ממש עצוב..
אני בת 27 <יוסי..כבר קראת אבל אתה מוזמןלשים לי את התמונה עם הכלה שמושכת את החתן שוב
<אני רירירי לשעבר> אני יוצאת עם חבר שלי כבר קרוב ל5 שנים היו לנו עליות ומורדות,גרנו ביחד התפרקנו ממשבר שהיה לי ולא יכולתי להתמודד איתו היום בדיעבד למדתי את הטעויות,חזרנו להיות זוג אוהבים רוב הזמן אנחנו נהנים חוץ מהפעמים שאני מעלה את הנושא ה"מלחיץ" חתונה..הוא גרוש עם ילד שמת אבל מת מפחד לנישואין כושלים שוב...תמיד הוא אומר שצריך לבדוק במאתיים אחוז את הקשר וכן אני מבינה אותו מאוד אבל לפעמים אני לא מצליחה לקלוט מה נישאר עוד לברר אחרי 5 שנים? הוא יודע ואף אומר לי שהוא יתחתן איתי <מה שכבר ניראה לי כנצח> ואומר שכן רוצה לבנות איתי בית...<השאלה מתי??> לפני כשבוע וקצת קניתי לו טבעת ותכננתי הצעת נישואין רומנטית ואז חזרתי בי מאחר ואנני מוכנה למרות כל הלחץ שלי לוותר על טבעת והצעה מרשימה.. סיפרתי לו את שעשיתי ואולי בנסתרי ליבי קיוותי שהוא יציע בימים הקרובים השבוע החלטתי להוריד לניוטרל ולראות לאן יוביל אותי הרוגע והאדישות אבל אני כולי לחוצה מבפנים ולא מצליחה להפסיק לחלום על טבעת.. הוא אומר "כשהכל טוב למה להכניס כתובה שתקלקל?" ואצלי זה לא עובד אצלי זה בדיוק ההיפך..יהיה יותר טוב.. הוא מפחד מזה ואני מפחדת שזה לא יהיה.. אני אוהבת אותו ויודעת שהוא אוהב הוא אומר הרבה שהוא אוהב, הוא גבר מאוד עדין ומפנק בדרך שלו אני יודעת שהוא לא בחור בוגדני,הוא אמיתי ומאוד ישיר וכנה ולא שוכח תמיד להזכיר לי שכתובה מקלקלת ושלחץ לא עוזר... אופ..אני יודעת ולא מצליחה לצאת מזה תמיד אני מפנטזת שהוא מביא לי טבעת..ואז כשיום נוסף נגמר ללא הצעה אני מרגישה מרוקנת ומלאה אכזבה.. אחותי אומרת כגודל הציפייה כך גודל האכזבה..אמת..אבל נורא קשה לי ליישם זאת.. אני רואה כאן הרבה אנשים שנמצאים בזה ולא טוב להם ואני...יש בי כל כך הרבה לתת לו ולהעניק לזוגיות שלנו...רק עם טבעת כמדומני..נורא עצוב מבחינתי..פיתחתי אובססיה על חתיכת מתכת
אני בת 27 <יוסי..כבר קראת אבל אתה מוזמןלשים לי את התמונה עם הכלה שמושכת את החתן שוב