הלוואי שזה היה כל כך פשוט...
אינני מתיימר כמוך לנסות לראות את המצב של גירושין דרך העיניים של שאר בני האנשים - מספיק לי לדעת היכן אני נמצא, ולמען האמת - רק לעיתים רחוקות אני מספיק אמיץ להיישיר מבט נכוחה אל המצב האמיתי. לא מפרגן, לא חי חיי חופש ולא מייפה שום מציאות. סך הכל מנסה לשרוד, ועד כה עשיתי עבודה לא רעה בכלל. כבר כתבתי כמה פעמים איך הגעתי להיות חלק מהסטטיסטיקה של הגירושין כאן בארץ - וזה לא היה מרצוני, ממש לא. בהתחלה, גם לא ממש חשבתי שאצליח לחיות אחרי זה. אבל עבר זמן, ואני אחרי שלמדתי על עצמי דברים שמעולם לא ידעתי, אחרי שיפוץ ושדרוג מאד רציניים של עצמי בתחומים שונים - נכון להיום כל מה שאני עושה הוא להמשיך לנשום עד מחר בבוקר - כי אינני יודע מה יקרה הלאה. קובר את עצמי בעבודה, שסביבה מתרכזים חיי כשאינני עם ילדי, שרוט שריטה עמוקה להפליא שבעטייה סיימתי כל ראשיתה של זוגיות שאי פעם התחלתי, ובעיקר מבין שזו אופרת חיי והגברת השמנה עדיין לא שרה. יש דברים שאני אוהב בחיי כיום, יש דברים שלמדתי לאהוב בחיי כיום, ויש דברים שפשוט אינני מעיז לחשוב עליהם כיום - אבל בסופו של כל יום אני הולך לישון בתקווה שמחר יהיה יום עוד יותר טוב מהיום... לאן פני מועדות? למחר - אחרי זה אחשוב הלאה.