגה, אך זכור לי שאין לצפור בתוך שטחים עירוניים אם לא כדי למנוע תאונה. שתי אסכולות עלולות לנמק את מסכת הצפצופים שתוקפת את אוזניי כבדות-השמיעה ממילא עד הגעתי הביתה. האחת, כל תושבי הארץ רואי שחורות. תאונה בכל מקום. כנפגעי-סמים הזיות קופצים לנתיבם חתולים בהמוניהם, וקשישות-מראה וסליהן עורכות טורניר ברידג' בצומת סואן. (רבקלה, מה קרה עברת דירה? נורא רועש פה..) אני משתדל לתת למאורעות אלו להחליק מעל ראשי. כמעט ולא נותר לי ראש בקצה הצוואר, לולא הייתי חומק בשניה האחרונה מרדיוס מטרייתו הענקית של איזה קשיש פיסח שדילג לו להנאתו בין השלוליות. אכן מראות קשים בחיפה. הילכתי לי בגשם. לא מודע. עשן הסיגריות התערבב עם ריח הגשם הסמיך. צעקות האנשים וצפירות המכוניות התלכדו בד בבד עם נקישות הגשם על המדרכה הקרה. כשתחושות אלו לא מנוכרות וזרות לך, אז דע - שאתה ישראלי.. ריח של חדש נישא בכל מקום. דף לבן. התחלה נקייה. אז מה היה לנו השבוע
דימוי אחד. אנלוגיה אחת. בדיחה אישית יחידה. ארבע מטאפורות. חמש האנשות שובבות (למעשה שש).
העברת פילוסופיה מהולה בניסיון לשעשע. תקופה קשה עוברת על צוות פרופורציות/מנדבושקס באשר הוא. החלמה מהירה. שלכם, בברכת סופשבוע מקסים,
נדבו'ש.
כותב אני לכם באקטיביות נמרצת מאין כמוה. גמעתי אל קיבתי (אכן, גמעתי) מספר בלתי מבוטל של טובלרונים קטנים וגדולים כאחד. השמנים מביניכם (שמנים בנפש, שמנים בגוף, שמנים לשעבר) מבינים את רגשות האשם שחובקות אותי ומתקיפות אותי מכל כיוון. הסם שלי הוא אנדרנלין, והטריפ שלי הוא טור שבועי זה. ENJOY. בעניין ההקדשות. בדקתי את טוריי הקודמים, ועל-פי זכרוני, היו הרבה יותר אנשים שקיבלו הקדשות. המצב לא כך, כמסתבר. ומעתה אעשה השלמות.
