מן הגורן ומן היקב
"וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר עַל פְּנֵי אַהֲרֹן אֲבִיהֶם:" אימתיי לעזאזל הספיקו אלעזר ואיתמר לכהן ועוד בחיי אביהן ? "והנה פירשתי לך כי ישראל לא הקריבו זבחים אחר נסעם מהר סיני ויתכן שהקריבום בבואם אל צלמונה ופונן והיתה תחלת כהונת אלעזר בכהונה גדולה באותם המקומות בראש השנה ושמש במקום הנקרא באר ביום הכפורים והנה הפירוש כן ויכהן אלעזר כאשר נסעו אל מקום פלוני ולמה כיהן אלעזר? כי השם הבדיל בעת עבודת העגל את שבט הלוי לשאת את הארון לעמוד לפני השם:" (ראב"ע דברים י - ז) אולי הראב"ע נתן מועד לכיהונו של אלעזר. אולם מתיי הספיק איתמר לכהן בחיי אהרן ואלעזר אחיו ? אם לדבריו אלעזר שימש ביום הכיפורים בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים, בהכרח שאומרו "וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה:" חוזר על אלעזר ולא על אהרן אז מי לעזאזל פירש "ויעש - אהרן" (ראב"ע ויקרא טז - לג) "ויכהן אלעזר ואיתמר על פני אהרן אביהם ר' יצחק אמר בחייו ר' חייא בר אבא אמר במותו. על דעתיה דר' חייא בר אבא דאמר במותו כתיב הכא 'פני' ולהלן הוא אומר (בראשית כג) ויקם אברהם מעל פני מתו מה להלן במותו אף כאן במותו על דעתיה דר' יצחק דאמר בחייו נאמר כאן על פני ונאמר להלן (שם יא) וימת הרן על פני תרח אביו מה להלן בחייו אף כאן בחייו אירע טומאה באהרן שמש אלעזר אירע באלעזר שמש איתמר מעשה בשמעון בן קמחית שיצא לדבר עם המלך הערבי ניתזא צינורא מפיו על בגדיו וטמאתו ונכנס יהודה אחיו ושמש תחתיו בכהונה גדולה אותו היום ראתה אמם שני בניה כהנים גדולים אמרו ז' בנים היו לה לקמחית וכולם שמשו בכהונה גדולה שלחו אחריה אמרו לה מה מעשים טובים יש בידך אמרה להם מעולם לא ראו קורות ביתי שערות ראשי ואמרת חלוקי אמרו כל קמחייא קמח וקמח דקמחית סלת וקרון עלה (תהלים מה) כל כבודה בת מלך פנימה על דעתיה דר' חייא בר אבא דאמר במותו מת אהרן שמש אלעזר מת אלעזר שמש איתמר:" (ויקרא רבה כ - יא) "הִגִּיעוּ בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, נָטַל אֶחָד אֶת הַמַּגְרֵפָה וְזוֹרְקָהּ בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ. אֵין אָדָם שׁוֹמֵעַ קוֹל חֲבֵרוֹ בִּירוּשָׁלַיִם מִקּוֹל הַמַּגְרֵפָה. וּשְׁלשָׁה דְבָרִים הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת, כֹּהֵן שֶׁשּׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלָהּ, יוֹדֵעַ שֶׁאֶחָיו הַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לְהִשְׁתַּחֲווֹת, וְהוּא רָץ וּבָא. וּבֶן לֵוִי שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלָהּ, יוֹדֵעַ שֶׁאֶחָיו הַלְוִיִּם נִכְנָסִים לְדַבֵּר בַּשִּׁיר, וְהוּא רָץ וּבָא. וְרֹאשׁ הַמַּעֲמָד הָיָה מַעֲמִיד אֶת הַטְּמֵאִים [ - של אותו בית אב שלא היו ראויים לעבוד: ברטנורא] בְּשַׁעַר הַמִּזְרח - אית דאמרי כדי לביישו ולהודיע שמפני טומאת קרי הוא נמנע לעבוד, כדי שיזהר פעם אחרת." (ברטנורא) אם דאגו להעמיד בפינה בשער המזרח את הטמאים בזמן שכל העם באים לשמוע את שירת הלויים. וזאת על כי לא נשמר אותו כהן מלהטמא. מאוד תמוה מה ראו אהרן ואלעזר על ככה שלא דאגו לשמור את עצמן מפני הטומאה למרות שאין לנו אלא כ 3 כהנים בכל הגלובוס ? מה גם שאם נוכח אלעזר שאהרן נטמא ונותרו ס"ה 2 כוהנים. איך זה לעזאזל לא נשמר אלעזר מפני הטומאה ? האם גם את אהרן ואלעזר הכוהן העמיד ראש המשמר בשער המזרח בכדי לביישן ? או שמא נהג כמנהגו איפה ואיפה ? תנו רבנן "אירע בו פסול ומינו אחר תחתיו ראשון חוזר לעבודתו שני כל מצות כהונה גדולה עליו דברי רבי מאיר רבי יוסי אומר ראשון חוזר לעבודתו שני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט אמר רבי יוסי מעשה ביוסף בן אלם בציפורי שאירע בו פסול בכהן גדול ומינוהו תחתיו ואמרו חכמים ראשון חוזר לעבודתו שני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט כהן גדול משום איבה כהן הדיוט משום מעלין בקודש ולא מורידין" ומה עם אלעזר ואיתמר הכהנים ? שהלוא מכיוון שמונו תחת אהרן הכהן, בהכרח שהוסעו מן הכהונה. ואינן ראויין לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט. ואם למרות זאת נותרו בתפקידם אם בתפקיד כהן גדול או הדיוט, מדוע לא ערער על כך יוסי בן אלם ? ועל סמך מה פסק הרמבם "ומתקינין לו כהן גדול אחר שאם יארע בזה פיסול יעבוד האחר תחתיו, בין שאירע בו פיסול קודם תמיד של שחר בין שאירע בו פיסול אחר שהקריב קרבנו זה שנכנס תחתיו אינו צריך חינוך אלא עבודתו מחנכתו ומתחיל מעבודה שפסק בה הראשון, עבר יום הכפורים הרי הראשון חוזר לעבודתו והשני עובר. וכל מצות כהונה גדולה עליו [שהוא אסור בדברים שכ"ג אסור בהם: כסף משנה] אלא שאינו עובד ככהן גדול ואם עבד עבודתו כשירה, ואם מת הראשון זה השני מתמנה תחתיו." (עבודת יו"כ א - ג) והלא יש סייעתא לרבי מאיר מאלעזר ואיתמר שחזרו לעבודתן למרות שנטמאו. יש לציין שפרשה זו נאמרה "בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" ולא ביום כיפור. וזיל קרי בי רב! ותמוה הוא שבקושי עבר חודש מאז שנתמנו הכהנים במקום הלויים וכבר מספרים לנו שהן אהרן והן אלעזר בנו לא נשמרו מפני הטומאה ? האם טומאה זו אירעה בשוגג בשניהם ? או כי דאגו לטמא את עצמם במזיד ? מדוע ?
"וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר עַל פְּנֵי אַהֲרֹן אֲבִיהֶם:" אימתיי לעזאזל הספיקו אלעזר ואיתמר לכהן ועוד בחיי אביהן ? "והנה פירשתי לך כי ישראל לא הקריבו זבחים אחר נסעם מהר סיני ויתכן שהקריבום בבואם אל צלמונה ופונן והיתה תחלת כהונת אלעזר בכהונה גדולה באותם המקומות בראש השנה ושמש במקום הנקרא באר ביום הכפורים והנה הפירוש כן ויכהן אלעזר כאשר נסעו אל מקום פלוני ולמה כיהן אלעזר? כי השם הבדיל בעת עבודת העגל את שבט הלוי לשאת את הארון לעמוד לפני השם:" (ראב"ע דברים י - ז) אולי הראב"ע נתן מועד לכיהונו של אלעזר. אולם מתיי הספיק איתמר לכהן בחיי אהרן ואלעזר אחיו ? אם לדבריו אלעזר שימש ביום הכיפורים בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים, בהכרח שאומרו "וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה:" חוזר על אלעזר ולא על אהרן אז מי לעזאזל פירש "ויעש - אהרן" (ראב"ע ויקרא טז - לג) "ויכהן אלעזר ואיתמר על פני אהרן אביהם ר' יצחק אמר בחייו ר' חייא בר אבא אמר במותו. על דעתיה דר' חייא בר אבא דאמר במותו כתיב הכא 'פני' ולהלן הוא אומר (בראשית כג) ויקם אברהם מעל פני מתו מה להלן במותו אף כאן במותו על דעתיה דר' יצחק דאמר בחייו נאמר כאן על פני ונאמר להלן (שם יא) וימת הרן על פני תרח אביו מה להלן בחייו אף כאן בחייו אירע טומאה באהרן שמש אלעזר אירע באלעזר שמש איתמר מעשה בשמעון בן קמחית שיצא לדבר עם המלך הערבי ניתזא צינורא מפיו על בגדיו וטמאתו ונכנס יהודה אחיו ושמש תחתיו בכהונה גדולה אותו היום ראתה אמם שני בניה כהנים גדולים אמרו ז' בנים היו לה לקמחית וכולם שמשו בכהונה גדולה שלחו אחריה אמרו לה מה מעשים טובים יש בידך אמרה להם מעולם לא ראו קורות ביתי שערות ראשי ואמרת חלוקי אמרו כל קמחייא קמח וקמח דקמחית סלת וקרון עלה (תהלים מה) כל כבודה בת מלך פנימה על דעתיה דר' חייא בר אבא דאמר במותו מת אהרן שמש אלעזר מת אלעזר שמש איתמר:" (ויקרא רבה כ - יא) "הִגִּיעוּ בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, נָטַל אֶחָד אֶת הַמַּגְרֵפָה וְזוֹרְקָהּ בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ. אֵין אָדָם שׁוֹמֵעַ קוֹל חֲבֵרוֹ בִּירוּשָׁלַיִם מִקּוֹל הַמַּגְרֵפָה. וּשְׁלשָׁה דְבָרִים הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת, כֹּהֵן שֶׁשּׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלָהּ, יוֹדֵעַ שֶׁאֶחָיו הַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לְהִשְׁתַּחֲווֹת, וְהוּא רָץ וּבָא. וּבֶן לֵוִי שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלָהּ, יוֹדֵעַ שֶׁאֶחָיו הַלְוִיִּם נִכְנָסִים לְדַבֵּר בַּשִּׁיר, וְהוּא רָץ וּבָא. וְרֹאשׁ הַמַּעֲמָד הָיָה מַעֲמִיד אֶת הַטְּמֵאִים [ - של אותו בית אב שלא היו ראויים לעבוד: ברטנורא] בְּשַׁעַר הַמִּזְרח - אית דאמרי כדי לביישו ולהודיע שמפני טומאת קרי הוא נמנע לעבוד, כדי שיזהר פעם אחרת." (ברטנורא) אם דאגו להעמיד בפינה בשער המזרח את הטמאים בזמן שכל העם באים לשמוע את שירת הלויים. וזאת על כי לא נשמר אותו כהן מלהטמא. מאוד תמוה מה ראו אהרן ואלעזר על ככה שלא דאגו לשמור את עצמן מפני הטומאה למרות שאין לנו אלא כ 3 כהנים בכל הגלובוס ? מה גם שאם נוכח אלעזר שאהרן נטמא ונותרו ס"ה 2 כוהנים. איך זה לעזאזל לא נשמר אלעזר מפני הטומאה ? האם גם את אהרן ואלעזר הכוהן העמיד ראש המשמר בשער המזרח בכדי לביישן ? או שמא נהג כמנהגו איפה ואיפה ? תנו רבנן "אירע בו פסול ומינו אחר תחתיו ראשון חוזר לעבודתו שני כל מצות כהונה גדולה עליו דברי רבי מאיר רבי יוסי אומר ראשון חוזר לעבודתו שני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט אמר רבי יוסי מעשה ביוסף בן אלם בציפורי שאירע בו פסול בכהן גדול ומינוהו תחתיו ואמרו חכמים ראשון חוזר לעבודתו שני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט כהן גדול משום איבה כהן הדיוט משום מעלין בקודש ולא מורידין" ומה עם אלעזר ואיתמר הכהנים ? שהלוא מכיוון שמונו תחת אהרן הכהן, בהכרח שהוסעו מן הכהונה. ואינן ראויין לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט. ואם למרות זאת נותרו בתפקידם אם בתפקיד כהן גדול או הדיוט, מדוע לא ערער על כך יוסי בן אלם ? ועל סמך מה פסק הרמבם "ומתקינין לו כהן גדול אחר שאם יארע בזה פיסול יעבוד האחר תחתיו, בין שאירע בו פיסול קודם תמיד של שחר בין שאירע בו פיסול אחר שהקריב קרבנו זה שנכנס תחתיו אינו צריך חינוך אלא עבודתו מחנכתו ומתחיל מעבודה שפסק בה הראשון, עבר יום הכפורים הרי הראשון חוזר לעבודתו והשני עובר. וכל מצות כהונה גדולה עליו [שהוא אסור בדברים שכ"ג אסור בהם: כסף משנה] אלא שאינו עובד ככהן גדול ואם עבד עבודתו כשירה, ואם מת הראשון זה השני מתמנה תחתיו." (עבודת יו"כ א - ג) והלא יש סייעתא לרבי מאיר מאלעזר ואיתמר שחזרו לעבודתן למרות שנטמאו. יש לציין שפרשה זו נאמרה "בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" ולא ביום כיפור. וזיל קרי בי רב! ותמוה הוא שבקושי עבר חודש מאז שנתמנו הכהנים במקום הלויים וכבר מספרים לנו שהן אהרן והן אלעזר בנו לא נשמרו מפני הטומאה ? האם טומאה זו אירעה בשוגג בשניהם ? או כי דאגו לטמא את עצמם במזיד ? מדוע ?