מן התמימות

[*מלכישוע*]

מן התמימות

היא באה וישבה מולי, נקבת אדם, בריאה קלה שאדמהּ- נשיותה. עיני סוסה לה, לשפתיה- ארגמן הדם, ישבן. שדיים. היא, על תיאורה, מוצתה. פיה נוטף טיפין-טיפין פלירטוט כושל: - הבט, ההאדים הקרטיב את שפתיי? כמה אפשר לקרוא? - אבהה בך?- למה לא?-ואני חושב: ``מה לי ולך? מה לך ולי? עזביני, די!`` כשקמה והלכה, פרה קדושה, נותרתי מחוייך ומשועשע מן התמימות. ___________________________________________________________ עשו אהבה ולא מלחמה מלכישוע

 

[פרח-בר]

משהו פזיז...

מצטערת אבל עוד לפני שסיימתי לקרוא את שירך ה...מעניין, נזכרתי בשירו של ביאליק ``העיניים הרעבות``. נראה לי שלא רבים מכירים אותו. ביאליק מציג שם את האישה מזוית ``מעניינת``. זה ביאליק פחות מוכר אבל עדיין מרתק ומעניין. ועכשיו אמשיך לקרוא בשירך. להת`.

 

[פרח-בר]

מממ...מעניין...

אתה מביא היבט מעניין של ראיית האישה כ...ואולי, איזה מבחן כוח שאתה עושה לעצמך מול המין השני...ואולי מנסה להבין את מסתורי המין השני...ואולי הכול גם יחד. היה לי מעניין לקרוא. תודה. אגב`, אם אינך מכיר ולא תמצא את שירו של ביאליק, כתוב לי ואשלח לך. תזהר אתה מתחיל להיות ברור ומובן! (סתאאאאאם)

 

[ילדה קטנה ותמימה]

ואני רק חושבת

את אותו הדבר על המין השני... מן התמימות...אה? ילדה.