מן יום שכזה
התעוררתי לי בבוקר בהרגשה שזה הולך להיות יום סתמי לחלוטין. טעיתי.... זה התחיל כבר במסנג´ר חברה שלי עלתה מולי ומפה לשם אני מוצאת את עצמי שולחת לה קורות חיים שלי שהיא תברר אצלה בעבודה (אורנג´) אם צריכים מישהו משהו... חצי משרה אפילו. נמאס לי המצב הזה של חוסר יכולת לפרנס את עצמי בכבוד מינימלי. קצת כאב לי בהתחשב בעובדה שאותה חברה... ובכן פעם אני קיבלתי אותה לעבודה אצלי... זה המשיך בזה שנסעתי לי לעבודה באוטובוס... נסיעה מייגעת הנמשכת כ-50 דקות בזמן שאם היה לי רכב אז הייתי עושה את זה ב-10 דקות. הגעתי לעבודה... שעתיים לפני בכוונה כי רציתי שקט לעבוד קצת על הסרט שלי ובבית לא היה לי כי ... פשוט לא היה לי שקט שם. שעה לאחר מכן אחותי בפלאפון ומוסרת לי ד"ש ממישהי מהעבודה הקודמת שלי שמבקשת שאני אתקשר אליה כי יש לה משהו להציע לי... התקשרתי... דיברנו... וכל הסיוט שעברתי בעבודה הקודמת ושבגלל זה אני לא שם פשוט חזר והציף אותי פשוט ראיתי את הכל. כל הכאב והמרירות שטפו אותי חזרה... נכון היא דווקא בסדר... יש להם איזה פרוייקט בתכנון והיא שאלה אותי אם לא יהיה לי אכפת שהיא תציע אותי לאותו פרוייקט... לא לא אכפת לי... לא אכפת לי קריירה... לא אכפת לי קידום... לא אכפת לי תנאים מיוחדים.... הגעתי למצב מסריח שאני בסך הכל רוצה את הבסיס ... רוצה קצת פרנסה בכבוד... רוצה להגיע למצב שאני אוכל להשכיר לי דירה קטנה ושאוכל להזמין ולארח חברים אצלי כמו פעם כי עכשיו זה לא אפשרי... ארוח זה דבר שעולה כסף אתם יודעים... וזה כל כך חסר לי... זה המשיך בכך שרכזת ההפקות רואה אותי לפני איזה שעה ושואלת אותי מה אני עושה פה היום? אני צלמת.... אה יופי אז אם אין מרואיינים אז תתני לדורון לנוח (הצלם השני) כאילו..... אם היית בכלל מכירה אותי. אם היית בכלל מסתכלת על מה אני עושה פה בחודשיים האחרונים. אז היית יודעת שאין צורך לומר לי דבר כזה. אם אין מרואיין או יש... אני עושה מעל לתפקיד שלי.... כשאני במשמרת... הצלם השני נח והרבה.... לעזזל... אם היה לך בכלל אכפת אז היית הופכת עולמות ודואגת שאני אקבל חלק מהכסף שמגיע לי.... אחרי חודשיים של עבודה פה.... ברור שלעסק כלכלי יותר טוב להחזיק את הכסף אצלו... מה זה משנה שג´ודי לא קיבלה את המגיע לה... או אפילו חלק מכך... קיבלתי מסר מקלואי.... הלוואי ולא היה לי זמן לכתוב שטויות במסרים קלואי.... כן אז אני יודעת שההודעה שלי נוטפת טיפות של מרירות היום. מה לעשות לא כל יום אני מבדחת..... סתם חלקתי אתכם... לא התחשק לי לחלוק עם מישהו אחר. ג´ודי ברגע של מציאות יומיומית ומקומית
התעוררתי לי בבוקר בהרגשה שזה הולך להיות יום סתמי לחלוטין. טעיתי.... זה התחיל כבר במסנג´ר חברה שלי עלתה מולי ומפה לשם אני מוצאת את עצמי שולחת לה קורות חיים שלי שהיא תברר אצלה בעבודה (אורנג´) אם צריכים מישהו משהו... חצי משרה אפילו. נמאס לי המצב הזה של חוסר יכולת לפרנס את עצמי בכבוד מינימלי. קצת כאב לי בהתחשב בעובדה שאותה חברה... ובכן פעם אני קיבלתי אותה לעבודה אצלי... זה המשיך בזה שנסעתי לי לעבודה באוטובוס... נסיעה מייגעת הנמשכת כ-50 דקות בזמן שאם היה לי רכב אז הייתי עושה את זה ב-10 דקות. הגעתי לעבודה... שעתיים לפני בכוונה כי רציתי שקט לעבוד קצת על הסרט שלי ובבית לא היה לי כי ... פשוט לא היה לי שקט שם. שעה לאחר מכן אחותי בפלאפון ומוסרת לי ד"ש ממישהי מהעבודה הקודמת שלי שמבקשת שאני אתקשר אליה כי יש לה משהו להציע לי... התקשרתי... דיברנו... וכל הסיוט שעברתי בעבודה הקודמת ושבגלל זה אני לא שם פשוט חזר והציף אותי פשוט ראיתי את הכל. כל הכאב והמרירות שטפו אותי חזרה... נכון היא דווקא בסדר... יש להם איזה פרוייקט בתכנון והיא שאלה אותי אם לא יהיה לי אכפת שהיא תציע אותי לאותו פרוייקט... לא לא אכפת לי... לא אכפת לי קריירה... לא אכפת לי קידום... לא אכפת לי תנאים מיוחדים.... הגעתי למצב מסריח שאני בסך הכל רוצה את הבסיס ... רוצה קצת פרנסה בכבוד... רוצה להגיע למצב שאני אוכל להשכיר לי דירה קטנה ושאוכל להזמין ולארח חברים אצלי כמו פעם כי עכשיו זה לא אפשרי... ארוח זה דבר שעולה כסף אתם יודעים... וזה כל כך חסר לי... זה המשיך בכך שרכזת ההפקות רואה אותי לפני איזה שעה ושואלת אותי מה אני עושה פה היום? אני צלמת.... אה יופי אז אם אין מרואיינים אז תתני לדורון לנוח (הצלם השני) כאילו..... אם היית בכלל מכירה אותי. אם היית בכלל מסתכלת על מה אני עושה פה בחודשיים האחרונים. אז היית יודעת שאין צורך לומר לי דבר כזה. אם אין מרואיין או יש... אני עושה מעל לתפקיד שלי.... כשאני במשמרת... הצלם השני נח והרבה.... לעזזל... אם היה לך בכלל אכפת אז היית הופכת עולמות ודואגת שאני אקבל חלק מהכסף שמגיע לי.... אחרי חודשיים של עבודה פה.... ברור שלעסק כלכלי יותר טוב להחזיק את הכסף אצלו... מה זה משנה שג´ודי לא קיבלה את המגיע לה... או אפילו חלק מכך... קיבלתי מסר מקלואי.... הלוואי ולא היה לי זמן לכתוב שטויות במסרים קלואי.... כן אז אני יודעת שההודעה שלי נוטפת טיפות של מרירות היום. מה לעשות לא כל יום אני מבדחת..... סתם חלקתי אתכם... לא התחשק לי לחלוק עם מישהו אחר. ג´ודי ברגע של מציאות יומיומית ומקומית
