ממשיכה בחיים?

[infatuation]

ממשיכה בחיים?

בשבוע האחרון היה לי מאוד קשה לחזור ללימודים אחרי יום שבת, לאור הארועים שכתבתי עליהם.. הייתי ממש בדיכאון וחרדה במשך כמה ימים וזה גם השפיע על התאבון שלי, ומכאן גם חולשה.. אתמול כבר הייתי חייבת להתחיל לקחת את עצמי בידיים וללמוד לקראת מבחן שהיה לי היום, וגם היום הכרחתי את עצמי להגיע לבי"ס ולהשאר עד סוף הלימודים. וזה היה בסדר. זה היה יותר מבסדר, זה השכיח ממני לכמה רגעים כל פעם מהבעיות בבית.. אבל פתאום אני מרגישה אשמה, כאילו אני מתכחשת למה שקורה בבית, אבל בכל זאת אני צריכה ללמוד, וגם אמא שלי הבהירה לי שאם זה יפריע לי בלימודים היא תדחה את העניין של גירושים. אבל בפירוש אמרתי לה לא! אז מאוד קשה לי להמשיך וללמוד כרגיל ולצחוק עם החברים כרגיל, ואם אני כבר מצליחה ללמוד וזה משכיח ממני קצת את הכל אז אח"כ אני תוהה אם אני באמת צריכה לשכוח מזה? כאילו כלום? או מה? איך? אני לא מבינה? איך להמשיך בחיים הרגילים בלי ולהשאר עירנית למה שקורה?

 

[גרא.]

infatuation,ממשיכה בחיים.רק המשך

רק השגרה,אם לומר כך,כלומר,הלימודים בכתה י"ב,וההכנות ההדרגתיות לקראת בחינות הבגרות שעוד נשארו לך..הם דווקא קרש ההצלה שלך, כדי לא להתמוטט נוכח הארועים הקשים שאת חווה מדי יום כמעט בביתך.את יודעת יותר טוב מכלנו שההשפעה שלך על הארועים הללו בבית, היא שולית. הם לא התחילו בגללך, הם גם לא יסתיימו,אם תפסיקי ללמוד,תשבי בבית ,תהיי מעורבת בהם בעל כרחך, כשאת יודעת,כמו תמיד,שאינך יכולה לעשות מאומה..וגם אם כן, לפחות עד עתה אינך מעיזה להתערב.כפי שכתבת מספר פעמים כאן בפורום, כיוון שאת מפחדת, ואולי מפוחדת.המשך לימודייך, לקראת תעודת הבגרות, הוא תנאי כמעט הכרחי כיום, כדי שתוכלי לצאת עוד מעט קט לחיים, ולעצמאות.איש לא ירוויח מכך שתפסיקי ללמוד.אבל את היחידה שרק תפסיד מכך..וודאי נוכח העובדה שאם תעשי כן, לא תוכלי בכל מקרה להשפיע כהוא זה על הנעשה בביתך.infatuation, את חייבת להמשיך ללמוד,את חייבת את זה קודם כל לעצמך,לקראת עתידך. את חייבת את זה להורייך,גם אם שניהם מסוכסכים בצורה נוראית..לעיתים אין ברירה, גם כשהמצב נראה כל כך מאיים, מפחיד ומכאיב..למרות,ואולי דווקא בגלל,אל תשברי..כי המחיר הנפשי לכך, עלול להיות הרבה יותר חמור לגבייך.

 

[infatuation]

ברגע ששמעתי את אמא שלי מדברת

עם אבא שלי בטלפון, הרגשתי שוב חנוקה.. פתאום הבנתי שהשקט הזה הוא רגעי בלבד ושהוא ממש עוד מעט חוזר וזה רק באשמתי! באשמתי כי כשהוא היה אלים לא התקשרתי למשטרה ואמא שלי לא מפסיקה לטרוח ולהזכיר לי כמה זה היה מטומטם מצדי... כל הרוגע נעלם בשנייה אחת והנה אני שוב יושבת ובוכה ולחוצה מהכל... וזו רק אשמתי...

 

[גרא.]

ן,את לא אשמה במאומה,אמך היתה

צריכה להתקשר,כי היא מעורבת במערכת היחסים העכורה הזו מעל הראש.אל תתני לה לעשות,מה שהיא ממשיכה לעשות כל השנים,להאשים אותך בכשלון חיי הנישואין שלה.שוב את לוקחת על עצמך את האחריות למשבר המשפחתי שלך.וזה תמיד לא כך,אף פעם זה לא היה באחריותך..בפנייה הקודמת, שקלת אפילו להפסיק ללמוד כי האשמת את עצמך במה שקורה בבית.עכשיו את מאשימה את עצמך כי לא התקשרת למשטרה...אם גם יהיה עלי לומר לך אלף פעם, את לא אשמה, אחזור על זה שוב ושוב..את לא יכולה לקחת את האחריות עלייך..אלא רק על מה שאת עושה או מתכוונת לעשות.I אנא הרגעי,את עדיין קשה לך,את יודעת לאן את יכולה לפנות.