infatuation
New member
ממשיכה בחיים?
בשבוע האחרון היה לי מאוד קשה לחזור ללימודים אחרי יום שבת, לאור הארועים שכתבתי עליהם.. הייתי ממש בדיכאון וחרדה במשך כמה ימים וזה גם השפיע על התאבון שלי, ומכאן גם חולשה.. אתמול כבר הייתי חייבת להתחיל לקחת את עצמי בידיים וללמוד לקראת מבחן שהיה לי היום, וגם היום הכרחתי את עצמי להגיע לבי"ס ולהשאר עד סוף הלימודים. וזה היה בסדר. זה היה יותר מבסדר, זה השכיח ממני לכמה רגעים כל פעם מהבעיות בבית.. אבל פתאום אני מרגישה אשמה, כאילו אני מתכחשת למה שקורה בבית, אבל בכל זאת אני צריכה ללמוד, וגם אמא שלי הבהירה לי שאם זה יפריע לי בלימודים היא תדחה את העניין של גירושים. אבל בפירוש אמרתי לה לא! אז מאוד קשה לי להמשיך וללמוד כרגיל ולצחוק עם החברים כרגיל, ואם אני כבר מצליחה ללמוד וזה משכיח ממני קצת את הכל אז אח"כ אני תוהה אם אני באמת צריכה לשכוח מזה? כאילו כלום? או מה? איך? אני לא מבינה? איך להמשיך בחיים הרגילים בלי ולהשאר עירנית למה שקורה?
בשבוע האחרון היה לי מאוד קשה לחזור ללימודים אחרי יום שבת, לאור הארועים שכתבתי עליהם.. הייתי ממש בדיכאון וחרדה במשך כמה ימים וזה גם השפיע על התאבון שלי, ומכאן גם חולשה.. אתמול כבר הייתי חייבת להתחיל לקחת את עצמי בידיים וללמוד לקראת מבחן שהיה לי היום, וגם היום הכרחתי את עצמי להגיע לבי"ס ולהשאר עד סוף הלימודים. וזה היה בסדר. זה היה יותר מבסדר, זה השכיח ממני לכמה רגעים כל פעם מהבעיות בבית.. אבל פתאום אני מרגישה אשמה, כאילו אני מתכחשת למה שקורה בבית, אבל בכל זאת אני צריכה ללמוד, וגם אמא שלי הבהירה לי שאם זה יפריע לי בלימודים היא תדחה את העניין של גירושים. אבל בפירוש אמרתי לה לא! אז מאוד קשה לי להמשיך וללמוד כרגיל ולצחוק עם החברים כרגיל, ואם אני כבר מצליחה ללמוד וזה משכיח ממני קצת את הכל אז אח"כ אני תוהה אם אני באמת צריכה לשכוח מזה? כאילו כלום? או מה? איך? אני לא מבינה? איך להמשיך בחיים הרגילים בלי ולהשאר עירנית למה שקורה?